נתינה מהלב: תקשורת אמפתית או לא אלימה
מילים הן חרב פיפיות. הם יכולים לבנות מערכות יחסים עמוקות, אבל יש להם גם את הכוח להרוס אותם ולגרום לכאב.
ללמוד לדבר מהלב ולהיות מודע לתקשורת שלך חיוני למערכות יחסים בריאות. לכן תקשורת אמפתית או לא אלימה היא כל כך חשובה.
מרשל רוזנברג, פסיכולוג אירופאי, פיתח סוג חדש זה של תקשורת בתחילת שנות השישים. הוא עשה זאת בזמן שחקר את הגורמים המשפיעים על היכולת שלנו לגלות חמלה.
כוונתו הייתה לענות על שתי שאלות שהטרידו אותו מילדות. הראשון היה: מה מנתק אותנו מהטבע האכפתי שלנו וגורם לנו להתנהג בדרכים אלימות או פוגעניות?
והשני היה: מדוע לחלק מהאנשים יש גישה אכפתית באופן עקבי אפילו בנסיבות הקשות ביותר?
התוצאה הייתה התפתחות תקשורת לא אלימה. בוא נראה במה מדובר.
"מה שאני רוצה בחיי זה חמלה, זרימה ביני לבין אחרים המבוססת על נתינה הדדית מהלב".
-מרשל רוזנברג-
תקשורת אמפתית או לא אלימה
מערכות יחסים רבות מתדרדרות כי אנחנו לא יודעים איך לתקשר. כמו כן, תקשורת לקויה גורמת לקונפליקט משמעותי. אנו מאמינים שדיבור זהה לתקשורת ואנו שוכחים את החלק השני, הבסיסי: הקשבה.
אחד הפתרונות לבעיה זו הוא התקשורת האמפטית או הלא אלימה של רוזנברג. הבסיס לתקשורת מסוג זה הוא הרעיון של נתינה מהלב.
עם סוג זה של תקשורת, אנו מסוגלים להתחבר לעצמנו כדי שנוכל להתחבר לאחרים. כתוצאה מכך, החמלה הטבעית שלנו פורחת.
יכולות הקשורות לשפה מילולית ולא מילולית מהוות את הבסיס לסוג זה של תקשורת. הם מאפשרים לנו להמשיך להיות בני אדם גם בתנאים קיצוניים.
במילים אחרות, מיקוד זה מאפשר לשלוט בדחפים. לא משנה מה הנסיבות ולא משנה כמה קל יהיה לתת להם להשתלט. אם נשתמש ביכולות הללו, נוכל לשמור על תקשורת כנה וכנה שמגיעה מהלב.
תקשורת אמפתית או לא אלימה עוזרת לנו לבנות מחדש את האופן שבו אנו מבטאים את עצמנו ומקשיבים לאנשים אחרים.
כפי שאתה יכול לראות, זה לא חדש. אנחנו יודעים על כל המרכיבים המרכיבים סוג זה של תקשורת במשך מאות שנים. המפתח הוא לאחזר אותם, להיות מודעים אליהם וליישם אותם בחיי היום-יום שלנו.
המרכיבים של תקשורת אמפתית
תקשורת לא אלימה יכולה להיות טרנספורמטיבית בעוצמה. תקשורת בצורה לא אלימה פירושה מעבר לצרכים שלנו והקשבה לצרכים של אחרים. זה אומר לשים בצד תגובות רגילות ואוטומטיות. אבל איך זה נעשה?
לפי רוזנברג, כדי ללמוד לתת מהלב עלינו למקד את אור מצפוננו כדי להאיר ארבעה אזורים נפרדים (ארבעת המרכיבים של תקשורת לא אלימה):
- תצפית. התבוננות במתרחש במצב נתון הוא המרכיב הראשון. האם מה שאחרים אומרים או עושים מעשיר את חייך? המפתח הוא לדעת איך לבטא נכון אם אנחנו אוהבים או לא מה שאנשים אחרים עושים. אתה צריך לעשות את זה בצורה שאינה שיפוטית. כי כפי שאמר ג'יי קרישנמורטי, התבוננות בלי לשפוט היא הצורה הגבוהה ביותר של אינטליגנציה אנושית.
- מרגיש. המרכיב השני הוא בדיקת איך אתה מרגיש. האם אתה מרגיש פגוע, שמח או עצבני? הנקודה היא לזהות את התחושות והרגשות שיש לך ברגע זה.
- צורך. המרכיב השלישי הוא לראות אילו מהצרכים שלך קשורים לרגשות שזיהית.
- בקשה. המרכיב האחרון של תקשורת לא אלימה הוא התמקדות במה שאנו רוצים שהאדם האחר יעשה כדי להעשיר את חייו כמו גם את חייך. כדי שזה יקרה, אתה צריך להגיש בקשה ספציפית.
תקשורת לא אלימה פירושה גם הקשבה
כעת, תקשורת אמפתית או לא אלימה לא מתייחסת רק ליכולת שלנו להביע את עצמנו בכנות. זה גם אומר שאנחנו מסוגלים לקבל באופן אמפתי תקשורת מאחרים.
לכן, כאשר אנו ממקדים את תשומת הלב שלנו בארבעת ההיבטים הללו של התהליך ועוזרים לאחרים לעשות את אותו הדבר, מתרחשת תקשורת אמיתית. זהו רחוב דו-סטרי שבו שתי נקודות המבט באות לידי ביטוי.
מצד אחד, אני מתבונן, מרגיש ומזהה מה אני צריך כדי להעשיר את חיי. מצד שני, מה האדם האחר מתבונן, מרגיש וצריך כדי להעשיר גם את חייו?
כוחו של דיבור חומל
תקשורת לא אלימה היא שפת החמלה. זהו הגשר לחיבור פנימי וקשר כנה ואותנטי לזולת.
יותר מסתם סוג של תקשורת, זו גישה. הגישה הזו מאפשרת לנו להיות אחראים לתהליכים הפנימיים שלנו.
"הדרך בה אנו מתקשרים עם אחרים ועם עצמנו קובעת בסופו של דבר את איכות חיינו".
-אנטוני רובינס-
לפני שאתה נותן לעצמך להיסחף בדחף ואומר דברים שאתה מתחרט עליהם אחר כך, עצרו לשנייה והקשיבו לעצמכם. כך תבין את עצמך ותנסה להבין אחרים.
צרחות וזלזול לא עוזרים. שקט ורוגע יכולים להיות כלים שימושיים במטרה שלנו להאיר רגעים אפלים.
אל תשכח שהדרך שבה אתה מתקשר משפיעה על חיי היום יום שלך. אם תקשורת לא אלימה שוררת בחייך, סביר יותר שהיא תגבר גם בחיי אחרים.
