לאהוב ולהיות נאהב: עקבות רגשיות
בחברה של ימינו יש רעיון מאוד רווח שטראומה היא הדבר היחיד שמותיר בנו את חותמו. אנחנו מתעלמים מהחשיבות של אירועים אחרים, כמו לאהוב ולהיות נאהבים. יש לנו את הרעיון שרק דברים שליליים משאירים עקבות, סימן, צלקת או טראומה, דוחקים אהבה ועקבות רגשיות אפשריות רחוקות מזה.
באופן כללי ובהתבסס על מחשבותינו על טלוויזיה, קולנוע וספרים , אנו עשויים להעז לומר שהחברה חושבת שטביעת רגל רגשית היא השינוי המתרחש באדם שעבר מצב טראומטי. בדרך כלל השינוי הזה הוא די קיצוני.
לכן, כפי שראינו בהתחלה, כנראה שכל מה שקשור לעקבות רגשיות הוא רע או כואב. זה בהחלט נכון שטראומה יוצרת כאב אמיתי. אבל מה קורה עם אירועים חיוביים? מה עם לאהוב ולהיות נאהב?
בחיפוש אחר אהבה
נשאלה השאלה: מה קורה עם אירועים חיוביים? האם הם משאירים בנו את חותמם? התשובה היא כן.
בתור התחלה, תן לנו לשאול את השאלות הנכונות. האם אירועים חיוביים יכולים להשפיע על ההתנהגות שלנו, הרגשות שלנו והמחשבות שלנו ? אם יקרה לנו משהו טוב, למשל נקבל חדשות טובות או נותנים לנו עבודה טובה, האם נבחין בשינויים?
האישיות שלנו מורכבת מהתנהגויות, רגשות ודפוסי חשיבה לאורך זמן. אז אם נחווה אירועים חיוביים מספיק זמן, האם זה לא ישאיר בנו את חותמו?
ולבסוף, האם נוכל לומר שלאהוב או להיות נאהב הם, אם לא הכי, אחד האירועים החיוביים היפים והטהורים ביותר שיכולים להופיע בחיינו? בקיצור, אולי זה אחד המנועים החזקים שיש לאדם בתוכו. מוזר לחשוב שעם מספר הנוירונים, ההורמונים, ההתנהגויות, המחשבות והרגשות הקשורים לאהבה, האישיות שלנו עלולה להיות אטומה לה לחלוטין.
אם אנחנו אוהבים או נאהבים מספיק זמן (משהו מאוד אישי ומשתנה), האישיות שלנו יכולה להשתנות. האם אהבה היא טביעת רגל רגשית אם היא באה לידי ביטוי נכון?
דוגמה לאהבה ולהיות נאהב
לפסיכולוגיה יש הרבה מה לומר על אהבה ועל הקשר שנוצר בין אנשים, קטלוג סוגים שונים ושימוש במגוון רחב של מונחים. אבל אולי אנחנו מסוגלים להבין טוב יותר כיצד לאהוב או להיות נאהבים משפיעים עלינו באמצעות דוגמה ארצית.
יש לנו בן זוג כבר זמן מה. עבר זמן מה מאז שניהלנו מערכת יחסים, עד שהאדם הזה הופיע, משבש מעט את עולמנו. או לפחות, הם נלחמים לעשות זאת, כי ברור שגם לנו יש את הצלקות שלנו. קשה לנו להאמין שאנחנו מתאהבים שוב. עם כל מה שסבלנו! יתרה מכך, אנחנו כבר לא תלמידי בית ספר ותלמידות בית ספר.
ככל שהקשר מתקדם, בלי לרצות, אנחנו מתחילים לשכוח את כל מה שעצר את הדחף שלנו ליהנות, לכדור תותח לתוך הבריכה. אז בזמן שהאדם הזה עובד על מילוי הבריכה הזו בסתר, הם גורמים לנו לרצות לקפוץ פנימה עוד ועוד. ובסופו של דבר אנחנו עושים את זה, פעם אחר פעם, בהנאה גדולה מתמיד.
לבסוף, מלאי תקווה, אנו מנסים למצוא להם מקום בחיינו. האדם הזה הופך לחלק מהמתווה הנפשי שלנו, רמת האושר שלנו ותוחלת החיים שלנו. אנחנו חוזרים להיות עצמנו, בלי רמאות או סודות. אם אנחנו חיים ביחד, יש ויכוחים, ריבים מטופשים, טיפשות והרגלים שאחרי שהם פחות או יותר לא נוחים, אנחנו בסופו של דבר מקטינים ומקבלים.
אבל גם, כחלק מהקסם, אנחנו מגלים היבטים של עצמנו שחשבנו לשקרים, שנגמרו ונשכחו. אמפתיה למישהו שאנחנו אוהבים. דאגה לשלומם. הגמגום הבלתי אפשרי הזה בנו, שבו היו לנו פעם עצבים מפלדה. הרצון הזה לשתף ולהנות. ובעיקר, החסד הזה בנו שחשבנו שהוא בלתי אפשרי ויותר מדי כמו סרט כדי להיות אמיתי.
אנחנו מוצאים את עצמנו משתנים, בקיצור. אנחנו משתנים, לא בגלל אותו אדם, שהכל אולי נראה לו בסדר, אלא בגלל התחושה שנוצרה והנתונה במוחנו ובלבבנו. למעשה, אנו משנים ומחבקים את השינוי, באושר ותודה, שוכחים פחד ומתגברים על הצלקות והטראומה שלנו. אנחנו משאירים טביעת מטר הרבה יותר עמוקה מבעבר, גלויה יותר, ומכאן ואילך, הרבה יותר יפה.
למה כל כך הרבה מאמץ?
כל המאמר הזה, עשינו מאמץ לשכנע את עצמנו שלאהבה יכולה להיות כוח הרבה יותר גדול על הנפש והאישיות שלנו מאשר אירועים שליליים. ברור שזה יכול להיות נכון או לא; עלינו לשקול את כל הגורמים של שני סוגי האירועים. אז למה כל כך הרבה מאמץ?
ובכן, בכנות מתוך צדק. צדק לרגש הזה, למערכות יחסים בריאות ולרגשות חיוביים. בכל יום אנו רואים מצבים שבהם נוצרים רגשות שליליים, קלישאות וסטריאוטיפים המבוססים על אהבה ואהבה, ויכוחים שמרתיעים אותנו לזרוק את עצמנו שוב לבריכה, פחדים סמויים, מגבלות על היכולת שלנו להיות מאושרים בזוגיות.
מסיבה זו, לכל מי שמפקפק בקפיצה פנימה, למי שנוטה להתמקד בצלקות ולא יכול לראות היכן יישאר סימן, או למי שיודע שהוא רוצה לקפוץ וחושש, זהו מסר מעודד. בסופו של יום, למה לא להטביע עוד כמה עקבות רגשיות? אבל הפעם, תן להם להיות טובים.
כך שנוכל לא רק להרגיש אסירי תודה וגאים על הרגשות שלנו ועל עקבותינו הרגשיים, אלא גם על מה שהפכנו על ידי התנסות בעקבות אלו, מודעים אליהם והבנתם. התוצאה של התבססות על אהבה ואהבה.
