תרבות המנטליות של הקורבן

מחזקת זאת בכך שהיא גורמת לאדם שנוטל על עצמו את תפקיד הקורבן להרגיש מנחם ונתמך
תרבות הקורבנות, או מנטליות הקורבן, מחזקת זאת בכך שהיא גורמת לאדם שנוטל על עצמו את תפקיד הקורבן להרגיש מנחם ונתמך.
שמעת על מנטליות של קורבן? האם אתה מתלונן או מקבל תלונות כל הזמן? האם אתה יודע מה זה אומר להיות בעל מנטליות של קורבן?

כולם, בשלב מסוים בחייו, קיבלו על עצמו את תפקיד הקורבן במצבים כואבים או טראומטיים. הרגשנו פגיעים, לא מוגנים וזקוקים לטיפול והגנה. תרבות הקורבן, או מנטליות הקורבן, מחזקת זאת בכך שהיא גורמת לאדם שנוטל על עצמו את תפקיד הקורבן להרגיש מנחם ונתמך.

כאשר חווינו את הטיפול וההגנה של האנשים סביבנו, אנו מגלים שזו תחושה נעימה לקבל את תשומת הלב של אנשים אחרים. אנחנו אוהבים להרגיש חשובים ושאנשים אחרים ישמרו עלינו כל הזמן.

לפעמים, כשאנשים מגיבים כך, הם מפתחים בסופו של דבר זהות של קורבנות כרוניים או "קורבן". בכך אנו מתכוונים למישהו שיש לו מנטליות של קורבן ושחושב שהוא תמיד הקורבן, לא קורבן תמים בכל מצב נתון.

הזהות הזו עטופה בתרבות הקורבנות שבה הם מוצאים את עצמם. אנשים יעריכו אותנו אם נעזור לנזקקים, גם אם זה אומר לאבד את עצמו בתהליך. להיפך, אי הצעת עזרה פותחת אותנו לביקורת חברתית שלילית.

יש לציין שמנטליות קורבן כרונית אינה, כשלעצמה, מחלה המסווגת ב-DSM-5, למרות שהיא עלולה להפוך לבסיס הפסיכולוגי לפיתוח הפרעת אישיות פרנואידית.

מה תפקידו של הקורבן בתרבות המנטליות של הקורבן?

סימפטיה מתמשכת

אמנם זה נכון שלעתים קרובות אנו לוקחים על עצמם את תפקיד הקורבנות כאשר אנו מרחמים על עצמנו, אך ישנם אנשים מסוימים שהופכים את התפקיד הזה לאורח חיים. מה הסיבה לכך? מה דוחף מישהו כמעט ליהנות מהרגשות השליליים האלה?

התשובה פשוטה: אהדה וקבלת תשומת לב. האהדה המתרחשת כאשר אדם הוא קורבן גורמת לו להיכנס ל"לולאה מתמשכת". אני מרגיש רע, הם מזדהים איתי ומגבים אותי, וכך אני ממשיך להתנהג כמוני.

תרבות המנטליות של הקורבן: תפקיד החברה

לחברה יש תפקיד מרכזי. לדברי גיגליולי, מומחה לספרות השוואתית ומחבר הספר ניתוח הקורבן, הקורבנות היא תוספת תרבותית לחוקים החברתיים השולטים בתרבות שלנו. תרבות הקורבנות אומרת שלהיראות כקורבן זה "טוב מבחינה חברתית", מכיוון שעזרה לנזקקים היא משהו שאנשים מחשיבים כגישה חיובית.

בתרבות הקורבנות, יש נטייה מסוימת לחזק את תפקידו של הקורבן עם משפטים כמו: "מסכן", "אין לו אף אחד", "איך אני יכול לא לעזור לאמא שלי?", או "הייתי רוצה לעזור". תהיה בן או בת רעים אם לא אעזור לה". כל זה מתערבב עם הפחד ממה שאחרים יחשבו עלינו אם לא נעזור לאדם האחר.

מוקד שליטה חיצוני

אנשים עם מנטליות קורבנות באמת מאמינים שכל מה שקורה להם הוא אשמתו של מישהו אחר או פשוט נסיבות החיים. הם חושבים ש"פשוט חסר לי מזל" או "למה הכל קורה לי?"

זה מה שמכונה מוקד שליטה חיצוני, שבו מישהו אינו מסוגל לקבל אחריות על מעשיו. להיפך, הם תמיד מייחסים אחריות לגורמים חיצוניים שאינם בשליטתם.

מנטליות הקורבן והנגטיביזם

אנשים עם מנטליות קורבנות נוטים להחמיר את הדברים שקורים להם. הם מוציאים דברים מפרופורציה, וזה מונע מהם לראות את הצד החיובי של הדברים. הם מרוכזים לחלוטין בשלילי, עד כדי כך שהדברים הטובים נעלמים מעיניהם.

