מול הריק שבפנים
כיצד אנו מתעמתים עם ה"זאב" המרושע של הריקנות בפנים?
היו מקרים שבהם חווינו את התחושה המוזרה ההיא של הישרדות שגרתית. אנחנו מתרגלים להיפגש עם חברים, עמיתים לעבודה, משפחה. אנחנו מדברים על החיים שלנו כאילו היינו מישהו שיכול לגלוש על פני מים מבלי לטבוע, ואומרים דברים כמו: "בטח, זה היה רע, אבל זה בסדר, אני כבר מעל זה" או "לא הצלחתי להשיג מה רציתי, אבל היי, אני עדיין הולך להסתדר".
כלפי חוץ אנחנו נראים כמו חיילים קטנים, מסתירים את כובד החרטות והצער שלנו, צועדים קדימה בהשלמה בעודנו אומרים דברים כמו, "ככה זה בדיוק".
אנו חולקים את דברי התמיכה שלנו ויש לנו הבנה הדדית של שתיקה טקטית. אבל ברקע, בתוך החלקים הכי עמוקים של עצמנו, חי אויב בלתי נראה, שניזון מהריקנות, הכאב והאובדן שלנו.
אבל למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על אובדן? אנחנו לא מתכוונים רק לאובדן פיזי של אדם אהוב. אחרי הכל, ישנם סוגים רבים ושונים של אובדן שקיימים ומגדירים סוגים ספציפיים של ריקנות. חלק מההפסדים הללו מתייחסים לתסכול, אכזבה, כל סוג של פחד, כישלון ולאותו בור ללא תחתית הידוע לנו כ"ריקנות קיומית".
אז מהי השיטה היעילה ביותר להתמודדות עם רמות שונות של אובדן אישי? איך נביס את הזאבים הפנימיים האלה שטורפים אותנו באכזריות לאט לאט? בואו נסתכל על כמה מהשיטות הבאות:
קבל את ההפסדים שלנו והבין את הריקנות שלנו
בדיוק כפי שהסוציולוג הפולני, זיגמונט באומן הסביר לעתים קרובות, רבים מאיתנו חיים בסוג של "חברה נוזלית" שבה ההנאה המיידית והרווח הרגעי מוערכים ביותר. נראה ששום דבר לא יחזיק מעמד, אפילו יחסים אישיים.
זה כאילו החברה שלנו הסתכלה רק על הצד החיובי של הדברים, אבל ברגע שמשהו קשה קורה או דורש רמה עמוקה יותר של השלכה, "הבד האנושי" נחלש ומתפרק. לדוגמה, חשבו על אותו חבר או בן משפחה שאובחנו עם דיכאון. אנו מציעים טפיחה על השכם במילים המנחמות ש"זה יעבור" יחד עם תזכורת כמובן לקחת את התרופות שלהם.
הכאב מפתיע אותנו. אנחנו לא מבינים את זה, אז אנחנו בורחים מזה. מה אם נעמיד פנים מול פנים עם אותו חבר או בן משפחה ונבקש מהם לספר לנו על הכאב שהם חווים או על הריק בתוכם? או מה אם ניתן להם לפרוק לנו במילים ובדמעות?
כדי לשרוד בעולם המורכב הזה, עלינו להתעמת עם אויבינו פנים אל פנים, עלינו לדעת להבין ולקבל אותם. כך אנו באמת גדלים כאנשים כי עצב וכאב אינם ערימה של פסולת בפינת נפשנו, וגם לא באפלת מוחנו.
לכל ריק קיומי יש צורה ועלינו לדעת להבין זאת כדי להפסיק לברוח מהזאב הפנימי הזה ולעבור בצורה בטוחה יותר על ידי ידיעה מה אנחנו באמת צריכים.
צעדים להתמודדות עם הריקנות האישית שלנו
כדאי לזכור משהו שכמעט כולנו נוטים לחשוב שהחיים הולכים להיות בדיוק כפי שאנו רוצים שהם יהיו או "כמעט" כפי שדמיינו אותם. זה לא דבר רע, כמובן, אבל אנחנו צריכים להיות זהירים ולקבל את האפשרות שלא נשיג את כל מה שאנחנו רוצים.
אבל האם זה אומר שאנו נידונים בהכרח להיות אומללים? אין ספק, אושר אמיתי אינו טמון בהשגת כל מה שאנו רוצים, אלא בלמידה להיות מאושרים עם כל מה שהשגנו, וגם... עם מה שאיבדנו.
מופתע? בתקווה שלא! אבל עדיף שנבין את הממדים האלה, הצעדים האלה להתמודדות עם כל אחד מההפסדים האישיים שלנו.
- כשאתה מגלה שהחיים הביאו לך דברים שלא ציפיתם אליהם, אל תוותרו. במקום זאת, קחו את הצעד הראשון של קבלת המקום שלכם בכל מימד, כולל הסבל והכאב שלכם. אם אתה צריך לבכות, בכה, אם אתה צריך להתעצבן, הרשה לעצמך להרגיש את זה.
- שלב שני: לעולם אל תכריח דברים להיות בדיוק כמו שאתה רוצה שהם יהיו. פעולה זו רק תהפוך את הבעיה לכרונית יותר. אם בן הזוג שלך אומר לך שהם לא אוהבים אותך, השלימו עם זה, אל תהיו אובססיביים לגבי זה. אם לא השגת את הקידום הזה בעבודה שרצית, אל תתלונן על הכישלון הנתפס הזה, אולי יש דרך אחרת להשיג את מה שאתה רוצה.
- קבלו את מה שקורה, הבינו מה זה ולמרות שזה אולי נראה בלתי מובן, נסו להיות אסיר תודה על מה שהצלחתם ללמוד. אולי הכאב שאתה חווה עכשיו יעזור לך לא לעשות את אותה טעות בעתיד. יכול להיות אפילו שהריקנות הקיומית הזו דוחפת אותך לחפש תחומים חדשים בחייך שבאמת הולכים לעשות אותך מאושר. למה לא לנסות את זה?
- התקדם, סלח, הפוך את הדף, שחרר את המשקל ושלב את כל מה שלמדת בחייך. אחרי הכל, אין דרך טובה יותר להעשיר את חייך מאשר למלא את הריק בידע.
