המראה החיצוני אינו מטעה, ציפיות גבוהות מטעות
ציפיות גבוהות מסתיימות לפעמים באכזבה. זה מה שקורה עם אנשים מסוימים כאשר אנו תולים בהם את כל התקוות שלנו ובסופו של דבר הם מתרסקים כמו בית קלפים. כל זה כדי לומר שלפעמים מה שנכשל זה לא המראה החיצוני, אלא הציפיות הגבוהות שלנו.
אולי אתה חושב שיש ציפיות גבוהות בחיים זה הכרחי ומניע. לסמוך על עצמך עשוי להיות מסוכן אבל אתה מרגיש שמגיע לך הטוב ביותר. אתה צודק; ידוע שכאשר מתמודדים עם משימה מסוימת, ציפיות גבוהות מייצרות פעילות מוחית רבה יותר ואף מרחיבה את מגוון התגובות שלנו.
כעת, הבעיה האמיתית היא לא אותם בתור מוטיבציה אלא מה אנחנו מייחסים להם וכמה אנחנו טובים במיסוך הסיכון שהם כרוכים בהם. למעשה, בין אם אנו מאמינים בכך ובין אם לא, לרבים מאיתנו יש ציפיות גבוהות בהרבה מהמציאות עצמה. זה דבר מאוד נפוץ לעשות. האם אתה לא מכיר מישהו שמאוכזב לנצח בגלל שאנשים לא עומדים בציפיות הגבוהות הבלתי מושגות שלהם?
חיים של פרפקציוניזם בודד, יחסים אידיאלים וחברות נאמנות לא מציאותית רק גורמים לך לאכזבה. אתה נופל למלכודת הנצחית של "מגיע לי הטוב ביותר" מבלי לדעת שהטוב ביותר אינו בהכרח מושלם או אידיאלי. נדרשת עבודה כדי להשיג אושר אמיתי.
מלכודת הציפיות הגבוהות
יש האומרים שהמושג שיש לנו על עצמנו נרקם על ידי האנשים שהיו חלק מחיינו. ההורים, המורים, החברים ועמיתינו לעבודה יוצרים את המרקם של הדימוי העצמי שלנו. אם נוסיף לזה את הציפיות שיש לנו גם מאחרים, נראה איזה קורי עכביש אנחנו בעצם טווים.
בואו נחשוב לרגע על האירוניה המוזרה הזו: רבים מאיתנו דומים למדי למה שאחרים מצפים מאיתנו להיות, אבל כשאחרים לא מתנהגים כמו שאנחנו רוצים, אנחנו מתייאשים. זה שיא האומללות, ללא ספק.
בנוסף, משהו שאנחנו רואים לעתים קרובות מאוד במערכות יחסים הוא שלאדם אחד יש ציפיות גבוהות ונוקשות מהאחר, בעצם כותב תסריט עם כל מה שהוא יעשה ויגיד. הם מאשרים את עצמם כך.
בארי שוורץ, פרופסור לפסיכולוגיה במכללת סוורתמור ומחברם של ספרים ידועים כמו " פרדוקס הבחירה " מסביר שבמונחים של מערכות יחסים או חברות, עלינו "לכלכל" את הציפיות או, במקום להגביל אותן, למקד אותן ב בעצמנו.
"אל תצפה לכלום מאף אחד, תצפה ממך להכל." יש בזה הרבה אמת. ראשית עלינו להשקיע בצמיחה האישית שלנו ולהפוך לאני הטוב ביותר שלנו אם ברצוננו להפסיק לחפש אנשים כביכול מושלמים.
אפקט מיכלאנג'לו
ספרי עזרה עצמית מזכירים לנו ש"הטוב ביותר עוד לפנינו" ו"מה שאתה מחכה לו ממש מעבר לפינה". וכן, גישות מסוג זה ממלאות אותנו בתקווה ובפנטזיות, ופותחות את עינינו להזדמנויות טובות יותר. עם זאת, עלינו להיות זהירים כי המחשבה שתמיד יש משהו טוב יותר בחוץ יכולה לצלול אותנו לחיפוש נצחי וחסר תועלת. תקופת המתנה בלתי נגמרת.
בהתבסס על הרעיון הזה, יש לנו משהו שאנחנו מכנים אפקט מיכלאנג'לו. כשמיכלאנג'לו, אמן הרנסנס הגדול רואה גוש אבן, הוא מבחין בתוכו בישות ישנה כדי שיתעורר. הקסם היה שם, נסתר, סמוי. הוא רק היה צריך לקחת את הכלים והשבב שלו, מלמעלה למטה. הוא פשוט מפסל את האמנות היפה שלו בסבלנות עדינה, אינטליגנציה, מקוריות ואהבה.
לכן, ציפיות גבוהות טובות כל עוד הן ריאליות ומניעות. אבל בואו לא נשכח שמערכות היחסים הטובות ביותר הן אלו שאנחנו עובדים עליהן כל יום. כך אנו יוצרים מערכות יחסים קסומות ואידיאליות. זה בעבודה היומיומית של סילוק הקצוות החדים ויוצרים את הקימורים של המשותף.
ציפיות גבוהות או לא, היופי הצנוע של כל אדם ראוי להיחשף בסבלנות עדינה ומחויבות קבועה.
