הפרח היפה מכולם הוא כנות

אנשים ישרים הם כנים, אמיתיים ונהנים מהאושר שנוצר עקב קוהרנטיות בין מחשבות ופעולות. אין בהם שום שקר, רק בהירות נפש ולב שבה האמת תמיד לוקחת את השלטון, ושבו הענווה היא הרוח שמנחה ודוחפת את מפרשי המודעות שלהם. אלה שבוחרים לחיות בתרחיש זה של אותנטיות רגשית ופסיכולוגית יודעים שהם יצטרכו לשלם מחיר. המחיר הראשון ניכר: כנות תמיד גלויה והכנות הזו מביאה איתה יותר מתופעת לוואי אחת אצל מי שאינו רגיל ללשון אמת וללב שונא שקרים.

העלות השנייה, ואולי הפחות מוכרת, מתייחסת לעולם הפנימי שלנו. להיות כנים מחייב אותנו לחקור את עצמנו כדי להבין את המגבלות שלנו ולבוא במגע עם הפינה הפרטית בתוכנו שבה מסתתרת הפגיעות שלנו. לכולנו יש פגמים, חורים שחורים ואזורים רגישים יתר. אנשים ישרים מאוד מודעים לזה.

מצד שני, אי אפשר לשכוח שהמימד הפסיכולוגי הזה הוא גם ערך חברתי חשוב. מעבר לראות בו כלי חיוני ובעל ערך לצמיחה האישית שלנו, הוא גם מנוע שיכול להמריץ את רווחתנו כאינדיבידואלים בהקשר חברתי.

לכולנו מגיע שכר הוגן, עבודה המבוססת על יושר ואפילו מעמד פוליטי המושרש באותו עיקרון. אז בהתחשב בעובדה ששינויים גדולים קורים כתוצאה מתזוזות קטנות, בואו נוציא את הערך הזה לפועל ביקומים האישיים שלנו. זה שווה את זה!

אנשים ישרים הם "פסיכונאוטים"

אסטרונאוטים, כידוע, חוקרים את גבולות החלל, הם מגלים של עולמות אחרים וסקרנים ללא תקנה לגבי כל מה שנפתח מעבר לכוכב הקטן, היקר והכחול שלנו. בקצה השני, פסיכונאוטים. הם אנשים שבאומץ ובמיומנות אלגנטית צוללים עמוק לתוך העולמות הפנימיים שלהם, אינטימיים ומורכבים כמו היקומים הרגשיים שלהם והקונסטלציות הפסיכולוגיות שלהם.

אנשים ישרים מאושרים יותר מכיוון שהם ניקו רבים מאותן תהום אישיות אשר נשלטו בעבר על ידי חוסר החלטיות והפחד המשתולל שהשאיר אותם שבויים בחצאי אמיתות או שקרים מוחלטים. הם אנשים שלמדו להיות ביקורתיים כלפי עצמם, שסובלים את הפגמים שלהם מבלי להעניש את עצמם, שמקשיבים למפקד הפנימי שלהם שדוחף אותם לשפר את עצמם קצת בכל יום ובכל רגע.

אף אחד לא יכול להיות ישר עם השכן שלו אם הוא לא ישר עם עצמו קודם. אף אחד מאיתנו לא יכול לשפוט אחרים אם לא טאטאנו קודם את ביתנו. כל זה מסביר מדוע, כפי שמראים מחקרים רבים, אנשים העוסקים ביושר נהנים מבריאות טובה יותר ומתחושה אותנטית יותר של אושר ורווחה. ללא ספק, המפתח הוא בהפעלת ידע עצמי.

להיות כנים עם עצמנו פירושו להיות הלוחם הרוחני שמגלה לעצמנו איך אנחנו ברגע הנוכחי. הלוחם הזה חושף את האימפוטנציה שלנו ואת האזורים הלא מוגנים שלנו, את הצללים שלנו, אבל גם מנחה אותנו לרפא את עצמנו ובכך לקבל ראייה שלמה וחזקה יותר של עצמנו. כך נוכל להמשיך ללכת באמת, אך גם בענווה.

סיפורו של הפרח הישר

בספר "סיפורי אור וחוכמה" מאת פדרו אלונסו, יש אגדה קטנה ויפיפייה ייחודית שמציעה לנו הוראה נפלאה על כנות.

הסיפור מתחיל בסין העתיקה, בסביבות שנת 250 לפני הספירה. הדמות הראשית היא נסיך צעיר באזור הצפון, שחייב להתחתן כדי להפוך לקיסר. זה נקבע בחוק, ולכן כדי לבחור מבין כל הנשים הזכאיות את הטובה ביותר עבורו, הוא הגיע למבחן קטן של כושר המצאה גדול.

בית המשפט חגג יום בו כל הנשים שהיו רוצות להתחתן עם הנסיך היו צריכות להתייצב בפטיו של הארמון. בין כולם הייתה אישה אחת שאהבה בסתר את המועמד לקיסר. עם זאת, היא הייתה מודעת לכך שאין לה חן, לא עושר ואפילו פחות יופי. אמה ניסתה להוציא את החלום הזה מראשה, אבל בהתחשב בכך שהלב שלה נחוש ויחסה היה אמיץ, היא לא היססה להציג את עצמה ביום המוסכם.

ברגע שכל הצעירות היו בפטיו של הארמון, הנסיך הניח זרע בכף היד של כל אחת מהן. הוא אמר להם שהוא יזמן אותם שוב בעוד 6 חודשים. האישה שהביאה לו את הפרח היפה ביותר תהפוך לאשתו.

הצעירה המובילה שלנו חזרה הביתה מאושרת. היא הייתה גנן נהדרת וכל מה שנגעה בו פרח בצורה מרהיבה. עם זאת, ככל שחלפו השבועות והחודשים, שום דבר לא צץ מהאדמה. אמה שוב המליצה לה לשכוח מהנסיך; עם זאת, היא אמרה לעצמה שגם אם יהיו לה ידיים ריקות, היא תציג את עצמה שוב כשיזמינו אותה... גם אם זה רק כדי לראות את הגבר שהיא אהבה פעם נוספת.

כשחלפו 6 חודשים והצעירות התאספו בארמון, כולן נשאו בידיהן פרחים יפים, מושלמים ומרהיבים. איך הם עשו את זה? הצעירה בכתה בשתיקה בזמן שהיא התבוננה בנסיך שמעריך ומעריך כל אחד מהפרחים האלה. עד שלפתע הגיע אליה, והוא אחז בעדינות בידה.

"אני אתנשא לאישה הזאת", הוא אמר בקול רם, מאושר. הצעירה נותרה ללא מילים, וכאשר שאלו שאר הנשים מדוע, הוא היה תקיף בדבריו. "כל הזרעים שהצעתי לך היו סטריליים. רק האישה הזו הביאה לי את הפרח היפה מכולם: זה של כנות".

לסיום, כפי שהסיפור היפה הזה הראה לנו, במציאות להיות כנה הוא מעשה של יושרה, אומץ ובגרות אישית. כל אלו הן סגולות שעלינו לטפח במסירות בחיי היום יום שלנו.