הסבל לימד אותי מי אני

הסבל לימד אותי מי אני. זה עזר לי להכיר חלקים בעצמי שלא ראיתי קודם או שלא רציתי לקבל. תמיד חשבתי שבתקווה ששום דבר רע לא יקרה בחיי, אבל אני מבינה שלייחל לזה זה לרצות משהו בלתי אפשרי.

כולנו סבלנו, לרוב. עברנו נסיבות שונות שהטביעו בנו את חותמן. נסיבות שהיינו מעדיפים לא לחוות, אבל שאנחנו יודעים שהן בלתי אפשריות. החיים אינם צבועים בורד עבור אף אחד, אם כי עבור חלקם, באותן נסיבות, הם מזיקים פחות מאשר לאחרים. זה המפתח.

במקום להתמקד בניסיון לחיות את החיים ללא סבל, עלינו ללמוד לחוות סבל בצורה אחרת. למד להשתמש בו כדי לגדול ולבנות את עצמנו מחדש ולשם כך, יש צורך לעתים קרובות לפתח מיומנויות שונות במרחב הבטוח של הטיפול.

זה לא עניין של הימנעות מסבל, אלא של ללמוד לשלב אותו בסיפור חייך כפרק נוסף שהוביל אותך בדיוק לאן שאתה נמצא.

טיפול כמרחב בטוח

יש להבין את הטיפול הפסיכולוגי כמרחב בטוח לכל הפונים אליו. בטיפול, אתה לא נשפט, אין אמיתות מוחלטות, וכל מה שנאמר נשאר פרטי תחת שבועה מקצועית. סוד זה יכול להישבר רק אם החולה עומד לפגוע בעצמו, באחרים או באמצעות צו שיפוטי.

יתר על כן, טיפול הוא מקום לבסס בסיס בטוח שיעניק לך יציבות, גם אם חייך היו קשים. על מנת לעשות זאת, מנסים פסיכולוגים - יחד עם המטופל/הלקוח - לבנות ברית טיפולית כקשר בטוח שניתן לבסס עליו את הטיפול.

הקשר הייחודי הזה, אם הוא מבוסס היטב, מאפשר לגבש אקלים של ביטחון. האקלים הזה מקל על הטיפול בכל הפחדים והסבל החבוי בהם, מכיוון שלפני רכישת הכישורים להתמודד עם הנושאים הללו, מה שמאפשר לנו לעשות צעד לקראת טיפול במה שגורם לסבל, עלינו להיות אמון מספיק כדי להיות מסוגל לדבר על זה ללא חשש.

לתת שם לסבל

מתן שם לסבל אינו מורכב משימוש בתוויות אבחון. פעמים רבות, איננו יכולים אפילו להשתמש באחת מהתוויות הללו מכיוון שאין שם לחוויה הספציפית שלנו. לפעמים הסיבה לסבל שלנו היא כל כך ייחודית או כל כך ארצית שאין לה שם ועלינו לתת לה שם.

לשם זה אולי יש משמעות רק למי שנותן אותו, וזה מספיק. זה יכול להיות הצד האפל שלי, זה יכול להיות עצבים, זה יכול להיות הצל שלי, או שזה יכול להיות מה שאתה רוצה שזה יהיה. זהו שם שעומד לשמש בסביבה הטיפולית כדי להגדיר משהו ייחודי לך, וככזה, משהו כל כך אינדיבידואלי שלמרות שיש לו שם משותף, תהיה לו משמעות ייחודית.

מתן שם לסבל עוזר להגדיר את הבעיה שנמצאת בלב הייסורים שלנו ובכך להיות מסוגל לשנות או לשלב אותו.

לאחר שמו, הסבל הזה יקבל משמעות חדשה. זה יעבור מישות, תחושה, להיות משהו ברור יותר. משהו שהתגבש וכך ניתן להסביר ולהבין גם על ידי הפסיכולוג וגם על ידי המטופל. ככזה, זה משהו שכבר ניתן לשנות או לשלב.

שילוב החוויה לתוך אני חדש

כאשר הסיבה לסבל היא משהו שקרה בעבר ואי אפשר לשנות אותו יותר, הדרך הטובה ביותר להתגבר עליו היא לשלב אותו בסיפור חייך. זה לא משהו שקל לעשות, אבל זה גם לא בלתי אפשרי.

כדי לשלב את זה, אנחנו צריכים לקבל את זה. עלינו לקבל שלא משנה מה קרה, תחושת אשם כעת אינה משרתת שום מטרה. זה גם לא מועיל להטיל אשמה על אחרים כי העבר הוא העבר ואי אפשר לשנות אותו יותר. העבודה שדורש אותה אינטגרציה, אותה קבלה של הסבל, היא גדולה. אבל אנחנו צריכים לתת לרע לקרות ולקבל אותו באופן טבעי כדי לבנות אנחנו חדש.

לבנות את עצמך מחדש זה צעד גדול, אבל צעד שמוביל לקבל את הצד האפל הזה שמגיח מתוכך. לא תרגיש יותר חלל מלא בכאב או שתילחם בשד הפנימי שלך. אתה תבנה את עצמך ותלמד שמה שקרה הפך אותך למי שאתה היום.