אן פרנק: סיפור של חוסן אמיתי

אנה פרנק תמיד חלמה להיות עיתונאית ולאחר מכן לסופרת מפורסמת. כשהחלה לכתוב את יומנה, היא ראתה בו פרויקט עתידי. היא חשבה שתצליח לפרסם אותו אחרי המלחמה, כשהכל יחזור לקדמותו. למרבה הצער, דברים לא קרו כפי שהיא דמיינה. החלום שלה אמנם התגשם, אבל, למרבה הצער, היא לא חיה כדי לראות אותו.

יומנה של נערה צעירה נחשב לאחת העדויות המרגשות בכל הזמנים. מה שמייחד אותו הוא הכנות שלו והתמימות שבה הוא מתאר את אימת המלחמה. כיום, זהו אחד הספרים הנקראים ביותר בעולם. יש לה מקום נכבד ב"זיכרון העולם ברישום" של אונסק"ו.

אנה פרנק ומשפחתה נאלצו להסתתר בדירת עליית גג קטנה כדי לברוח מהשנאה הנאצית. השבי נמשך קצת יותר משנתיים, ואן כתבה את היומן במהלך אותה תקופה. זהו סיפור מקסים על חייה של ילדה צומחת המוקפת במציאות מפחידה.

חייה הקצרים של אן פרנק

אנה פרנק נולדה ב-12 ביוני 1929 בפרנקפורט אם מיין, גרמניה. אביה, אוטו פרנק, שירת בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה . הוענקה לו דרגת סגן, וכן עיטור על אומץ לב: צלב הברזל. לאחר מכן, הוא הפך לבנקאי ובשנת 1925 התחתן עם אדית הולנדר.

לזוג נולדו שתי בנות: מרגוט, ב-1926, ושלוש שנים לאחר מכן, אן. הם היו משפחה יהודית מסורתית מהמעמד הבינוני-גבוה.

כאשר היטלר עלה לשלטון בגרמניה ב-1933, החלה רדיפת היהודים. כתוצאה מכך החליטה המשפחה לעבור לאמסטרדם שבהולנד.

בביתם החדש פתח אוטו פרנק חנות שמכרה פקטין ותבלינים. הכל הלך כשורה עד 1942, כשהנאצים פלשו להולנד. כמנהגם המרושע, הם החלו לצוד את היהודים. ההולנדים היו האירופאים היחידים שהתנגדו בגלוי לרדיפה זו, אך למחאותיהם הייתה השפעה מועטה.

בורחים מרדיפות

מצבם של היהודים נעשה מתוח יותר ויותר. אוטו פרנק ראה שכל המשפחה בסכנה גדולה ושזה רק עניין של זמן עד שהם ייתפסו. אז, בעזרת כמה עמיתים לעבודה, הוא הכין מקום מסתור באותו בניין שבו הייתה החנות שלו.

בסמוך היה בניין נוסף, מופרד רק על ידי חצר. היו לו שלוש קומות, ובקומה האחרונה הייתה דלת סודית שהובילה לעליית גג. הכניסה הוסתרה מאחורי מדף שהוביל לגרם מדרגות, אשר בתורו הוביל לאזור קטן בו היו שני חדרים זעירים וחדר רחצה.

אוטו סיפר לאשתו ולבתו הבכורה על התוכניות אבל אנה פרנק לא ידעה דבר עד שהגיע הזמן להסתתר. זה קרה ב-9 ביולי 1942, שלושה ימים לאחר שמרגוט, הבת הבכורה, קיבלה הודעה שעליה להתייצב לשלטונות הגרמנים. המשמעות הייתה שהיא תיעצר ותגורש.

מול המצב הזה, החליט אוטו שהגיע הזמן שהמשפחה תתחבא. הם נאלצו לעזוב את ביתם בלילה, כשהם נושאים את כל הבגדים שיכלו ללבוש, שכן היה מסוכן מאוד להיראות נושאים מזוודות. הם עזבו את ביתם בבלגן ועם פתק סתמי המצביע על כך שהם בורחים לשוויץ.

חיים במחבוא

בשנתיים שלאחר מכן התגוררה המשפחה במקלט, והגיעו גם משפחה קטנה נוספת ורופא שיניים. בסך הכל שמונה אנשים חלקו את המקלט. אנה פרנק הצליחה לתאר כל אחד מהם בעומק רב ובכישרון רב, והפכה אותם לדמויות ספרותיות.

ביומן היא מספרת על כל הדמויות וגם על המתחים שהתמודדו איתם במצב הרעוע בו הם חיו. הפליטים שרדו את השנתיים הללו הודות לעזרת חבריהם ההולנדיים, שסיפקו להם מזון ודאגו להם לעדכן אותם. אירועים. במקום הזה היה לאנה זמן לחשוב על החיים, על העולם, ואפילו מתארת איך היא התאהבה.

הכל הסתיים ב-4 באוגוסט 1944, כאשר המשפחה והאחרים התגלו במהלך בדיקה שגרתית של פקידי הגסטפו ההולנדיים. הפליטים נשלחו למחנה ריכוז ומשפחת פרנק הופרדו באושוויץ.

בסופו של דבר, אן נותרה לבדה עם אחותה ושניהם נשלחו למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם שניהם, למרבה הצער, מתו מטיפוס.

השורד היחיד היה אוטו, אביה של אנה פרנק. כשחזר למקום המסתור, בחיפוש אחר רמזים על משפחתו, הודיע לו הצלב האדום שכולם מתו. זה היה כשנתנו לו את יומנה של אן, שהוא לא ידע עליו כלום.

ברגע שראה אותו, הוא ידע שזה יהיה מסמך בעל משמעות היסטורית גדולה. שנתיים לאחר מכן הוא הצליח לפרסם אותו, וכך התגשם חלומה של בתו, שמתה בגיל 15.