ילדים צריכים אינטליגנציה רגשית

אם אנו רוצים לחנך את ילדינו להיות חזקים, עלינו שיהיה ברור כי אינטליגנציה רגשית היא המפתח. ילדים זקוקים לאינטליגנציה רגשית כדי לעזור להם להיות מודעים לרגשותיהם ולשלוט ולווסת את המציאות שלהם, ולפתוח את הדרך למספר רב של חוויות חיוביות.

אבל, כידוע, לא הכל בחיים יפה ומופלא. האידיאלים הישנים של דיסני של נסיכים ונסיכות עם מעט מטרות בחיים מעבר להתמסרות עיוורת למערכות יחסים תלותיות בעולמות קסומים מלאים במכשפות ודרקונים מרושעים, רחוקים מהמציאות.

לא הכל כפי שאמרו לנו, וגם העולם אינו מורכב משחור ולבן, או מ"טובים ורעים", מה שמרמז בעצם שבהיעדר ה"רע", הכל פנטסטי ומלא אושר. ללא ספק, לא כך הם פני הדברים, ולכן המושגים הללו מציעים תמונה לא מציאותית של העולם שאנו נאלצים להתמודד איתה יום יום.

באחריותנו להיפרד מ"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה" ולעבור ל"החיים בנויים על בסיס הכוח של האדם".

אנחנו לא יכולים להמשיך לצבוע את העולם בצבע ורדרד, כי הילדים שלנו יגדלו והם יתמודדו עם בעיות שלא יידעו לפתור בגלל אי הנוחות העצומה וחוסר ההבנה והחוסר צדק שזה יגרום להם.

אז, לעזור להם ולעודד אותם להיות בעלי מודעות למצבים הרגשיים שלהם ושל אחרים מציבים את החותם בין לפני ואחרי במסע שלהם לעבר כוח.

ילדים זקוקים לאינטליגנציה רגשית; זה המפתח להתפתחות שלהם

התפתחות המודעות הרגשית בינקות מציבה את היסודות שיעזרו ליצור אסטרטגיות טובות לוויסות רגשות בהמשך החיים. לכן, רמה נמוכה של מודעות רגשית מובילה לאסטרטגיות רגולטוריות פחות גמישות ומכאן ליכולת מוגבלת יותר לפתור בעיות.

במובן זה, פיתוח יכולת מפתח זו כוללת היבטים הקשורים לתשומת לב ויחס שאיננו יכולים להזניח. בואו נסתכל על זה בפירוט:

• תשומת הלב חשובה לזיהוי והבחנה של רגשות וכן לזיהוי מה גורם להם ואף לניהול התחושות הגופניות המהוות חלק מהחוויות הרגשיות (למשל מתח באזור הבטן).
• גישה נחוצה כדי לזהות את החוויות והביטויים הרגשיים המופעלים בעצמו ובאחרים.

לכן, בהתאם לשלב האבולוציה, נגלה שלמודעות רגשית יש תפקיד מכריע במשימות חיוניות שונות (יצירת קשרים רגשיים, פיתוח קוגניציה חברתית, גיבוש זהות וכו').

• מגיל 0 עד שנתיים: תינוקות מסוגלים לשים לב ולהגיב לרגשות של אחרים. אם המטפל מחייך, התינוק מסתכל עליהם לעתים קרובות יותר. אם המטפל עצוב, התינוק נראה לעתים רחוקות יותר ונוטה להביע עצב בפנים. סוג זה של מגע מעדיף היווצרות של קשרים רגשיים.
• מגיל שנתיים עד 5, ילדים צריכים ללמוד להבדיל ולתקשר מילולית רגשות בסיסיים כמו אושר, עצב, כעס ופחד. הם עדיין לא מצליחים לזהות הפתעה. זה מעודד את פיתוח היכולת להתחשב ולהבין אחרים.
• מגיל 6 עד 12 הם צריכים ללמוד לנתח את הרגשות שלהם ולהיות מודעים יותר לתחושות הגוף המלוות אותם, מה שתורם לגיבוש זהות.

ויסות רגשי יכול לפעמים להיות דרך קשה ללכת בה

לא מספיק שילדים רק יבינו ויהיו מודעים לרגשות שלהם. עלינו גם לעודד אותם לווסת ולשלוט בתגובותיהם הן בנפרד והן ביחס לאחרים.

הטעות העיקרית שנעשתה היא ללמד ילדים שיש להתעלם מרגשות לא נעימים (עצב או כעס) ("אל תקשיב להם") או לשנות ("אל תכעסו על הדבר המטופש הזה"); או אפילו, לפעמים מעודדים בושה סביב הרגשות האלה ("אל תהיה בוכה-תינוק").

בהתחשב בכך, מובן שוויסות רגשי מורכב מטיפול נכון ברגשות ברגע שאתה מודע להם. ישנן שתי דרכים עיקריות לקדם את הפיתוח של יכולת זו:

• בהתבסס על שליטה בביטוי הרגשי שלנו: הילד כועס מאוד אבל מנסה לא לבטא זאת כדי לפתור את הקונפליקט בצורה אחרת, כי נניח הוא מתאים את עצמו לכללי ביטוי מסוימים שמקדמים את הטוב הגדול יותר.
• בהתבסס על הסיבה: כאן נוכל לעודד את הילד, המודע לרגשותיו, לשלוט בהתנהגותו כדי לטפל בגורם המובנה לרגש.

מודעות רגשית היא הכלי הטוב ביותר לשינוי בחיינו. זאת אומרת שעלינו להיות מודעים למה שגורם לנו לתחושות מתוסכלות, שליליות, חיוביות או נעימות כדי שנוכל למצוא דרכים לעודד אותן, להבין אותן ולשלוט בהן.

אם נמנע מילדינו את ההתפתחות הרגשית הנכונה, התוצאה תהיה חוסר היכולת להבין ולהתפתח בהתאם לרגשותיהם ורגשותיהם. לכן, ללמד ילדים להתבונן, לתקשר וללמוד על רגשותיהם חיוני לקידום התפתחותם והצלחתם בחיים. בשל כל זאת, האחריות העיקרית שלנו בשלב זה היא לקדם את פיתוח האינטליגנציה הרגשית שלהם, המפתח לכוח.