המורשת הרגשית של סבתות, הנשים החכמות ביותר
הסבתות שלי הן הנשים החכמות ביותר. מורשתם תועבר מדור לדור בידע שחלקו, בקשר האהבה שיצרו, ובחיוכים שמספרים עולמות בלי להוציא מילה אחת.
הנשים החכמות ביותר לא רק חוות אלף חיים בכל אחת משנותיהן, הן יודעות יותר על התגברות על קשיים מכל ספר עזרה עצמית. כי חוכמת האומץ והאהבה ללא תנאי היא שלא דורשת דברים, אלא מעשירה ומחסה.
המורשת של הדורות הקודמים שלנו, של הסבתות שלנו, היא עדותן של נשים שעזבו את מורשת הדם והחיבה שלהן. לפעמים סותרים, אבל תמיד אינטנסיביים והחלטיים.
בואו נדבר היום על קשר שנרקם לאורך שלושה דורות, סבתות, אמהות ובנות, ובעיקר על תפקידה של הראשונה, שלעתים קרובות יש לו חשיבות רגשית רבה.
הקשר הבלתי נראה של הנשים החכמות ביותר
לעתים קרובות אומרים שסבתות הן האומנות המיומנות ביותר של הידע הזה שמועבר ללא מילים.
לעתים קרובות אנו מוצאים אותם מרותקים לטקסים יקרי ערך, בסידור הדברים שלהם, בטיפול בבגדים שלנו, בהכנת הארוחות הטעימות האלה. בקליעת שיערם האפור כל בוקר, כדי להכניס אותו ללחמנייה שנעשתה בדיוק עדין.
בכל תנועות שלהם אנו רואים לא רק שנים של תרגול אלא גם שתיקה של רגשות חיים שלמים כלואים בתוך כל מחווה וכל תנועה קטנה.
כי במציאות, לעולם לא נדע באמת את כל הסודות שחוו בצעירותם, הצער שהם בכו או האכזבות שהם בלעו כמו אבני נהר קרות. כי זה כבר לא משנה, כי הזמן עבר ופצעיהם הגלידו.
הם העבירו לבתם את הידע על חייהם, על גבורה ואמיתות החורגות מהזמן. העצה להיות זהיר באהבה. החוכמה שאסור לתת את הלב למי שלא מגיע לו. ההוראה שיש צער מסויימים שעדיף לא לשתוק לגביה, וששמחות יש להראות בגאווה. כי אלו ניצחונות אישיים שהופכים כל אישה ליפה.
גידול הנשים החכמות ביותר
מומחים נוטים לומר לנו שגידול ילדים אינו דומה לגידול נכדים. לדבריהם, סבתות רוכשות תפקיד רגוע ומשמעותי יותר.
לסבתות כבר אין את הלחץ הזה של להנחות את הפרטים הקטנים בחייו של הילד. הנכדים הם מתנות דמם ומחווה מחודשת לחייהם. ואותם נכדים שהם יאהבו ללא תנאים, תוך שהם משאירים לילדיהם את התפקיד להנחות, להציב גבולות.
סבתות מפעילות את האיתנות של עץ שמציע שורשים לנכדיהן, ואת האיזון של חיבה שלא מכירה סערות ואינה רואה הבדל בין חגים לימי לימודים.
תמיד יש משהו מתוק בתנור. תמיד יש כיסא זמין מול החלון שממנו יביטו לשמים ויספרו אלפי סיפורים מהעבר שהם תמיד זוכרים בהנאה.
המורשת הטרנס-דורית של סבתות, של אותן נשים אמיצות עם מבטים כנים, מדברת לעתים קרובות על חוסן. כשמסתכלים על הפנים שלהם אנחנו מרגישים מיד שהם התגברו על דברים שאנחנו יכולים רק לדמיין. שהם התמודדו עם קרבות שבהם עדיין לא כיבדו את המגדר שלהם. שהם למדו להרים את הקול כשדרשו מהם לשתוק, ושאולי ויתרו על רבים מחלומותיהם.
חלומות שיום אחד הם השליכו עלינו, הנכדים שלהם. תקוות נרגשות שמטפחות את ליבם. אבל אין אהבה כנה יותר מאהבתן של הנשים הקשישות הללו. מהנשים החכמות האלה...
אני לא מאמינה בנשי הנצחי, במהות של אישה, במשהו מיסטי. אישה לא נולדת, היא נוצרת.
-סימון דה בובואר-
