מתח ומרחב אישי - כאשר אנשים פולשים לפרטיות שלך
המרחב האישי הוא טריטוריה פרטית, אינטימית ובלעדית שאף אחד לא יכול לפלוש או לתבוע. המונח מרחב אישי לא מתייחס רק לדבר פיזי. זה קשור גם לפלישה לאזור זה על ידי גירויים אחרים. למשל, רעש, רגשות המועברים על ידי אחרים, ועומס יתר של מידע. כמו כן, ההפרעות הקבועות של רגעי הבדידות והפרטיות שלנו.
לפעמים יש אנשים שעוברים את החיים בתור פאכידרמים. הם מתנהגים כמו פילים גדולים שפולשים למרחבים של אנשים אחרים, רומסים את זכויותיהם ופוגעים בפרטיותם. השפעה זו מתרחשת הרבה במקומות עבודה, ללא ספק משפיעה על הפרודוקטיביות. זה גם מייצר רמות גבוהות של מתח ואי נוחות.
אנשים צריכים מרחב אישי בטוח כדי להרגיש מוגנים, להפחית מתח ולהישאר ממוקדים.
יש היבט אחד של זה שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו. מרחב אישי מתייחס לא רק לאזור בו אנו יכולים לסבול נוכחות פיזית של אחרים. היכן שהקולות, הנשימה או חום הגוף של אחרים גורמים לנו להרגיש אי נוחות ואפילו מאיימת. המרחב האישי הוא גם בועה שכל סוג של גירוי פסיכו-חושי יכול לצוץ.
במילים אחרות, דברים מסוימים כמו ריהוט, קישוט, חוסר תאורה או ריח של סביבה מסוימת יכולים גם הם להיות מקור ללחץ. כמו כן, אי היכולת לקחת הפסקה, או להיות בפיקוח או בשליטה מתמדת הן פלישות ברורות גם לפרטיות שלנו.
פרטיות ולחץ
אן ופול זה עתה הפכו להורים והם מרגישים המומים. ללחץ שהם חווים אין שום קשר לתינוק שלהם, אלא לסביבתם, למשפחה, לחברים ולחברים לעבודה שלהם. מאז שהיו בבית החולים, המרחב האישי שלהם נפלש ללא הרף על ידי יקיריהם. אנשים מלאי התרגשות ועם כוונות טובות, שהתחלפו לפגוש את הרך הנולד, להרים אותו ולתת להם אלף טיפים להורות.
דוגמה קטנה זו היא דוגמה לאופן שבו הסביבה יכולה לפעמים לפלוש לאותה בועה אישית שעלינו לשמר רק לעצמנו. לא צריך להיכנס למעלית מלאה באנשים כדי לחוות אי נוחות. ה"תוקפנות" החמורות ביותר מגיעות לרוב מהקרובים אלינו. כאן נולד הצורך הרווח לדעת להציב גבולות.
לפיכך, מציאות זו היא משהו שפסיכולוגים רואים לעתים קרובות מאוד בהתייעצויות שלהם. הם פוגשים אנשים שבילו מחצית חייהם בתחושה שהם לא מסוגלים להגן על הפרטיות שלהם. חוסר התנועה או חוסר היכולת לנהל גבולות אישיים מייצרים עלות רגשית גבוהה, משאירים שקע ומחלישים לחלוטין את היסודות העמוקים ביותר של הארכיטקטורה הפסיכולוגית שלנו.
קחו בחשבון שהגדרה, תיחום והגנה על המרחב האישי שלכם הם מפתח חשוב מאוד להישרדות. זה גם תרגיל בידע עצמי, שבו אנו מבינים שלכולנו יש את הגבולות שלנו. יש לנו קווים שאף אחד לא צריך לחצות כי שם נמצא ההערכה העצמית שלנו. איפה האיזון שלנו מוכל, איפה הזהות החשובה שלנו שוכנת...
שמור על עצמך והגן על המרחב האישי שלך
ראלף אדולף ודניאל פ. קנדי, נוירולוגים באוניברסיטת קלטק באירופה, גילו שיש מבנה במוח שלנו שאחראי לספר לנו היכן טמונים גבולות המרחב האישי שלנו. מבנה זה הוא האמיגדלה, אזור קטן הקשור לפחד ולאינסטינקט ההישרדות.
הגילוי הזה מגלה משהו מהותי. המוח מודד את הגבולות האישיים של כל אדם. זה כמו אזעקה אישית שאומרת לנו כשמשהו או מישהו מפריע לנו. כאשר משהו פולש לפרטיות שלנו או פוגע ביושרה עד שהוא הופך לאיום על רווחתנו. מגבלות אלו שונות עבור כל אדם. יש אנשים שמרגישים מוצפים ונלחצים בקלות בגלל גירויים מינימליים, בעוד שלאחרים יש סובלנות הרבה יותר גדולה.
פרוקסמיקה היא המדע החוקר את ההשפעות של יחסי הגומלין שלנו בשימוש בחלל. זה מזכיר לנו שאחד ממקורות החרדה הגדולים ביותר שלנו הוא עדים לאופן שבו אנו מרגישים "צפופים" יותר בכל יום מכל הבחינות. לא רק שיש לנו חללים פיזיים קטנים יותר לכל דבר. נוסף על כך, אנו מקבלים כל כך הרבה גירויים וכל כך הרבה לחץ ואינטראקציות סביבנו. עד כדי כך שאין לנו אפשרות להגדיר מסננים. אנו נותנים להכל לבוא בדרכנו, אנו מרשים לעצמנו להיתפס ולהקיף...
תהיה המגן של עצמך
עלינו להיות מסוגלים לנהל את הגבולות האישיים שלנו. אנחנו מדברים על למידה כיצד למקם מרחק פיזי ופסיכולוגי כאחד מכל הדינמיקה החיצונית שתוקפת את הפרטיות שלנו ופועלת כמקורות חזקים ללחץ. לפעמים, הקולגות שלנו פולשים למרחב שלנו. סביבות אחרות רועשות מאוד, צבעוניות מדי, זעירות או מעיקות יכולות להיות הבעיה.
במקרים אחרים, חוסר היכולת שלנו להגיד לא ולהבהיר מה אנחנו יכולים ומה לא יכולים לסבול ישמור על המרחב האישי שלנו. להיות מפורש בכל הנוגע להצביע על הגבולות האישיים שלנו יעזור לנו לתקשר הרבה יותר טוב עם אחרים. כי רק על ידי כך נוכל לעצב סביבה חברתית מכבדת, יצרנית ובעיקר בריאה יותר.
