מיתוס המוזות: מקור השראה יצירתית

מיתוס המוזות הוא מהעתיקים ביותר. עבור רבים, הישויות האלוהיות הללו ממשיכות להוות מקור השראה בתחומים שונים, כגון אומנויות ומדעים. למעשה, המילה מוזיקה באה משמה, כמו גם מהמילה מוזיאון.

על פי הגרסאות השונות של המיתוס של המוזות, הם היו בני לוויה הטבעיים של אפולו, אל המוזיקה והאמנויות. היו לו רומנים עם כל המוזות אבל בזמנים שונים. זה הביא לתוצאה עצומה: ילדים רבים.

המיתוס של המוזות אומר שהן היו צעירות מלאות חיים וחגיגיות שירדו לכדור הארץ כדי ללחוש רעיונות יצירתיים באוזני בני תמותה. בכל פעם שבני תמותה הקשיבו לעצות של מוזות, הם היו מסוגלים לייצר יצירות נפלאות ומעוררות הערצה. עם זאת, אלה שמעולם לא יצרו דבר.

מיתוס המוזות: המקורות

המיתוס של המוזות אומר שהן היו בנותיו של זאוס, אל האולימפוס, ומנמוסינה, טיטאנית שייצגה את הזיכרון. כעת, האחרונה הייתה בתם של גיאה, אם אדמה, ואורנוס, שייצג את גן העדן. יש אומרים שמנמוסינה וזאוס היו ביחד תשעה לילות, ולכל לילה נולדה מוזה.

סיפורים מיתולוגיים מספרים שבעולם התחתון היה נהר בשם מנמוסינה, שהיה ליד נהר אחר בשם Lete. רוב בני התמותה הוזמנו לשתות מנהר לטה לפני שהתגלגלו לישות חדשה. הסיבה לכך הייתה שמי הנהר ההוא גרמו להם לשכוח את חייהם הקודמים ולהתחיל מחדש.

מצד שני, מיתוס המוזות מספר שרק מעטים נבחרים הוזמנו לשתות מהנהר מנמוסינה. אלה יכלו לזכור את החיים הקודמים והפכו לאנשי חזון ונביאים בגלגולם הבא.

תשע המוזות

עכשיו, יש סיפורים שמדברים על מוזות רבות ושונות. עם זאת, ההיסטוריה הקלאסית אומרת שהיו תשע מוזות ושכל אחת הייתה אחראית על תחום ידע כלשהו או יצירה אמנותית. לפי המיתוס, אם יוצר היה מבקר על ידי המוזה הנכונה, היו לו גילויים פתאומיים ונפלאים כדי להשלים את עבודתו. להלן תשע המוזות הקלאסיות:

• קליופה או "זו עם הקול היפה". מוזה של רהוט ושירה, היא ענדה זר דפנה ולירה. היא הייתה המאהב של אפולו ואמם של אורפיאוס, לאלמו ורסו.
• קליאו או "זו שמציעה תהילה". מוזה של היסטוריה. תפקידה היה לשמור על זיכרון הנדיבות והניצחונות. היו לה חצוצרה וספר פתוח.
• אראטו או "האוהב". מוזה לשירת אהבה לירית, שענדה כתר ורדים על ראשה ונשאה ציתר. היא הייתה גם אהובתו של אפולו ואמו של טמיריס.
• Euterpe או "הנעים מאוד". מוזה של מוזיקה, ליתר דיוק, של פרשנות לחליל. כתר פרח ייצג אותה.
• מלפומן או "המלודי". מוזה של טרגדיה, או יותר נכון של כתיבה סיפורית וספרותית טראגית. היא התלבשה בפאר וחבשה מסכה טרגית.
• פולימניה או "זה עם הרבה מזמורים". מוזה של שירי קודש ופזמונים. היא תמיד הייתה לבושה בלבן.
• תאליה או "החגיגית". מוזה של קומדיה ושירה בוקולית. היא הייתה המארחת בנשפים ובחגיגות.
• טרפסישור או "זה שמתענג על ריקוד". מוזה של ריקוד ושירה לירית. היא לבשה זרים והייתה אמו של טרפסישור, הבן שהיה לה עם אפולו.
• אורניה או "השמימי". מוזה לאסטרונומיה, הוראה ומדע מדויק. היא נשאה כדור ומצפן.

נוכחותן של המוזות

למרות שהמיתוס של המוזות היה חשוב מאוד ליוונים, יצורים אלה לא הופיעו לעתים קרובות בסיפורי האלים. אבל כשהם עשו זאת, היו רק דמויות משניות. למרות זאת, כל הגיבורים מצאו בהם השראה לכל מה שהיה עליהם לעשות.

יש אומרים שלמלך פיירו מפייריה היו תשע בנות שהיו להן מתנות גדולות לשירה. האמנות שלהם הייתה כל כך יפה שהם החליטו לנסוע לאן שחיו המוזות ולאתגר אותן. כמובן, המוזות קיבלו.

כשתשע הצעירות החלו לשיר, כל הציפורים השתתקו. השירה שלהם הייתה כל כך יפה שהטבע השתתק. ואז, הגיע תורן של המוזות. כשהם שרו את שיריהם, אפילו האבנים בכו. לאחר שזכו בתחרות, החליטו המוזות להפוך את תשע הנערות הצעירות למגלניות כעונש על היהירות שלהן.