האם עדיף לקרוא בשקט או בקול רם בזמן הלימודים?
מהי הדרך היעילה ביותר ללמוד? יש אנשים שלומדים בקריאה בשתיקה, בעוד שאחרים קוראים בקול רם. אם אתה חלק מהקבוצה האחרונה, אתה כנראה מסתובב בחדר, מדקלם את מה שקראת או למדת. אולי אפילו יש לך שיחה מלאה עם עצמך. אבל כשמדובר בלימוד בקול או בשתיקה, האם אחד יעיל יותר מהשני?
אנו מציעים שילוב של שניהם, כי כפי שתראה להלן, לכל שיטה יש את היתרונות שלה. אמנם נתעדף אחד על פני השני, אבל נבחן גם את היתרונות של שניהם.
לימוד בשתיקה באמצעות זיכרון חזותי
כאשר אתה לומד בשתיקה, באופן אידיאלי אתה עושה קריאה ראשונית של הטקסט כדי לקבל הבנה די ברורה שלו. אבל אתה לא יכול לעצור שם. לאחר הקריאה הראשונה, חשוב להדגיש את הרעיונות החשובים, לעצור לחשוב על החלקים המבלבלים ולמצוא מידע שיכול להבהיר כל שאלה שיש לך.
חשוב להדגיש ולרשום הערות. שימוש בהדגשים בצבעים שונים יכול למעשה לשפר את הזיכרון החזותי של החומר. זה עוזר לך לזכור את מיקום המידע בדף. אז זה מקל על תהליך שחזור הזיכרון. בנוסף, שימוש בצבעים גם גורם לך לשים לב יותר, מכיוון שהוא גורם לך להתמקד במידע שנראה לך חשוב.
על מנת לאחסן מידע טוב יותר, יש להשלים את הקריאה בשתיקה בהכנת סיכומים וקווי מתאר.
קריאה בשתיקה מאפשרת לך להתמקד במה שאתה קורא, אבל אם לא תעשה שום דבר אחר, זה לא יהיה שימושי במיוחד. זה בגלל שאתה צריך לעסוק באופן פעיל בחומר, להפוך אותו לשלך. זה נעשה על ידי לא רק קריאה, אלא גם כתיבה, רישום הערות והצבת המידע במילים שלך. כשאתה עושה את זה ככה, ללימוד בשתיקה יש הרבה מה להציע.
ללמוד בקול רם כדי למלט את הידע במוח שלך
כשאתה לומד בקריאה בקול רם, חוש השמיעה שלך הופך לחלק מהחוויה. זה מפעיל יכולות קוגניטיביות הקשורות לזיכרון, תשומת לב והבנה. אז זה מפעיל את היכולת שלך לאחסן ולשמור מידע.
עם זאת, בדיוק כמו בלימוד בשתיקה, צריך יותר. הרבה יותר יעיל להאזין להקלטה של עצמך קורא את ההערות שלך מאשר הסבר של מישהו אחר.
למה? כי נתת למה שקראת ערך אישי, הסברת זאת במילים שונות. אתה יכול גם לשאול שאלות, להביע ספקות ולהתווכח עם אנשים אחרים כדי ללמוד ולשנן טוב יותר.
כשאתה קורא בקול אתה יוצר קשרים. זה דוחף אותך לקשר את מה שאתה אומר למשהו שקראת בעבר בדף אחר. אתה יוצר מסגרת מחשבתית שמשלימה את הקריאה שעשית בשתיקה. זה יחזק ויאחד את המידע שבמוחך.
היתרונות של הקשבה לעצמך
קולין מקלאוד ונוח פורין חקרו את השפעת הלימוד בקול רם על הלמידה. בכתב העת Memory, הם פרסמו מחקר בשם "הפעם זה אישי: תועלת הזיכרון של לשמוע את עצמו".
הם עבדו עם 100 סטודנטים מאוניברסיטת ווטרלו בקנדה. התלמידים קיבלו 80 מילים שעליהם היה לחזור בקול רם. רובם רשמו את המילים שזכרו ליתר בטחון.
לאחר מכן עשו בדיקה נוספת. אבל תחילה היה עליהם לבחור מבין ארבע שיטות שונות לזכור את המילים:
- לקרוא בשתיקה
- להקשיב למישהו אחר
- מאזינים להקלטה של עצמם
- לקרוא בקול רם
התוצאות חשפו את מה שהכותבים מכנים "אפקט הייצור". שבועיים לאחר ששיננו את המילים, המשתתפים קיבלו סט מילים חדש. אחר כך היה עליהם לציין אם כל מילה שייכת לרשימה הראשונית שהם שיננו. המשתתפים שקראו את המילים בקול עשו את הביצועים הטובים ביותר.
בנוסף, הם גילו שהאזנה להקלטה של עצמך עובדת טוב יותר מהאזנה למישהו אחר. לכן, ככל שההקלטה אישית יותר, כך תזכור טוב יותר את המידע.
למרות שלימוד בקול הוא אופציה מצוינת, אל תבטל את האחרים. הרגל לנסות לשנן חומר בעל משמעות ולא מילים לבד. שילוב של כל הטכניקות הללו ייתן תוצאות מצוינות.
יש אנשים שעדיף ללמוד בשתיקה, להקליט את עצמם לקרוא את הטקסט ואז להאזין לו מאוחר יותר. אחרים בוחרים ללמוד בקול מההתחלה, ולאחר מכן ללמוד בשתיקה על ידי כתיבה או עריכת מתווה של מה שלמדו. הנקודה העיקרית היא שכל אדם צריך להשתמש בשיטה המתאימה לו ביותר.
