הכוח המודרני מבקש להלחיץ, לא להדחיק
פחד הוא רגש אנושי טבעי לחלוטין המבטיח הישרדות. אבל אם לוקחים אותו לקיצוניות, יש לו את הכוח להתנות את המחשבות, הרגשות וההתנהגויות של האדם. אנשים בשלטון תמיד ידעו שפחד הוא נשק יעיל שניתן להשתמש בו כדי לשלוט באחרים ולגרום להם לחשוב, להרגיש ולפעול בדיוק כפי שהם רוצים שהם יעשו.
אנשים בשלטון תמיד פנו לפחד כדי לדכא את האנשים שבפיקודו. בביטויו הבסיסי ביותר, הפחד מוטבע באמצעות ענישה פיזית, המאיימת על שלמותם או על חייהם של הנתונים לו.
אלימות פיזית, חסך וכאב הם כלים ששימשו לאורך ההיסטוריה כדי להעניש חסרי כפיפים, להכניע אויבים או לשמור על איום סמוי בחיים בקרב המצייתים.
"כוח נוטה להשחית וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט."
-לורד אקטון-
אבל דבר אחד היה להכניע כמה משרתים פיאודליים בימי הביניים, ודבר אחר לשלוט בהמונים בימינו.
אנשים רבים יכולים לחמוק מעונש פיזי, מכיוון שאי אפשר יהיה לזהות כל פעולה הנוגדת את השליט, או להעניש ביעילות את מי שעושה זאת. לכן, הכוח היום נעשה הרבה יותר מתוחכם. היא כבר לא עוסקת בדיכוי מי שמפר את הכללים, אלא ביישום מנגנונים המבטיחים את ציות הרוב.
כוח ופחד היום
אם יש רגש אחד שהשתלט על אנשים היום, זה הפחד. אבל זה פחד לא מדויק ומפוזר שנובע מזיהוי של מאות איומים סמויים, למרות שאין נתונים מדויקים לגבי הסכנה. הסיכונים לא לגמרי ברורים, וזו הסיבה שהפחד מסוגל לתפוס אחיזה ולפלוש לחיינו הרגשיים מבלי שנשים לב. מילה מדויקת יותר לסוג זה של פחד היא חרדה.
מה שבאמת התבסס הוא פחד לחיות, ובלי לרצות, אנו מתמודדים עם הפחד הזה על ידי ציות. חצי מודע, חצי לא מודע, אנו מקיימים את הפקודות שניתנו לנו. אנחנו מנסים להצטרף לעדר. אנחנו אפילו מורדים בצורה כנועה; אנחנו יכולים להתעלות זה על זה במשחק כדורגל, אבל למעטים יש את החופש הפנימי הדרוש לזרוק הכל ולהילחם על מה שהם תמיד חלמו עליו.
אנשים רבים אפילו מסוגלים לוותר על זכויותיהם, אם הם מקבלים בתמורה מצב כביכול של ביטחון גבוה יותר. פוליטיקאים יודעים זאת, וזו הסיבה שהם משתמשים באיום כתירוץ כדי להצדיק לקיחת זכויות וחירויות של אנשים.
אם הם מגבילים את שירותי הבריאות, זה כדי למנוע קריסה פיננסית. אם הם מעלים מסים, זה כדי להבטיח את הפנסיה שלך. אם הם מאפשרים למשטרה להיכנס לביתך ללא צו, זה להילחם באיום טרור. אומרים שבימים אלה פוליטיקאים לא מבטיחים חלומות, הם שומרים מפני סיוטים.
מפעל האיומים
העולם היום הוא לא בדיוק שיר של הרמוניה ואחווה, זה בטוח. אבל זה גם לא הביוב המטונף שהחדשות והתקשורת אומרים שהוא כל יום. התקשורת התמחתה בהפיכת הפשע, האלימות והשחיתות למרכז המציאות. אמנם זה נכון שכל זה קיים, אבל נכון גם שיש מיליוני פעולות כל יום שמבצעות אנשים ישרים וטובים שרק רוצים לחיות בשלווה.
אבל כוח צריך אנשים חרדים, כי אנשים חרדים הם פגיעים, ואנשים פגיעים מרגישים יותר ממה שהם חושבים. ואם הם מרגישים בלי לחשוב, הם נסחפים על ידי הפחד שמאכלס אותם ומקבלים את הבלתי מקובל: חיים על בסיס שיחות תפלות בסמארטפון, סגידה לשרירי הגוף, מקבלים חמישה תארים מאסטר כדי להרגיש מוכשרים, או מחפשים בצורה אובססיבית. בן זוג רומנטי שיציל אותם מהכל.
יש אנשים שמיומנים לייצר פחד וחרדה. אין עובד שלא מפחד מפיטורין, כי ברוב העסקים רוח הרפאים של "צמצום כוח האדם" מתנשאת מעליהם.
אמהות מעטות מגדלות את ילדיהן בשלווה. יש פדופילים, הפרעות קשב וריכוז ועוד אלף דברים שצריך לדאוג מהם. כולנו מתמודדים עם חוסר הוודאות של האדם המטורף הבא שישליך אותנו למלחמה, או האדם חסר האחריות הבא שישנה את כללי המשחק ויסלק אותנו ממנה.
למה להעניש בכוח פיזי? למה להדחיק? די להחריד את החברה. בשביל זה נועד מפעל הפחדים, ללמד את כולם שהם לא יכולים להשתלט על חייהם, שיש איומים שהם מעבר ליכולת התגובה שלהם. וזה מצדיק את העובדה שיש מאות יצורים דוחים בעמדות כוח.
