תגיד שלום לקורבנות

להיפרד אחת ולתמיד מקרבנות היא המפתח לחיים מרגשים ומאושרים. אף אחד לא אוהב להיות קורבן, אבל האמת היא שלפעמים אנחנו חושבים שמשחק הקורבן מציע יתרונות מסוימים. לדוגמה, נראה שאנו יכולים לדרוש טיפול ותשומת לב כאשר אחרת לא יכולנו לדרוש זאת.

החיים הם לרוב קשים וקשים, הן עבור עצמנו והן עבור שאר העולם. כולם בשלב מסוים בדרך יסבלו ממצוקות. חלקם קשוחים יותר, אחרים נסבלים יותר, אבל נראה ברור שהמכשולים הם גם חלק ממתנת החיים הזו.

הדבר החשוב ביותר הוא להיות ברור שכפי שאמר הבודהה הגדול, כאב הוא בלתי נמנע אבל הסבל הוא אופציונלי. כלומר, אין לנו את היכולת לבחור מה יגע בנו בחיים. לכל היותר, אנחנו יכולים לקבל החלטות נכונות פחות או יותר, אבל שום דבר לא מבטיח לנו חופש מכאב. כמובן שתמיד נוכל לבחור כיצד נעדיף להתמודד עם הבעיות.

להיות מעוגן בקורבנות

כולנו פגשנו מישהו שמתלונן כל הזמן על הכל. על ידי נטילת התפקיד של אדם פגוע או פגוע, לעתים קרובות הם מאשימים את העולם או אחרים, אבל הם עושים מעט כדי לצאת מהחור השחור שבו הם כביכול קבורים. נשמע מוכר?

הם אנשים המעוגנים בקורבנות, שהיא הנטייה לחשוב שהם אומללים, הם המטרה המועדפת על חוסר המזל ושאחרים רעים כלפיהם ורוצים לפגוע בהם, כשהמציאות היא משהו אחר. ייתכן שהם באמת מאמינים בזה בגלל עיוות תפיסתי, או שהם פשוט פועלים.

האנשים סביבם מנסים לעזור לשווא, מה שלא עושה דבר מלבד לחזק את הגישה הפסימית שלהם, ובסופו של דבר כולם סובלים. למרות שהאדם שסובל הכי הרבה הוא הקורבן עצמו כי עמוק בפנים יש מעט מאוד פעמים שהם מפסיקים להרגיש רע עם עצמם. לעתים קרובות, יש להם הערכה עצמית נמוכה וחושבים שעל ידי משחק תפקיד הקורבן הם יזכו לחיבה ותשומת לב.

איך לזהות אדם שמשחק את הקורבן?

הם רוצים שאחרים יכירו את הסבל שלהם

כשהמעגל שלהם מנסה לעזור, הם מרגישים מותקפים כי הם מבקשים לחזק את מצבם. מעדיפים שיגידו להם: "מסכן", "החיים מתייחסים אליך כל כך רע", או "אתה אדם אומלל, איזה מזל רע יש לך". אם אתה מנסה לעודד אותם לקחת אחריות על החיים שלהם ולנסות למצוא פתרונות, הם נעלבים וחושבים שאתה לא מבין אותם או לא רוצה לשים את עצמך במקומם.

הם מנסים להאשים אחרים ואת החיים

הזכרנו קודם לכן שלמרות שזה נכון שהחיים מביאים איתם מהמורות רבות, הדרך בה אנו מתמודדים עם אתגרים אלו קובעת את רמת האושר שלנו.

להאשים אחרים ואת העולם זה חסר תועלת. גישה זו רק מנציחה את הבעיה או מרגיעה אותנו כקורבנות ללא משאבים. האנשים שקורבנות את עצמם אינם מחפשים פתרונות, אלא הם מוחים על חוסר ההגינות של החיים עד שהם ואחרים מותשים.

הם מתמרנים רגשית אחרים:

הם משתמשים בטקטיקה של לעורר רגשות עצב אצל אחרים כדי לקבל הרשאות מסוימות.

כמה משפטים שעשויים לעלות בראש: "גידלתי אותך מילדות ועכשיו אתה הולך לגור עם בן הזוג ותעזוב אותי בשקט", "אם תקבל ציונים טובים, אמא תתרפא". בדרך זו הם מטילים את האחריות על האדם האחר.

מה אנחנו עושים עם האנשים האלה?

במילים פשוטות: אל תשחקו במשחק שלהם. אם נעסוק בסחיטה ובבכי של מי שמשחק את הקורבן, אנחנו מחזקים אותם ולא עוזרים להם, אלא עושים להם שירות רע. הבעיה היא שלעשות את זה קשה מאוד כי התרבות שלנו לימדה אותנו מגיל צעיר שאנחנו צריכים להרגיש חמלה כלפי מי שסובלים ועוזרים לאחרים, אבל האינטרסים שלנו נדחקים לרקע וזה ממש לא חייב להיות.

כשזה קשור לבן משפחה, העניינים מסתבכים יותר... מי לא יעזור לאמא שלו שאומרת שהיא חולה, מדוכאת או עצובה למרות שהיא לא עושה כלום כדי לצאת מזה?

כל אחד היה נכנע לתלונותיה והיה יוצא להגנתה, אבל זה בהחלט לא הפתרון כי אנחנו מחזקים שהיא לא מצליחה לצאת מזה ושהפתרון הוא להתלונן ולא לעשות כלום. זה קשה, אבל אם נזהה נכון גישה קורבנות, עלינו להשתדל לא להיכנע ולעזור להם בצורה שלא נחזק את יחסם.

אנחנו נגיד להם שאנחנו שם כדי לעזור להם למצוא פתרון לבעיה. אבל לא לשמוע תלונות או להידבק בשליליות. אחרת, ה"קורבן" לא יתחיל להבין שהם צריכים לשקול שינוי.

13 צעדים לפיתוח החוסן שלך

חוסן הוא היכולת להתגבר על הדפיקות הקשות של החיים. במאמר זה אנו מספקים 13 שלבים כדי שתוכל לפתח אותו. ראה עוד