אמיל קראפלין: אבי הפסיכיאטריה המודרנית
השם אמיל קראפלין הוא אחד מהחשובים בתולדות הרפואה. הוא בעצם אבי הפסיכיאטריה המודרנית, הגנטיקה הפסיכיאטרית והפסיכופרמקולוגיה. הוא גם היה הדמות המרכזית בקידום תחום הפסיכיאטריה הביולוגית, הרואה במחלות נפש נושא ביולוגי.
אמיל קראפלין פיתח את התיאוריות שלו בתחילת המאה ה-20, אבל כולן עדיין חשובות בפרקטיקה הפסיכיאטרית גם היום. במקביל, רעיונותיו זכו גם לביקורת על היותם "מדעיים מדי". בסופו של דבר, לא יעלה על הדעת לא להכיר לפחות את הרעיונות שלו כפסיכיאטר.
" האם פסיכיאטריה היא מפעל רפואי העוסק בטיפול במחלות, או מיזם הומניסטי שעסוק בסיוע לאנשים עם בעיותיהם האישיות? פסיכיאטריה יכולה להיות אחת או אחרת, אבל היא לא יכולה - למרות היומרות והמחאות של פסיכיאטרים - להיות גם וגם."
-תומס שז-
אמיל קראפלין התנגד נחרצות לפסיכואנליזה ולתיאוריות של זיגמונד פרויד. הפסיכואנליזה הייתה מאוד באופנה בתקופה שבה קראפלין הגה תיאוריות משלו. ובכל זאת, ראוי לציין שהוא גם למד נושאים פסיכואנליטיים נפוצים כמו פירוש חלומות.
חייו של אמיל קראפלין
Kraepelin נולד ב-15 בפברואר 1865 בגרמניה. הוא למד רפואה במקומות שונים, אם כי בעיקר באוניברסיטת לייפציג. הוא תמיד התעניין מאוד במוח האנושי, מהרגע שהתחיל.
זה הוביל אותו ללמוד קורס בפסיכולוגיה ניסיונית אצל וילהלם וונדט, יוצר התחום. לאחר מכן, הוא הפך לעוזר פסיכיאטרי.
הוא סיים את לימודיו ב-1874 עם תזה שכותרתה "השפעת מחלות חריפות בגרימת הפרעות נפשיות". בהמשך למד נוירופתולוגיה והחל לחקור על פסיכופרמקולוגיה ופסיכופיזיולוגיה. הוא גם עבד במספר בתי חולים לחולי נפש והמשיך להיות פרופסור באוניברסיטת דורפט (באסטוניה) ב-1886.
ב-1922 הפך ליושב ראש המכון הגרמני למחקר פסיכיאטרי במינכן. הוא כבר היה בעל שם עולמי באותה תקופה. הוא התקדם רבות בפיתוח התיאוריות שלו, עם מחקרים מפורטים מאוד ותערוכות שכללו תצפיות דקות בקפדנות על אנשים עם "מחלות נפש".
עבודתו של אמיל קראפלין
עבודתו העיקרית הראשונה של קריפלין הייתה החיבור לפסיכיאטריה. בו הוא דיבר על התצפיות הרבות שערך באינספור המקרים הקליניים שהיו לו בבתי חולים לחולי נפש.
זו הייתה עבודה חלוצית בתחום הפסיכיאטריה. הוא תיאר את הסימפטומים שלהם בפירוט רב וניסה לסווג את מחלותיהם על סמך התסמינים הללו. הוא היה רק בן 27 כשהוציא את הספר לאור.
המהדורה השנייה והשלישית של הספר שינו את השם "קומפנדיום" ל"מסכת". במהדורות המאוחרות הללו, אמיל קראפלין הציג את הרעיון של התפתחות של מחלה, שהיה חלק מרכזי בביצוע אבחנה מבדלת. הוא גם הוסיף פרק על קטטוניה.
במהדורות הרביעית, החמישית והשישית הוא המשיך וסיפר על תהליכי ניוון נפשיים. תהליכים אלה כללו קטטוניה, דמנציה מוקדמת ודמנציה פרנואידית. הוא גם הציג את המושג "טירוף מאניה דיפרסי".
במילים אחרות, הוא המשיך לכוונן את הגדרותיו ולהרחיב את התוכן ממהדורה למהדורה. המהדורה השמינית הייתה באורך של למעלה מ-2500 עמודים.
מורשתו של אמיל קריפלין
אחד הרגעים המעניינים ביותר בהיסטוריה של מדע הקוגניציה הוא כאשר אמיל קריפלין ראה מטופל שבסופו של דבר התפרסם, אבל לא בגללו. האיש היה סרגיי פנקג'ף, שקריפלין לא ממש הצליח איתו. בסופו של דבר הוא איבחן את פנקג'ף עם הפרעת מאניה דפרסיה.
אותו אדם המשיך לראות את זיגמונד פרויד. הוא המשיך והתפרסם בהיסטוריה של הפסיכואנליזה תחת הכינוי "איש הזאב". פרויד אובחן עם הפרעה "נוירוטית אובססיבית".
הסיווגים של אמיל קראפלין של מחלות נפש שונות הפכו לבסיס של הפסיכיאטריה המודרנית. התיאוריות שלו בלטו על פני כל האחרות בתקופתו והוא הפך ליוקרתי מאוד. הוא רצה שלפסיכיאטריה יהיה מוניטין מדעי מוצק יותר, לא משנה המחיר. זו הסיבה שכל המחקר שלו היה כל כך קפדני.
קראפלין גם גילה עניין בחקר מחלות הנפש בתרבויות אחרות. זה שימש בסיס לתחומי האתנופסיכיאטריה והפסיכיאטריה הבין-תרבותית. למעשה הוא נסע מספר פעמים למקסיקו, ספרד, אינדונזיה, הודו ואירופה כדי לאסוף מידע. הוא קרא לזה "פסיכיאטריה השוואתית".
אמיל קראפלין מת בגיל 70 במינכן, גרמניה. באותו זמן, הוא כבר הציב את הבסיס לכל הפסיכיאטריה המודרנית עם גוף עבודתו הרחב. למרות שיש אנשים שמפקפקים בחלק מהרעיונות שלו, עדיין יש הרבה פסיכיאטרים שנאמנים לתיאוריות שלו.
