איך תלמידים עם חרדה מבית הספר רואים את בית הספר?
איך התלמידים מרגישים לגבי בית הספר? שאלה מהותית זו עוזרת לנו להבין את עמדותיהם של התלמידים ללמידה. אם הם רואים את זה באור חיובי, הם יהיו בעלי מוטיבציה עצמית לעבוד קשה. זה גם יהיה קל יותר ללמד אותם. לעומת זאת, רגשות שליליים קשורים ללמידה לא יעילה ולדחיית בית הספר.
מחקרים שונים מראים לנו נתונים מדאיגים על דחייתם של תלמידים מבית הספר. כמה מחקרים מראים שבין 28 ל-35 אחוז מהתלמידים לא רוצים ללכת לכיתה. הנתונים הסטטיסטיים הללו מראים לנו עד כמה המצב חמור ושעלינו לפתור את הבעיה הזו, שכן מוטיבציה חיונית בתהליך הלמידה.
הדבר מדאיג עוד יותר אם נניח שלרובנו, כולל ילדים, יש מוטיבציה מולדת לרכישת ידע ולמימוש עצמי. בית הספר הוא מוסד שבאופן עקרוני אמור להיות מיועד לענות על צורך זה. עם זאת, זה לא המקרה, מה שמוביל אותנו למסקנה שחייבים להיות גורמים מסוימים המשפיעים לרעה על תפיסת התלמידים את בית הספר.
מדוע חלק מהתלמידים דוחים את בית הספר
חרדה בית ספרית מייצגת את הגורם המרכזי שמסביר במידה רבה את דחייתם של התלמידים מבית הספר. יציאה לבית הספר מייצרת רמה גבוהה של מתח אצל התלמידים, מה שמעורר תגובת הימנעות. זה קורה כאשר הגוף מרגיש שהחרדה הנתפסת ביציאה לבית הספר חשובה יותר מהסיפוק שאנו מקבלים מהלמידה ומהמימוש העצמי שאנו עלולים להרגיש ביציאה לשיעור. עלינו לזכור שלהיבטים שליליים וקצר טווח (כגון חרדה מבית הספר) יש כוח גדול יותר מגירויים חיוביים ארוכי טווח (כגון מימוש עצמי הנובע מהליכה לבית הספר).
מדוע תלמידים סובלים מחרדת בית ספר? כדי לנתח את הנושא הזה, עדיף לשנות את נקודת המבט שלנו. עלינו לשים את עצמנו בנעליו של ילד שהולך לכיתה. אם נעשה זאת, נבין מיד שיש להם לוח זמנים ארוך מדי, לחץ ביצועים גבוה, שיעורים משעממים ומוטיבציה מועטה.
"חרדת בית ספר היא אחת הסיבות העיקריות לכך שחלק מהתלמידים דוחים את בית הספר".
מערכת שעות
ילדים קמים כל בוקר מיום שני עד שישי כדי להיות בכיתה במשך 6 עד 8 שעות. בנוסף לכך, עליהם לבצע סדרה של מטלות בית ספר בכל יום כשהם מגיעים הביתה. זה לוקח עוד 2 עד 4 שעות. ואם ירצו לעבור את הבחינות, יצטרכו ללמוד כשעה ביום.
אם נחבר את הכל, נקבל כ-50 עד 65 שעות שבועיות, הרבה יותר משבוע עבודה חוקי. בנוסף, הורים רבים מעסיקים את שאר זמנם של ילדיהם בפעילויות חוץ בית ספריות. זה גורם לחרדה גדולה בגלל העובדה שאין להם זמן פנוי. בתורו, זה גורם לדחייה של בית הספר וכל מה שהוא מייצג. בית הספר לא מעניין אותם, לא משנה כמה זה קשור לידע שלהם. זמן פנוי חיוני לכל ילד.
לחץ ביצועים גבוה מוביל לחרדה בבית הספר
המערכת החינוכית שלנו משתמשת במערכת הערכה שבדרך כלל מספקת דוחות בצורה של אותיות או מספרים הקשורים לביצועים בבית הספר. זוהי מערכת תחרותית ביותר. בעלי ציונים טובים זוכים לשבחים, ואילו בעלי ציונים גרועים זוכים לנזיפה.
בנוסף, יש לנו נטייה חזקה לייחס כישלונות או הצלחות אלו לתלמיד בלבד. למעשה, המורים אחראים לתלמידיהם.
מצב זה גורם למתח אצל התלמידים. הם מרגישים לחוצים לקבל את הציונים הטובים ביותר בכיתה. הם שוכחים שהמטרה הסופית שלהם היא ללמוד, להטמיע ידע ולרכוש את היכולת לחפש מידע ומשאבים. בגלל זה, תלמידים שאינם עומדים בציפיות הביצועים צפויים לחוש חרדה.
תארו לעצמכם בית ספר שבמקום ללחוץ על תלמידים לעבור בחינות, מתמקד בחסרונותיהם ומחזק את החוזקות שלהם. קל לדמיין שהחרדה הקשורה לביצועים תיעלם. הם לא יצטרכו לעמוד בסטנדרטים גבוהים ולא יראו עוד בהערכות או בדיקות איומים.
שיעורים המבוססים על למידה פסיבית
גורם זה אינו משפיע באופן ישיר על החרדה בבית הספר, אך הוא מעודד את התלמידים באופן עקיף לדחות את בית הספר. אם השיעורים לא מספיק מרגשים ומעניינים, יהיה להם פחות מוטיבציה ללמוד. משמעות הדבר היא כי מול רמה מינימלית של חרדה, הרצון של כל תלמיד ללמוד ייעלם.
במהלך השיעורים, מורים בדרך כלל מעבירים הרצאות והתלמידים חייבים לשנן את המידע מבלי להטיל ספק בדבר. למעשה, פעמים רבות השתקפות זוכה לזעף. התלמידים לומדים בצורה שטחית. סוג זה של למידה הוא ממש משעמם ולא מעודד במיוחד. זה לא ממש שונה ממשימות אחרות כמו שינון רשימה של מספרים.
כדי שהתלמידים ירגישו מוטיבציה ללמוד, הידע החדש חייב להיות רלוונטי עבורם. זה מושג באמצעות למידה פעילה. עלינו לעודד אותם לחקור תיאוריות אינטואיטיביות כדי לראות את המציאות בצורה חדשה. מערכת חינוך טובה היא כזו שאינה מעוררת חרדה בתלמידים. מכיוון שאיננו יכולים להכריח אותם ללמוד, מימוש עצמי חייב להיות אותה מוטיבציה פנימית שמקפיצה אותם.
