חוסר אונים למד: חור חסר תקווה ועמוק
חוסר אונים נלמד הוא אחד החורים הגרועים ביותר שיכולנו ליפול אליהם אי פעם. זוהי כר גידול מושלם לחרדה ודיכאון. ולמעשה, זה גם תוצאה וגם סיבה לחוסר אסרטיביות ("למה לגרום לקונפליקט על ידי הבעת דעתנו אם זה אפילו לא יעשה כלום?") זה הופך אותנו לגופים ריקים עם נשמות מתות.
ניתן לסכם מצב זה כ"לא משנה מה תעשה, זה יהיה שגוי". או "לא משנה מה תעשה, זה לא משנה, זה לא יעשה כלום. התוצאה תמיד תהיה זהה".
וכאן נוצר חוסר אונים נלמד. חוסר אונים למדנו כתוצאה מכך שניסינו דרכי פעולה שונות, וראינו שהן אינן משפיעות על התוצאות. לפיכך, אין לנו מוטיבציה להגיב למצב שלנו.
אולי מצאת את עצמך במצב כזה. בעבודה או בזוגיות, למשל. בסביבה שבה יש אדם אחר השופט אם מה שאתה עושה הוא נכון או לא.
זה לא רציונלי, זה לא עקבי. מה שאתה עושה, מה שזה לא יהיה, כמעט תמיד יהיה לא בסדר, ובפעמים שזה לא שגוי, אין לך מושג למה או איך זה בסדר. אז אתה לא יכול לחזור על זה, לא משנה כמה אתה מנסה.
חוסר אונים נלמד גורם לנו לוותר על השליטה
איכשהו, מאחורי הגישה הלא מתאימה הזו אנחנו שומעים משהו כמו, "אני זה ששפוט את מה שאתה עושה. אני קובע את הכללים". אנשים הגורמים לחוסר אונים נלמד אצל אחרים הם אלה אשר, לאחר השפעה עליהם, מבצעים שיפוט ערכי ללא שום הסבר.
אז איזה לקח לומד אדם כשהוא מקבל טיפול כזה? שלא כדאי להתאמץ כי התוצאה אקראית. התחושה היא שלא משנה מה הוא עושה, הוא לא יכול לשלוט בתוצאה.
חוסר השליטה הזה במה שקורה לנו הוא מייסר ומגביל מאוד. מכיוון שככל הנראה אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בנידון.
לרוב זו תחילתה של התעללות רגשית. "אני מחליט איך אתה הולך להרגיש. אתה לא מחליט. יש לי שליטה, לא אתה."
עזיבה היא הפתרון, אבל חוסר האונים הנלמד מקשה
מרטין זליגמן גילה את התופעה בשנות ה-70. בניסוי שלא ניתן היה לעשות היום בגלל ההשלכות האתיות שלו, מצא זליגמן שכלבים, כשהם נתונים לזעזועים ללא קשר לניסיונותיהם לברוח, בסופו של דבר אימצו כלפיהם יחס פסיבי. הם התפטרו כדי לסבול בשתיקה.
תופעה זו נקשרה במהירות עם הגורמים והעמדות של אנשים רבים שנפלו לבור הדיכאון. החרדה, הדיכאון, חוסר המוטיבציה המוחלט שולטים בסופו של דבר בגישה ובהתנהגות של האדם. בסופו של דבר, הם הופכים פסיביים לחלוטין.
לפיכך, אם תופיע הזדמנות לשנות את המצב, הם לא יראו אותה, הם יתנו לה לעבור. האמונה והתקווה שלהם נעלמו כי הם מרגישים שמה שהם יעשו, בכל כיוון שהם יבחרו, הם עדיין לא יראו את התוצאות שהם רוצים.
התופעה הפסיכולוגית הזו היא עוצמתית מאוד מכיוון שהיא חוטפת לחלוטין את יכולתנו לפעול. זה גונב את היצירתיות שלנו לראות חלופות ולפתור בעיות. זה הופך אותנו לעיוורים לפתרונות לבעיות שלנו. קשה מאוד לברוח מהמקום ההרסני הזה.
חוסר אונים תופס את המחשבות, ההתנהגויות והרגשות שלנו
אנשים רבים מרגישים שאינם מסוגלים לצאת ממצב שפוגע בהם. הם מותנים לחלוטין בחוסר האונים הזה שהם למדו. חוסר אונים שתופס את המחשבות, ההתנהגויות והרגשות.
כדי לשבור את הספירלה ההולכת וגדלה זו כלפי מטה, אתה צריך לרדת לשורש הבעיה. אנחנו לא יכולים להישאר על פני השטח. אומר למישהו לעזוב את הכלא שבו הוא נמצא, ואומר "איך אתה לא רואה?" לא עוזר.
הם לא רוצים להרגיש ככה. הם לא חיפשו את זה. לכן, הם חייבים להבין איך הם הגיעו לכאן. איך בסופו של דבר הם נתנו שליטה על מה שקורה להם? הפתרון הוא להעצים אותם. תחזיר להם את השליטה על החיים שלהם.
שליטה שאבדה לפני זמן מה, נגנבה על ידי מי שהתעלל בהם. עם זאת, החיים שלהם תמיד היו שלהם. הם רק צריכים עזרה להחזיר אותו. הבנה של מה שקרה וקבלת זה היא הצעד הראשון בדרך זו.
