הסיפור היפה של הפיל הכבול
בסיפורו של הפיל הכבול, ילד מאוד שובב, סקרן ומצחיק חי בעיירה קטנה. להוריו הייתה חווה והוא ראה שכל בעלי החיים הם חברים שלו. התרנגולות, הברווזים, החזירים והפרות היו חבריו למשחק. הוא דיבר אליהם כאילו הם יכולים להבין אותו.
יום אחד, קרקס ענק הגיע לעיירה שלהם. הילד הקטן הזה מעולם לא ראה קרקס לפני כן. כולם בבית הספר דיברו על זה. כולם אמרו שהם הולכים ללכת לקרקס אחרי הלימודים. הם רצו לראות איך הם מקימים את האוהל ואיך הם מסדרים הכל לקרקס הגדול.
הילד הקטן שאל את הוריו אם הם יכולים לקחת אותו לקרקס. הוא מת לראות את הלהטוטנים, הליצנים ומאלפי החיות. הוא שם לב שהם נושאים איתם חיות ענקיות ומסתוריות: נמר, אריה, פיל וכמה זברות.
"כשלהתקשרות אין יותר סיבה מהרגל ואין מטרה שנותנת משמעות והתעלות, הגיע הזמן לשחרר."
-סרג'יו סיני-
ערב בקרקס
הוריו של הילד הסכימו לקחת אותו לקרקס. הילד היה נרגש מאוד. הוא לא הצליח לישון במוצאי שבת בידיעה שלמחרת הוא יראה את התוכנית שכל כך עניינה אותו. ברגע שהשמש זרחה, הוא קם מהמיטה. הזמן חלף לאט עד שלבסוף הגיע הזמן ללכת.
ההורים קנו לבנם פופקורן וצמר גפן מתוק. הוא נהנה מהחטיפים שלו, אבל הוא התרגש יותר לראות את ההצגה. בעיניו, זה היה כל כך פנטסטי שזה נראה כאילו זה מעולם אחר. הוא אהב את אמני הטרפז ואת מופעי החיות. האריה היה כל כך מאולף וצייתן שהוא בירך את הקהל. הזברות היו זריזות. הם רצו במעגלים מושלמים מבלי לאבד את הקצב. והפיל היה כל כך מדהים שהוא עמד על שתי רגליים והתבדח עם הליצנים.
הילד היה כל כך מוקסם שבסוף המופע, הוא החליט ללכת מאחור לראות את האמנים עם החיות הנפלאות שלהם. הוא הלך עם הוריו לחלק האחורי של הקרקס וראה שהחיות בכלובים. הפיל, לעומת זאת, היה בחוץ. הילד ניגש אל הפיל וראה שמישהו כבל את אחת מרגליו ליתד בעפר. החיה לא זזה בכלל.
למה אנחנו מתעניינים בסיפורו של הפיל הכבול?
הילד לא הצליח להוציא את הפיל הכבול מראשו. הוא לא אהב לראות את החיות בכלובים. עם זאת, מה שהשפיע עליו יותר מכל היה הפיל. הוא היה חופשי אך קשור באותו זמן. למרות שהשרשרת הייתה עבה, הילד ידע שהפיל יכול להסיר את היתד מהאדמה אם ירצה בכך. אחרי הכל, זו הייתה חיה ענקית.
הילד שאל את הוריו מדוע אנשי הקרקס כבלו את הפיל. הם ענו, "שהוא לא יברח". "אז הוא לא בורח? הוא יכול לברוח אם ירצה!" ענה הילד. עבור הילד, השרשרת והיתד לא היו מכשולים עבור הפיל. לאחר מכן שאל הילד את הוריו: "למה הוא לא בורח אז?" הוריו משכו בכתפיהם ולא יכלו לתת לו תשובה.
הילד המשיך בשאלותיו ובחוסר השקט הכללי. למחרת, הוא שאל את המורה שלו למדעים את אותה שאלה. היא נתנה לו תגובה בוטה, "הוא לא בורח כי הוא מאומן". לאחר מכן המורה למדעים הסביר כיצד מאמנים מאמנים את החיות שלהם.
סיבות להישארות
הילד בסיפור של הפיל הכבול הבין שלמרות שהחיה הייתה די גדולה עכשיו, היא הייתה פעם קטנה מאוד. כשהיה קטנה, מישהו קשר את אחת מרגליו לשרשרת וליתד קטן. הילד דמיין כמה הפיל התינוק כנראה נלחם כדי לשחרר את השרשרת מבלי להיפגע או להסתבך בצרות.
הילד הבין שהפיל לא הבין כמה הוא גדול וחזק כשהוא גדל. הפיל זכר רק שהוא פיל קטן שנלחם נגד שרשרת ויתד שלא זז. זו הסיבה שלמרות שהיא יכלה כעת להשתחרר, היא כבר לא ניסתה. בעיני הפיל, הזיכרון של אותה חוסר אפשרות בעבר היה חזק יותר מהאפשרות האמיתית של ההווה.
סיפורו של הפיל הכבול דומה לסיפורים של אנשים רבים, אנשים שנותרו קשורים לחוויות עבר רעות. הם לא מנסים שוב כי הם נאחזים בחוויות השליליות שלהם. זה מרחיק אותם מהאפשרויות האמיתיות של ההווה שיכולות לשנות לחלוטין את חייהם.
