חרדה כרונית והקשר שלה לנוראפינפרין
אתה מתחיל את היום באומר שהיום זה לא יקרה לך. היום יהיה יום טוב. ובכל זאת זה קורה. כי כשאתה סובל מחרדה כרונית, הפחד תמיד קיים. זה מחכה לאחוז בך, וכשזה קורה, אתה אבוד. זה עוצר את הנשימה, גורם לך לרעוד, נותן לך זיעה קרה וגורם לך לחוות אינסוף מחשבות ורעיונות קטסטרופליים. כל התהליכים הללו מתווכים על ידי מולקולה אחת בודדת: נוראדרנלין.
למי שלא שמע על המוליך העצבי הזה, שבתורו פועל כהורמון, ניתן דוגמה קטנה בתור התחלה. בואו נדמיין שאתם הולכים לחצות רחוב ולפתע, אתם שומעים צופר של מכונית. שכחת להסתכל ברמזור, ואז היה צריך להגיב בשבריר שנייה כדי לקפוץ מהדרך. כשעשינו זאת, אנו יכולים להרגיש כמה מהר הלב שלנו פועם. אנו יכולים להרגיש קשר בבטן, והנשימה שלנו הואצה באופן דרמטי.
לאנשים הסובלים מחרדה כרונית יש רמות גבוהות של נוראדרנלין, הורמון-נוירוטרנסמיטר שעלול להשפיע באופן רציני על בריאות הלב שלך.
מה עושה נוראדרנלין?
נוראפינפרין פועל ישירות במערכת העצבים הסימפתטית. נוראפינפרין אחראי לתיווך מצבים שבהם המוח שלנו מפרש שיש סכנה. הנוירוטרנסמיטר הזה הוא שעוזר לנו להגיב, לברוח, להילחם ופשוט לשרוד. זה עושה זאת על ידי הגברת קצב הלב ולחץ הדם שלנו. בנוסף לכך הוא מגביר את מעבר האוויר דרך הריאות ואת התכווצות חומרי הזנה בשרירים. כל הפעולה הנוירוכימית והפיזיולוגית הזו מאפשרת לנו להגיב הרבה יותר טוב לסיכונים יומיומיים.
עם זאת, הבעיה עם העולם המודרני שלנו היא שרובנו מגיבים לגורמי לחץ שאין להם שום קשר לסיכונים פיזיים אמיתיים. הפחדים הפסיכולוגיים, החרדות והפוביות שלנו מפעילים את ההורמון הזה באותו אופן. בגלל זה, אם מישהו לא מסוגל לנהל את החרדה שלו כראוי, אז ההשפעה של נוראדרנלין בגופנו עלולה להיות הרסנית.
אני סובל מחרדה כרונית, מה קורה לי?
הם אומרים על חרדה כרונית שזו "מחלת 100 הסימפטומים". המוזר מכל זה הוא שלמרות שיש להם כל כך הרבה תסמינים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים, רוב האנשים עם הפרעה זו יבואו לחיות עם הפחדים שלהם על בסיס קבוע. מה שיום אחד התחיל כחרדה נפוצה, ואפילו ניתנת לניהול, בסופו של דבר הפך לכרוני. זה התפתח למחלה הרבה יותר חמורה.
הדבר הגרוע ביותר בחרדה הוא שהיא שקרנית נוראית. זה גורם לנו להאמין שאנחנו עומדים לאבד שליטה. זה אומר לנו שאנחנו צריכים להקשיב לפוביות שלנו כי הן תמיד צודקות. ובנוסף לכך, זה ישכנע אותנו לדאוג לכל דבר. תמיד צפו לגרוע מכל, זה אומר לנו. כפי שאנו יכולים לראות, לא קל לצאת מהסבל הבלתי נגמר הזה. וזה בעיקר בגלל ההשפעה של אותה ביוכימיה מוחית ששולטת בנו. בתהליכים אלה, לנוראדרנלין חשיבות מרכזית.
