תעשה משהו טוב כל יום. טוב יותר מתגמל מכסף
עשה משהו טוב כל יום עבור עצמך ועבור אחרים. טוב לב היא ההשקעה הטובה ביותר. זה הופך לתחושות טובות, לחוויות טובות ולהשלכות טובות. עם זאת, לפעמים אנחנו שוכחים מזה כשחושבים על משהו הרבה פחות מכריע וחיוני לחיינו: כסף.
לאחרונה בתקשורת היה סיפור על אישה מבוגרת שעמדה בהבטחה המעניינת שהבטיחה לבעלה לפני מותו. הוא ביקש ממנה לקבור את כל הכסף שהוא ואשתו צברו במהלך חייהם, והיא ביצעה את משימתה.
כשנשאלה על ידי קרובי משפחתה, היא אמרה שהיא הפקידה את כל הכסף בחשבון ושבתוך הארון והיא הניחה צ'ק בשווי הסכום הזה כדי שכשיתעורר יוכל ללכת לפדות אותו.
האמת היא שלעולם לא נדע אם הנפטר העשיר הזה יוכל להיכנס לבנק עם כוונה כזו. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהמטפורה של הסיפור הקטן הזה מעשירה עבורנו כי היא עוזרת לנו לחשוב מחדש על איך אנחנו מנהלים את חיינו.
יש חיים לפני המוות
בראיון עם אדוארדו פאנסט, סופר מדעי גדול, הוא נשאל על הביטוי או הציטוט האהובים עליו. הוא אמר שכמדען הוא התרשם מאחת שקרא שצוירה באחת מתחנות הרכבת התחתית בניו יורק.
נכתב כך: " יש חיים לפני המוות". פשוט, קל ומדאיג.
ישנה הסכמה שהתרבות המערבית הנוכחית שלנו נטועה בתקופות היסטוריות מסוימות. אחד מהם הוא יוון והפילוסופיה הקלאסית שלה והשני הוא הולדת הנצרות, וההשפעה שיש להם על הפילוסופיה הזו.
לאורך ההיסטוריה, הדתות חשו צורך לשלוט בחברה. הנצרות, כמו דתות אחרות, הצליחה לעשות זאת בעבר על ידי הדגשת החיים כהכנה למוות, למפגש עם אלוהים.
איכשהו החיים הוצאו בצד על ידי הפניית עינינו אל האופק, הרחק מהבוץ שעליו דרכנו. במילים אחרות, זה היה על הישרדות כדי לחיות אחר כך; ללכת בשביל פרס אחרון, סופי ונצחי.
מה נשאר מגן העדן?
הדת במהלך המאה העשרים איבדה הרבה מכוחה, מיכולתה להוביל את הדרך ולהישמע ולהישמע. אולם הגחלים מדרך זו לחפש את המהות שלנו נותרו.
אנחנו ממשיכים להסתכל אל האופק, מחנכים את ילדינו ללמוד, להתכונן, ללמוד הרבה, להרוויח הרבה כסף.
יש עוד סיפור, משל ילדים נפוץ, שמשקף את המנטליות הזו....
"הציקדה הייתה מאושרת, נהנתה מהקיץ: השמש זרחה, הפרחים הוציאו את ריחם... והציקדה שרה ושרה. בינתיים חברתה ושכנתה, נמלה, בילתה את כל היום בעבודה, באיסוף אוכל.
- חבר נמלה! לא נמאס לך מכל כך הרבה עבודה? תנוח איתי זמן מה בזמן שאני שר לך משהו. – אמרה הציקדה לנמלה.
– מוטב שתאספו מצרכים לחורף ותפסיקו בכל עצלותכם – הגיבה הנמלה בעודה עמוסה בהובלת התבואה.
הציקדה צחקה והמשיכה לשיר ולהתעלם מחברתה. עד שיום אחד, כשהתעוררה, הרגישה את הקור העז של החורף. העצים היו ללא עלים ופתיתי שלג ירדו מהשמים בזמן שהציקדה נדדה בשדה, קפואה ורעבה. מרחוק ראתה את בית שכנתה הנמלה, והלכה אליו לעזרה.
- חבר נמלה, קר לי ורעב. לא תיתן לי משהו לאכול? יש לך הרבה אוכל ובית חם, בזמן שאין לי כלום.
הנמלה פתחה את דלת ביתו ואמרה לציקדה:
- תגיד לי חבר צרצר, מה עשית בזמן שקמתי מוקדם לעבודה? מה עשית בזמן שנשאתי גרגירי חיטה הלוך ושוב?
– שרתי ושרתי באור השמש – ענתה הציקדה.
-זה מה שעשית? ובכן, אם היית שר בקיץ, תרקוד עכשיו במהלך החורף-
והוא סגר את הדלת, משאיר בחוץ את הציקדה שלמדה לקח.
מוסר השכל: מי שרוצה לבלות היטב את החורף חייב לנצל את הזמן בעודו צעיר.
יש חיים לפני החיים
פסיכולוגים מדברים על משברים קיומיים, על גילאים מסוימים שבהם אנו יכולים להיפגע מתחושת בלבול. אלו הם רגעים בהם אנו מסתכלים על הרגליים ואנו חשים ורטיגו כי איננו רגילים להיות מודעים לכך שהם בעצם השתקפות של זמן; הם אף פעם לא מפסיקים.
"להיות האיש העשיר ביותר בבית הקברות לא מעניין אותי... מה שמעניין אותי זה ללכת לישון כל ערב בידיעה שעשינו משהו נפלא".
-סטיב ג'ובס-
הייתי אומר יותר מהמשפט הזה ברכבת התחתית של ניו יורק: יש חיים לפני מה שאנחנו חושבים שהם החיים. לפני שיודעים הרבה, לפני שיש לך הרבה כסף, לפני שמתחתנים, יוצאים לפנסיה או מביאים ילדים לעולם. יש חיים לפני ההתעוררות מחר. החיים עוסקים ברגעים, לא ברעיון של דרך או שלבים.
אז עדיף לעשות משהו טוב כל יום כי טוב לב הרבה יותר עשיר מכסף גם במהלך החיים וגם בסוף. בסופו של יום מדובר בזריעה כדי לקצור, ולכן השאלה העומדת בפנינו היא: מה יותר טוב מלשתול חסד כדי לאסוף עושר? התשובה ברורה: בלי רגשות טובים, האמת היא שבסוף חיינו יהיה לנו...כלום.
לכן, זה חיוני שנשמור על מחשבה זו מאוד נוכחת, "עשה משהו טוב בכל יום, כי טוב נותן לנו עושר חיוני אמיתי, לא כסף." זה יהיה השכר האמיתי שלנו: לחיות את החיים.
