BPD, חיים בתוך רכבת הרים רגשית

כאילו החיים עוד לא היו קשים מספיק, אדם עם BPD (הפרעת אישיות גבולית) חי בעצם ברכבת הרים רגשית מתמדת. לפיכך, החיים שלהם הרבה יותר מסובכים כי הם אף פעם לא בטוחים מתי ה"נסיעה" הזו תצא מהפסים.

עם זאת, דבר אחד שצריך להיות ברור לגביו הוא שהפרעת אישיות גבולית אינה מגדירה את האדם שסובל ממנה, שכן מדובר במצב נפשי בלבד.

עם זאת, למרות שמדברים יותר על בעיות נפשיות, יש עדיין הרבה מיתוסים ודעות קדומות על BPD. האם ניתן לחיות עם הפרעה זו ולנהל חיים יציבים? העדות הבאה תספק תשובה לשאלה זו.

התחושה של לא להשתלב

אדם זה מתחיל את עדותו באומרו שכמה אירועי חיים כואבים משתנים או לפחות מרעידים אותך מבפנים ומזמינים אותך ללכת לדרך חדשה, זו של להיות מודע כדי לרפא.

הם אומרים שהם היו במלחמה עם BPD במשך שנים רבות עד שהחליטו ללמוד לחיות עם זה. עכשיו הם אומרים שאפשר לחיות עם הפרעת אישיות זו ולנהל חיים נורמליים.

לאחר שנים ארוכות הם מוסיפים שעדיין יש להם סטיגמה של עבר מסומן על עורם, סימני חתכים וכוויות שנגרמו בתקופות משבר. בנוסף, כמו רבים מהסובלים מ-BPD, גם הם אושפזו במספר הזדמנויות ללא הצלחה רבה בהחלמה.

הם גם מספרים שהייתה להם ילדות מאושרת אבל הרגישו חוסר ביטחון בסביבת המגורים שלהם. תחושת הריקנות הכרונית, חוסר היציבות הרגשית והצורך לרצות אנשים הפכו לדינמיקה מתמדת בחיי היומיום שלהם. הם שילמו על כך מחיר יקר: ביטול זהותם.

להיות או לא להיות

יתר על כן, הם תוהים איך הם יכלו להתנהג כל כך נעים ואוהב לפעמים ואז לקרוע את כל מה שנקרה בדרכם לגזרים? איך הם הצליחו לפעול בצורה כל כך לא הגיונית? הם מאמינים שזה בגלל שהם היו תלויים על מטוטלת: בין נורמליות לתחושות עזות של בדידות. אמביוולנטיות סימנה את הקצב של המוזיקה המסוימת שלהם: אהבה-שנאה, כעס-אושר או שחור-לבן. לא היה אמצע.

הם מוסיפים שהם היו כמעט חסרי חברים. הסיבה לכך היא שאנשים לא הבינו את הדרך שבה הם מתנהגים והתרחקו מהם לאט לאט. זה לא היה הדבר הכי כואב, כי עדיין היו אנשים בסביבה כדי למלא את הריקנות שלהם ולהעניק להם חיבה. עם זאת, אדם זה נאלץ לטשטש את זהותו במציאות שהם לא הצליחו להבין.

חלקי הפאזל שלהם לא התאימו והם הרגישו מוזרים וריקים. הם אומרים שהם ממשיכים להגיד לעצמם שהם לא שייכים לעולם הזה. כך החלו התנהגויות ההרס העצמי שלהם וניסיונות פגיעה עצמית. זה בגלל שהם רק רצו למות כדי לסיים את רכבת ההרים הרגשית.

אבחנה: הפרעת אישיות גבולית

זה היה אז כשהם נדדו נואשות ממומחה למומחה ועשו זאת במשך מספר שנים עד שקיבלו אבחנה של BPD בגיל 18. מאותו רגע, החל התיוג שלהם כ-BPD. ובכל זאת, זה עזר להם להבין את הסיבה להתנהגויות האימפולסיביות ולהתקפי הכעס שלהם ללא סיבה נראית לעין.

היה חשוב גם להם וגם למשפחתם להבין מה לא בסדר. לכן, אבחון נכון היה חשוב ביותר כדי להפסיק ללכת על קליפות ביצים.

לחיות עם BPD זה כמו להיות על רכבת הרים רגשית

היום, האדם הזה אומר שיש אור במנהרה האפלה, הכאוטית שאדם עם BPD נמצא בה. הדרך לא קלה, כמובן, אבל היא גם לא בלתי אפשרית.

