ואקום קיומי: כשהחיים חסרי משמעות
החיים חסרי משמעות.זו האמונה העיקרית בקרב אלה שחשים אדישות כלפי החיים. אנשים שמרגישים את כובד העוול ומעין ניתוק לכל מה שסובב אותם. במילים אחרות, הם מרגישים ואקום קיומי.
הם בדרך כלל אנשים רפלקטיביים שאוהבים לחשוב על עניינים עמוקים, כמו מוות או חוסר חופש, והם לא יכולים להיפטר מוואקום קיומי שאוכל אותם מבפנים. זהו חלל שהחברה תורמת לו, על ידי שליחת מסרים כל הזמן על מה בעל ערך או לא, ועל קבלת סיפוק מיידי.
אבל הם גם רודפים כל הזמן אחר הנאה במטרה להקהות את הסבל שלהם. הבעיה היא שהם לא ממש שמים לב לריקנות שהם מרגישים.
עבור אנשים מסוימים, אין תשובה טובה לשאלה "בשביל מה כדאי לחיות?" שום דבר לא ממלא אותם, שום דבר לא מספק אותם, וזה בדיוק מה שכולא אותם למצב פסיכולוגי של סבל. ברוב המקרים, מצב זה הופך לדיכאון עמוק או להתנהגות הרסנית עצמית.
ואקום קיומי הוא משבר של משמעות והוא תוצאה של הכרה בעצמך כמי שרואה את העולם בפרספקטיבה אחרת עקב חוסר עקביות מחשבתית, או כמי שנסחף במרדף המתמיד אחר הנאה כדי להימנע מסבל. זו תופעה רווחת בעולם של היום, אז בואו נצלול לעומקה.
ואקום קיומי: במעמקי התהום
משמעות החיים שמתפתחת במוח שלך יכולה להתפורר כשהמטרות שלך לא יוצאות כמו שרצית. כאשר יש הבדל גדול בין ציפייה למציאות, אתה עלול להרגיש מאוכזב מאוד.
כמו כן, כאשר מצב קריטי מאיים על תחושת הביטחון והוודאות, ואין לך את המשאבים להתמודד איתה, אתה עלול להרגיש גם מתוסכל.
כל זה מוביל למצב עמוק של תסכול קיומי ולעיתים לתהום כואבת. זה כאילו אתה נושא בתוכך מדבר, שבו האבסורד מגדיר את הקיום, וכל יכולת להתחבר עם אחרים הולכת לאיבוד.
הפסיכולוג בנימין וולמן כינה זאת "נוירוזה קיומית " והוא הגדיר זאת כ
"...לא למצוא את משמעות החיים. זו התחושה שלא נותרה לך סיבה לחיות, להילחם, לקוות... הרגשה שאינך מסוגל למצוא מטרה, כיוון בחיים. אתה מאמין שאפילו אם אנשים משקיעים מאמץ בעבודתם, אין להם באמת שאיפה".
ההיבט החברתי
כמה מחברים כמו הפסיכותרפיסט טוני אנטרלה מציינים שאובדן המשמעות נובע מהשאיפה המתמדת לסיפוק האגו של האדם עצמו, בהתחשב בכך שמדובר בפעולות אנוכיות שמונעות ממך להגיע להתעלות עצמית.
וכשזה נוגע לזה, כותבים אחרים טוענים שמציאת החיים חסרי משמעות קשורה לבידוד, עליונותם של ערכים אינדיבידואליים וחשיבה לא נכונה של הנאה היא המפתח למציאת האושר.
אז, ייתכן שאתה מתמקד בכל הרצונות האישיים שלך, ובכך מדלל את תחושת ההיבטים החברתיים כגון דו קיום, סולידריות או כבוד.
כאשר אתה לא מבין את המציאות, והאמצעים שלך להיות מאושר הופכים למטרות, יש סיכון גבוה ליפול לוואקום קיומי. רגשות מהנים לטווח קצר, כמו שמחה, גורמים להנאה אך לא למימוש עצמי. כמו בכל תענוג אחר, הם יכולים להיות ממכרים או משעבדים.
כך או אחרת, אתה צריך לעשות משהו עם החיים שלך שהוא לא רק טוב אלא גם נוצר על ידך. לכן, משמעות החיים קשורה לייעוד שאתה מייחל לו וצריך. כי דרך הרצון הזה, אתה יכול לצפות לפתח את עצמך בחופשיות.
ברגע שאתה מרגיש מאושר, אז החופש שלך מתגבר על גבולות האימננטיות ותבין שמשמעות החיים אינה חומרית או סופית, אלא הרבה יותר מזה.
אבל כשהדברים לא מתנהלים כפי שציפיתם, חוסר משמעות בחיים יכול להוביל אתכם לתהום של ואקום קיומי.