תרבות המנטליות של הקורבן: תפקיד החברה
תרבות המנטליות של הקורבן: תפקיד החברה.

בגלל זה, אסטרטגיות פתרון הבעיות שלהם מטושטשות בגלל מה שקורה להם. כתוצאה מכך, הדבר מונע מהם לחשוב על פתרונות חלופיים אפשריים לקשיים שלהם ולקחת אחריות על חייהם.

"אופטימיות היא בעלת ערך רב לחיים משמעותיים. עם אמונה איתנה בעתיד חיובי, אתה יכול לנתב את חייך אל מה שהכי חשוב".

-מרטין זליגמן-

סחיטה רגשית כצורת תקשורת

אנשים עם מנטליות קורבן כרונית מנסים לתמרן את האנשים סביבם כדי להשיג את מטרותיהם. מסיבה זו, הם נוטים לזהות בקלות את האנשים האמפתיים ביותר. הם מתמקדים בהם ומשתמשים באמפתיה זו לטובתם כדי להשיג את מה שהם רוצים.

כאשר אותו אדם לא עושה את מה שהוא מצפה, הוא מציב אותו בתפקיד התליין ואת עצמם כקורבנות. הם אומרים דברים כמו:

  • "עם כל מה שתמיד עשיתי בשבילך, זו הדרך שבה אתה מחזיר לי?"
  • "עזוב אותי לבד."
  • "אם אתה לא עושה את זה, אז זה אומר שאתה לא אוהב אותי."

כל זה גורם לאדם השני להרגיש אשם. במילים פשוטות, הם מנסים להשיג את מבוקשם באמצעות סחיטה רגשית.

מה אני יכול לעשות אם אני מתמודד עם קורבן?

מה שלא תעשה, אל תיתן להם את מה שהם רוצים. אל תיכנע להם. אם תעשה זאת, אז זה יעודד את הקורבן להמשיך ב"תפקידו". אם האנשים סביבם ימשיכו לעשות "עוד מאותו הדבר", אז זה פשוט יהפוך למעגל קסמים. התפלצות בצרכיהם ומתן להם את תשומת הלב שהם מחפשים פשוט ישמרו, או לפעמים תגביר, את יחסו של הקורבן.

אתה צריך להסביר לקורבן הכרוני את הסיבות לכך שאתה משנה את התנהגותך כלפיו ושאתה מנסה לעזור להם לצאת מאזור הנוחות שלהם. בדרך זו, הנפגע עשוי להבין את הסיבות לאותו שינוי בך וגם את ההטבות שהם יקבלו. זה מסתכם בזה: "כשאני לא עוזר לך ונותן לך את מה שאתה רוצה, אני בעצם עוזר לך".

שמור על מרחק רגשי. להיות מוקף באנשים שליליים כאלה יגרום לך להתיש. אתה צריך להגן על עצמך ולהציב גבולות כי גם הרווחה שלך חשובה.

פעולות אלטרנטיביות

אתה יכול להציע פעולות חלופיות אפשריות שהם יכולים לנקוט:

  • "מה אתה יכול לעשות אחרת ממה שעשית עד כה?"
  • "איזה חלק מהאשמה אתה יכול לקבל?"
  • "האם אתה מוכן לקבל שיש לך תפקיד פעיל במה שקורה לך ושלא הכל הוא תוצאה של מזל רע או אנשים אחרים?"

אל תתערב יותר מדי אם האדם הזה לא רוצה להשתנות. זכור שאתה לא יכול להקריב את חייך כדי לרצות מישהו. חשוב להציע להם את ההבנה שלנו ואת הטיפול שלנו אבל זה לא אומר להקריב את הרווחה שלנו.

זכור שאתה לא אשם. אשמה היא אחד מכלי הנשק העיקריים של הקורבן. זה נפוץ שהאדם האחר מרגיש אשם כאשר הוא לא ממלא את רצונותיו של הקורבן. זכור שהם משתמשים באשמה שלך כדי לנסות להשיג את מה שהם רוצים.

למד לומר "לא". כשאתה לא מוכן לעשות משהו, אז אמור "לא" בצורה חביבה אך ברורה ובתקיפות. אל תיתן להם יותר מדי תירוצים כי הקורבן יכול להשתמש בהם נגדך.

עודד אותם לבקש עזרה מאיש מקצוע. במקרה של אנשים עם מנטליות נפגעת כרונית, אנו ממליצים לקבל סיוע פסיכולוגי מאיש מקצוע מומחה שיכול באמת לעזור להם.

כפי שאתה יכול לראות, תרבות הקורבנות מובילה אותנו לעתים קרובות לוותר על הרצונות והצרכים שלנו כדי לעזור לאחרים. חשוב לנו להיות מודעים לכך על מנת שנוכל להגן על עצמנו ולעודד שינוי באדם שנוטל על עצמו את תפקיד הקורבן.