מבוגרים: כוחם של מבוגרים על ילדים ובני נוער

"כשתהיה מבוגר אתה תבין. אני אחראי, הדעות שלך לא חשובות. כשתתחיל להרוויח את הכסף שלך אז תדע על מה החיים". מבוגרים מגדירים את העמדה הנעלה של מבוגרים על פני ילדים ובני נוער. זוהי מעין מציאות בלתי נראית, שאנו נוטים אפילו לא להיות מודעים לה. עם זאת, יש לה השפעה חשובה על הצעירים באוכלוסייתנו.

אנשים רבים לא רואים שום דבר רע בעמדה זו של דומיננטיות והטלה. אחרי הכל, האם ילדים הם לא יצורים חסרי ניסיון שאנחנו צריכים לקחת עליהם אחריות? לאמיתו של דבר, במציאות, לכל דבר יש גבול ויחסים בין מבוגרים וילדים לא צריכים להפגין שום צורה של בוז.

מבוגרים היא תופעה הדומה לאנדרוצנטריות, החזון החברתי שבו הגבר נתפס כנעלה על הנשים. עם זאת, מרגע שדמות או מגזר מסוים באוכלוסייה רואה את עצמו עם יותר זכויות מאחרים, מופיעה אפליה. בואו נסתכל על זה מקרוב.

מבוגרים

מבוגרים מתייחסים לפרדיגמת מחשבה שמובילה אותנו לפעמים לתפוס ילדים ובני נוער בצורה מעוותת. דוגמה אחת לכך היא ראייתם כסובייקטים פסיביים, לא מיומנים וחסרי אוטונומיה. בהתבוננות בהם בצורה זו, אנו לא מהססים לעשות הכל עבורם ולהגן עליהם יתר על המידה עד קיצוניות לא בריאה.

התנהגות זו מעצבת את התופעה המכונה 'הדור הסקוושי'. נכון שהאוכלוסייה הזו בין הגילאים ארבע עד 18 עוברת תהליך של גדילה, התבגרות וגילוי עצמי. עם זאת, רק בגלל שהם צעירים לא אומר שהם לא שלמים, לא מסוגלים או חסרי תכונות.

מעל לכל, ריכוזיות מבוגרים מוגדרת על ידי חזון של עליונות. מבוגרים אלה אינם שמים לב או מעריכים את נקודת המבט של הילד.

התמצאות כן, בוז לא

מטבע הדברים, כל הילדים זקוקים להגנה והדרכה. עם זאת, זה נפוץ ביותר שהגנה מתפתחת לדעות קדומות. למעשה, לפעמים אנו מתעלמים מהצרכים של ילדינו או תלמידינו ואף מזלזלים ביכולותיהם. אנחנו עושים את זה כשאנחנו מצמצמים את ההיגיון שלהם או אומרים דברים כמו "אתה תבין כשתגדל".

עלינו להבין ולהתמקד. אמנם זה נכון שכמבוגרים, אנחנו יודעים הרבה יותר על החיים, אבל אסור לנו לעקוף את היכולות והפוטנציאלים של ילדינו. גם לילד יש זכות להביע את דעתו. כמו כן, העבודה שלנו איתם היא להדריך אותם, לא לזלזל בהם. יתר על כן, עלינו לתת להם קול, לנמק איתם ולענות על כל שאלה שהם שואלים.

בשנת 2013, יוניסף ניסח מסמך שמטרתו לעורר את מודעות האוכלוסייה לבוגר. זה טען שיש לנו צורך להרהר בעמדות שלנו לגבי הבגרות. זה יאפשר לנו לחנך ולהדריך טוב יותר את הצעירים שלנו.

איך מפעילים את הבגרות?

התבגרות מתרחשת באופן לא פולשני. יתר על כן, לא כולם מודעים לאותן גישות המפלות את הערך, הזהות והפוטנציאל של ילדים ובני נוער. הנה כמה דוגמאות:

• מזעור או בוז לרעיונות או הצעות של ילדים.
• זה מובן מאליו שרק בגלל שהם ילדים, הם לא מבינים כלום.
• פסילת רגשותיהם ורגשותיהם. למתוח עליהם ביקורת כי הם בוכים, כי הם טועים, או כי הם דורשים תשומת לב.
• לא להקשיב להם כשהם מדברים או לחשוב שמה שהם מבטאים או חושבים זה שטויות.
• מתעלמים מהחלומות או הפרויקטים שלהם, ולא לוקחים את המטרות שלהם ברצינות.
• בהתחשב בכך שכל ילד ומתבגר מותנה לציית למה שמבוגר אומר להם.

יש עוד היבט ראוי לציון. זו העובדה שבגרות מופיעה גם בסביבות עבודה כאשר מישהו מופלה לרעה רק בגלל שהוא צעיר. זה יוצר מערכת של שליטה ואפליה שאינה נדירה בחברה כיום.

כיצד לזהות ולהתגבר על בגרות

במקרים רבים, הבגרות קשורה לסמכותיות. זה גם קשור לסוג של הגנת יתר שהורים רבים מפעילים. אנו יודעים שבסופו של דבר זה מבטל את האוטונומיה, הזהות והבגרות הפסיכולוגית של הילד. למעשה, גישה מסוג זה אינה רק מפלה אלא גם מזיקה להתפתחות החברתית והרגשית של הילד.

לכן, אין זה מפתיע שאוניברסיטת ברגמו (איטליה) יצרה קנה מידה של ריכוזיות בוגרת כדי לזהות הטיית חשיבה זו בקרב מטפלים בקהילות בית ספר וכו'. הכרחי שלא רק נלמד לזהות את סוגי התפיסות הללו בעצמנו אלא שגם לתקן אותם.

הנה כמה קווים מנחים:

• לקדם את העובדה שילדים זכאים לחוות את דעתם בכל נושא ונושא. אכן, אין לראות בתקשורת או הבעת מחשבותיהם פשוט כניסיון מצדם לערער על סמכות.
• אפשרו להם להשתתף בהחלטות יומיומיות. תן להם לתת את דעותיהם ואת דעותיהם. אפשרו להם להתווכח ולהתעדכן בבעיות בבית, בקהילה, בחברה וכו'.
• כבד את הרעיונות, הדעות והמטרות האישיות שלהם.

עלינו לזכור שחינוך אין פירושו להשתלט או לדגמן ילדים אחרי הוריהם. זה אומר להנחות ולתת להם כנפיים כך שברגע שהם גדלו לגמרי, הם יוכלו לכבוש את החלומות שלהם וללכת בדרכים שלהם.