הממד הנואתי של האדם
לפי הפסיכיאטר האוסטרי ויקטור פרנקל, לבני אדם יש בעיקר שלושה מימדים:
- מימד סומטי, הכולל את הגוף והשדה הביולוגי.
- מימד נפשי, הטומן בחובו את המציאות הפסיכודינמית, או היקום הפסיכולוגי והרגשי כאחד.
- מימד נואטי או רוחני, המכסה את הפנומנולוגיה של הנשמה. לכן, מימד זה חורג משני האחרים. יתרה מכך, הודות לו, בני אדם יכולים לפתח חיים בריאים, מבחינה פסיכולוגית.
לכן, בכל פעם שאתה מרגיש תחושה עמוקה של אדישות, זה אומר שאתה בקונפליקט עם הממד הרוחני שלך. ייתכן שלא תוכל לתקן את הפצעים שלך, או אפילו לזהות אותם מלכתחילה; אתה מרגיש שאתה לא יכול למצוא סיבה לחיות אז אתה טובע בסבל וחווה חוסר קוהרנטיות ומטרה. במילים אחרות, זהו ואקום קיומי.
ערכים חברתיים ואינדיבידואליים
פרנקל מדגיש שהדרך למצוא משמעות טמונה בערכים שלך, והתודעה החברתית היא שעוזרת לה לעלות על פני השטח. אבל למרות שערכים מגיעים מאינטימיות אישית, הם הופכים בסופו של דבר לערכים אוניברסליים התואמים כמה מערכות תרבותיות, דתיות או פילוסופיות.
לכן, חיבור עם אחרים, כמו גם שמירה על קשרי חיבה, חשוב לא לאבד את משמעות החיים, כל עוד אינך גורם לאנשים אחרים להיות אחראים על האושר שלך. במובן מסוים, לחיים בעלי משמעות יש שורשים בעובדות חברתיות.
הסוציולוג והפילוסוף הצרפתי דרוקהיים מתאר בבירור את היעדר העובדות החברתיות ומה כרוך בו:
" [כאשר אינדיבידואל] הוא אינדיבידואלי מעבר לנקודה מסוימת, אם הוא מפריד את עצמו באופן קיצוני מדי מיצורים אחרים, אנשים או דברים אחרים, הוא מוצא את עצמו מבודד מאותם משאבים שהוא צריך להאכיל מהם, ואין לו מה להתייחס אליו. הוואקום סביבו, הוא עשה ואקום בתוכו ואין לו על מה להרהר יותר מהאומללות שלו. אין לו אובייקט אחר למדיטציה מאשר האין שיש בו והעצב שהוא התוצאה שלו."
חקור את עצמך לפני שאתה מנסה למצוא את משמעות החיים
אבל לא מדובר בהצבעת אצבעות או בחיפוש אחר מושיע. במקום זאת, מדובר בגישה רפלקטיבית ואחראית המאפשרת לך לחקור את עצמך. זה למצוא מטרה ולצאת מהוואקום הקיומי הזה.
זה גם נוח להכיר בכך שישנן מספר דרכים להגדיר את משמעות החיים: כמה שיש אנשים בעולם. למעשה, כל אחד מאיתנו יכול לשנות את מטרת חייו במהלך המסע שלנו בחיים. לכן, מה שחשוב הוא לא משמעות החיים באופן כללי, אלא המשמעות שלהם ברגע נתון, בדיוק כמו שאמר ויקטור פרנקל.
כמו כן, פרנקל קבע שלא עלינו לחקור את משמעות החיים, אלא עלינו לחקור את עצמנו. אחריות היא המהות האינטימית של הקיום שלך; מצא את משמעות החיים על ידי מציאת עצמך.
שנה את הגישה שלך כדי לצאת מהוואקום הקיומי
גם אם השקעתם זמן, אנרגיה, מאמץ ולבכם, החיים לפעמים לא הוגנים. ולמרות שהרגשה רעה זה לגמרי מובן, יש לך שתי אפשרויות: או לקבל את זה שאתה לא יכול לשנות את מה שכבר קרה ולהתנהג כקורבן או לקבל שלמעשה, אתה לא יכול לשנות שום דבר מלבד היחס שלך אליו.
אתה אחראי למעשיך, לרגשות, למחשבות ולהחלטות שלך. לכן יש לך את האפשרות להחליט על מה אתה מרגיש אחראי.
לכן, משמעות החיים משתנה ללא הרף. בכל יום ובכל רגע יש לך הזדמנות לקבל החלטה שתקבע אם אתה נשאר תקוע במצב או פועל בכבוד, מקשיב לאני האמיתי שלך, משוחרר ממלכודות ההנאה וסיפוק מיידי.
"בן אדם אינו דבר אחד בין השאר; הדברים קובעים זה את זה, אבל האדם בסופו של דבר קובע את עצמו. מה שהוא הופך להיות, בגבולות ההקדש והסביבה, הוא יצר מעצמו."
-ויקטור פרנקל-