עזרה! התקף זעם בדרך!
"אני רוצה ממתקים!"
אוי לא! אתם יודעים שזה לא הזמן לילד שלכם ממתקים, אבל אתם גם יודעים שאם תגידו לא תהיה תוצאה אחת בלתי נמנעת ובלתי נשלטת: התקף זעם. אבל רגע, זה באמת בלתי נשלט?
אתה אומר לו שאין ממתקים, ואתה רואה שזה מתחיל. הוא מתחיל לבכות ולצרוח, צועק שוב ושוב שהוא רוצה ממתקים. אתה מנסה לדבר איתו, בהתחלה רגוע, אבל אז אתה מתעצבן ובסופו של דבר גם צועק. מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהמצב לא יצא משליטה? המשך לקרוא ולגלות!
"ניתן להשוות התנהגות לא מסודרת לשיטפון חורף קצר קצר"
-אפיקורו דה סאמוס-
האם זה נורמלי שלילדים יש התקפי זעם?
כשאנחנו קטנים, אנחנו בדרך כלל לא מסוגלים לבטא את המחשבות שלנו בצורה טובה במיוחד. או שאף אחד לא לימד אותנו או, אם יש לנו, אין לנו מספיק שליטה עצמית לעשות את זה. לכן, ילדים בגילאי 18 חודשים עד 5 זורקים התקפי זעם, בדרך כלל בתגובה לכללים שהם לא אוהבים. בדרך כלל, התקפי זעם מגיעים לשיא תדירותם בגיל שנתיים או שלוש.
זהו מעשה של אי ציות, אופייני בשלב זה של חייו של ילד, אבל זה לא אומר שאין דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי למנוע מהם לקרות לעתים קרובות. למעשה, אם לא נעשה דבר כדי לנסות להימנע מהם, בעיות התנהגות חמורות יותר עלולות להתפתח ככל שהילד יגדל. אלה כוללים הפרעת התרסה מתנגדת והפרעת אישיות אנטי -חברתית.
כדי למנוע מילדים לפנות לתוקפנות כדי לפתור קונפליקטים ולהשיג את מבוקשם, חשוב שהורים יבינו משהו. הבכי הוא לא בגלל שהם סובלים, אלא בגלל שזה הכלי היחיד שיש להם להשיג את מה שהם רוצים.
"התנהגות סוררת מחדדת שנינות ומזייפה שיקול דעת"
-לואי דה בונלד-
הכחדה: כלי מפתח
כלי מפתח שתזדקק לו בערכת הכלים שלך כדי לגרום להתקף זעם להיעלם הוא לחזק התנהגויות או גישות אחרות שמתאימות. אנחנו צריכים להראות לילד שלנו שאנחנו אוהבים את זה כשהוא רגוע ושהוא יכול לבקש דברים בלי לצרוח. זה יעודד אותו לעשות זאת לעתים קרובות יותר. אם ילד מרגיש שהוא מקבל תשומת לב אז הוא ימשיך בסוג זה של התנהגות ויתחיל לעשות זאת בתדירות גבוהה יותר.
לכן אנחנו צריכים למשוך את תשומת הלב שלנו כשהם סובלים מהתקף זעם ולתת להם תשומת לב כשהם מתנהגים טוב. נסיגה זו היא ההכחדה אותה נסביר שלב אחר שלב בסעיף הבא.
אבל אנחנו צריכים קודם כל להיות ברורים לגבי כמה דברים. מלכתחילה, חשוב מאוד להשתמש בו בצורה שיטתית. אנחנו לא צריכים לשנות את השיטות שלנו, למרות שהזעם עלול להחמיר לפני שהוא ישתפר.
זה מה שקורה כשילד קולט שמתעלמים ממנו. הוא יזרוק התקפי זעם גרועים יותר ומפריעים עוד יותר, רק כדי לראות אם הוא יכול לקבל את תשומת הלב שהפסקת.
שני תרחישים
בדיוק אז, כאשר התקף זעם החמיר, יכול לקרות אחד משני דברים. אנחנו יכולים לשים לב אליו או להתעלם ממנו. אם ניתן לו תשומת לב אז נחזק את ההתנהגות שלו. למעשה, אנחנו נגיד: כדי להשיג את מה שאתה רוצה אתה רק צריך לצרוח עוד קצת. ואנחנו לא רוצים את זה.
התרחיש השני דורש הרבה סבלנות, כי אנחנו צריכים גם להיות שיטתיים בגישה שלנו. המטרה היא שהילד יפסיק את התקף הזעם שלו בעצמו כי הוא יכול לראות שזה לא יוביל אותו לשום מקום. הילד יקבל מסר שונה לחלוטין ממה שהיה בתרחיש הראשון.
הוא יראה שאם הוא יצעק חזק יותר הוא יקבל פחות תשומת לב. הוא יזכור זאת והוא ירשום התקפי זעם כאסטרטגיה לא מוצלחת. כתוצאה מכך, בפעם הבאה שהוא רוצה משהו, לא סביר שהוא ישתמש בהתקפי זעם.
לבסוף, ככל שנאפשר להתקפי זעם להימשך זמן רב יותר מבלי לתקן אותם, כך יהיה קשה יותר לגרום להם להיעלם. קשה להפסיק, אבל אם לא ננסה, אז ההשלכות ארוכות הטווח יהיו גרועות יותר.
"אנחנו צריכים לדעת מה מבלבל אותנו באלה שאנחנו חיים איתם ובאלה שאנחנו אוהבים"
-נורמן מקלין-
הכחדה, צעד אחר צעד
שליטה עצמית היא סוד שיטת ההכחדה. כלי נוסף שיעזור כאן הוא הרפיה. אולי שמעתם על הכחדה בעבר, אבל האם אתם יודעים איך ליישם אותה נכון? בוא נראה איך עושים את זה שלב אחר שלב:
- כאשר התקף זעם מתחיל עלינו להתעלם מהתנהגותם ולהמשיך במה שאנו עושים כאילו איננו שומעים אותו.
- ייתכן שנצטרך לציין - רק פעם אחת - איך אנחנו מרגישים לגבי מה שהוא עושה. לדוגמה, "אני כועס". אחר כך נסביר איך אנחנו רוצים שהוא יתנהג ("כשתרגע, אני אקשיב לך").
- לאחר מכן אנו נסוגים מהמצב וממתינים כדקה אחת בשנה מגיל הילד. אם הילד לא מפסיק, אז נחזור למה שעשינו בלי לדבר איתו או להסתכל עליו.
- ברגע שהוא נרגע, עלינו לומר לו כמה אנחנו אוהבים שהוא רגוע.
האמת היא שכאשר מתחיל התקף זעם, קשה מאוד להתעלם מהצרחות והבעיטות. אבל זה חיוני להתעלם מזה אם אנחנו רוצים שזה ייפסק. אז בואו נתחמש בסבלנות ונפעל בתבונה. תביאו את התקפי הזעם האלה!