הם קובעים שהצעד הראשון הוא לקבל את ההפרעה הזו למרות שהיא כואבת, שכן לעשות זאת גם סוג של משחרר. במקרה שלהם, ידיעת האבחנה שלהם עשתה להם סדר בחייהם. למעשה, הם קראו הרבה מהספרות הקיימת על הפרעת אישיות גבולית.

לפיכך, הם למדו שלמרות שקיימים טיפולי פסיכותרפיה שונים ותרופות שונות להפחתת הסימפטומים, היה חשוב להבין שהדרך להשתפר לא הייתה מחוצה להם, אלא בתוך עצמם.

הם למדו שחשוב להכיר את עצמם. שהם היו צריכים לרפא את פצעי העבר כדי לעשות זאת. רק אז הם היו מסירים שכבות אפלות מסוימות שהערימו על עצמם במהלך חייהם כמו בלבולים, פחדים, הרהורים ואמונות שליליות.

אלו המושפעים מ-BPD מקוננים לעתים קרובות על הפרעה זו. מה שקורה הוא שלפעמים אין להם תשובות לשאלות שלהם כי הן מנוסחות בצורה גרועה.

משאבים לאדם עם BPD

ככל שחלפו השנים והאדם הזה השתתף בטיפול, התגלו היבטים חיוביים רבים שהם החביאו מתחת למעטה של BPD. למעשה, הם שינו את שאלותיהם מ: "איך אני יכול לחיות עם BPD בצורה בריאה? ל"מה אני יכול ללמוד מהפרעה כמו BPD כדי להגשים את עצמי כאדם?"

בנוסף, לאט לאט הם רכשו קווים מנחים ומיומנויות מסוימות שעזרו להם (במאמץ רב) לשמור על איזון בחייהם. הם מפרטים אותם באופן הבא:

• הולך לטיפול.
• ללמוד לנהל רגשות ותסכולים.
• תרגול אסרטיביות.
• הגברת ההערכה העצמית.
• הימנעות מחומרים רעילים.
• תרגול טכניקות הרפיה ומדיטציה.
• שיפור היחסים הבין אישיים.

כמה הנחיות לבני משפחה המתמודדים עם מישהו ברכבת הרים רגשית

מהניסיון של האדם שהתגבר על המצב הזה, די קשה לעזור לאדם שנקלע לרכבת הרים רגשית כשהוא לא מוכן לזה. לכן, חשוב שכל בני המשפחה החיים עם חולה BPD ישימו לב לעצות הבאות:

• חפש מידע על הפרעת אישיות גבולית. לדעת ממה היא מורכבת וכיצד מתפתחים המשברים שלה היא בסיסית.
• התייעץ עם פסיכולוג כדי ללמוד פרוטוקולים לפעולה במצבי משבר עם BPD. לחיות עם אדם עם מצב זה יכול להיות מתיש רגשית. לפיכך, עליהם לדאוג לעצמם כדי לחוות את המינימום הבלאי הפסיכולוגי.
• נהל את תחושת האשמה. BPD אינה באחריות של אף אחד אחר, אפילו של אלה שגרים באותו משק בית. לא קרובי משפחה ולא חברים יכולים לרפא את זה, רק להבין את זה ולהציע עזרה ותמיכה.
• בנוסף, אל תגן יתר על המידה על אדם עם BPD. הסיבה לכך היא שהגנת יתר רק מחזקת התנהגות לא מתפקדת ואת תחושת חוסר הערך או התסכול שאנשים אלה חשים. לפיכך, עדיף להימנע מכך.
• תהיה אסרטיבי. הסיבה לכך היא שהתגובה הנכונה יכולה להשפיע על אדם עם BPD. כפי שאתה יכול לראות, חשוב להיות מודעים לשפה, הן מילולית והן לא מילולית, ולנסות לא להגיב באגרסיביות. אחרת, זה יגרום לאדם להתגונן.
• סבלנות. טיפוח סבלנות יכול להיות עניין מסובך. עם זאת, זה מהותי לטיפול וקבלה עצמית של האדם עם BPD.

סיכום

אין נוסחת קסם ללמוד לחיות על רכבת הרים רגשית. זה דורש מאמץ רב, הבנה, מודעות וניהול רגשי הן מצד האדם והן מצד הקרובים אליו. אפשר לנהל חיים יציבים, שבהם הדחפים כבר לא קובעים את הקצב. יש חיים מאחורי כל פחד, אז הפוך את שלך לשווה לחיות!