חרדה כרונית משפיעה על בריאות הלב וכלי הדם שלך
מחקר שנערך לאחרונה מאוניברסיטת איווה העלה כמה ממצאים מעניינים. הוא חשף את הקשר האינטימי בין נוראפינפרין לבין הסיכון למחלות לב וכלי דם אצל אנשים עם חרדה כרונית. לחץ שנשאר לאורך זמן מביא לשינויים פיזיולוגיים מזיקים מאוד. בין אלה ניתן למנות לחץ דם, טכיקרדיה ואריטמיה. כל התהליכים הללו מסכנים את בריאותנו.
נוראפינפרין ושינויים בבלוטת יותרת הכליה
משהו שכדאי לזכור הוא שנוראדרנלין לא מיוצר רק במוח. מחוץ למוח מופיעים גם נוראדרנלין או נוראדרנלין במערכת האנדוקרינית. או, ליתר דיוק, בבלוטות יותרת הכליה. מה זה אומר אם כך? אותה חרדה כרונית מייצרת ייצור יתר של החומר הזה, וזה יכול לייצר את הדברים הבאים:
- כאב ראש.
- בעיות עיכול.
- נדודי שינה.
- אובדן תיאבון.
- עייפות.
- מיוזע.
- תחושה מתמדת של חולשה כללית.
נוראפינפרין והשפעות קוגניטיביות
ישנם מחקרים מעניינים מאוד שמראים, למשל, את הקשר בין רמה מוגברת של נוראדרנלין לבין ADHD (הפרעת קשב וריכוז). בתור נוירוטרנסמיטר, תרכובת זו חיונית כדי לעזור לנו למקד את תשומת הלב שלנו. בנוסף, זה עוזר לנו לזכור נתונים, ללמוד ולעבד מידע. עם זאת, רמתו חייבת להיות נכונה על מנת שהתהליכים הקוגניטיביים שלנו יפעלו ביעילות.
רמה גבוהה מדי או נמוכה מדי עלולה לגרום לאובדן זיכרון, הפרעות קשב וקושי ללמוד דברים חדשים. זה מצב די מתיש ומסובך.
נוראפינפרין והקשר שלו לחרדה כרונית ודיכאון
אנחנו כבר יודעים שלאנשים עם חרדה כרונית יש עודף של נוראדרנלין. עם זאת, יש עובדה שאיננו יכולים להתעלם ממנה. ידוע שלקטכולאמינים, כגון נוראדרנלין ודופמין, יש חשיבות מרכזית בפתופיזיולוגיה, או בסימפטומים, העומדים בבסיס הפרעות דיכאון מסוימות. כל ייצור יתר או גירעון עלול לגרום לשינויים רציניים במצב הרוח שלנו.
נפוץ שמטופלים רבים, שחיים כיום במעגל של פחד ומחשבות שליליות, שנוצרו כתוצאה מהחרדה שלהם, סובלים בסופו של דבר מדיכאון מז'ורי. ד"ר ג'וזף ג'יי שילדקראוט מאוניברסיטת הרווארד העלה על כך השערות בשנות ה-60. הוא הבין שנוראפינפרין, ולא סרוטונין, הוא שגורם לנו לסבול מחרדה כרונית או דיכאון.
מקור ההפרעות הללו לא ממש משנה. העובדה היא שאם אנחנו סובלים מאותם תסמינים, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים לברוח מהם. אנחנו יכולים לבחור בין שני מצבים. הראשון הוא להישאר על קצה התהום ולחוות את אותו הפחד יום אחר יום. בדרך זו אנו נופלים חזרה לתהום ההיא על בסיס יומיומי. האפשרות השנייה פשוטה. אנחנו יכולים לבחור להיות כור. כור כמו מטוס שעף מעל אותה תהום ממש. הוא מתבונן בו מלמעלה, מבין אותו טוב יותר, עוקף אותו ומשאיר אותו מאחור.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול לעזור לנו להבין את שורש החרדה שלנו. אסור גם להתעלם מהגישה הפרמקולוגית לאיזון ייצור הנוראפינפרין. לבסוף, זכרו שדיאטות עשירות בויטמין C, נחושת וחומצות שומן אומגה 3 עוזרות לנו לשמור על הרמות הנכונות של הנוירוטרנסמיטר הזה.
