כיצד פועל המוח במצבים קריטיים?
במצבים קריטיים, המוח שלנו מפעיל תגובה מהירה שמניעה שורה של תגובות התנהגותיות והורמונליות. יתר על כן, דרך תפקוד זו היא מולדת ושונה מהאופן שבו המוח פועל בדרך כלל.
המוח שלנו הוא האיבר עם הכי הרבה אחריות בכל הנוגע לתפקודים והתנהגויות הגוף. בנסיבות רבות, המוח שלנו מתפקד באופן מודע ופרוצדורלי (הפעלת פונקציות שכבר למדנו, כגון הליכה ודיבור).
עם זאת, במצבים קריטיים כאשר הוא מזהה סיכון או איום, הוא עובד עם רשתות עצביות אחרות האחראיות להפעלת מערכת ההישרדות. כתוצאה מכך, המוח שלנו מוכן לפעולה מיידית.
לדוגמה, מערכת הרשתות העצבית שלנו מתפקדת כמערכת אזעקה ואחראית לקבלת החלטות במצבים קריטיים. מערכת אזעקה זו אינה מושלמת ולפעמים יכולה לדחוף אותנו לקבל החלטות שגויות.
להלן נספר לכם יותר על אופן פעולת המוח במצבים קריטיים וגם על ההשלכות שיכולות להיות להפעלת מערכת האזעקה שלנו.
המוח שלנו מוכן לקבל החלטות באופן מיידי כאשר הוא מתמודד עם סכנה אמיתית או נתפסת.
המערכת הלימבית ומצבים קריטיים
למוח האנושי יש מערכת עצבית שאחראית על תהליכים רגשיים ותגובות הקשורות לפחד וחרדה. הכוונה היא למערכת הלימבית, הממוקמת באונה הטמפורלית.
המערכת הלימבית מכילה מבנה המוקדש במיוחד לזיהוי ועיבוד של סכנה: האמיגדלה. מבנה זה מחובר לאזורים שונים במוח ובעל יכולת ליזום התנהגויות מהירות ואינטנסיביות.
לכל מיני היונקים יש תגובת קרב או ברח מולדת כאשר הם מתמודדים עם גירויים מסוכנים. יתר על כן, תגובה זו מופעלת על ידי האמיגדלה.
ניתן להפעיל את תגובת האזעקה באופן מודע כאשר מתמודדים עם סכנה חמורה או באופן לא מודע באמצעות קיצור דרך מוחי.
תגובות מוחיות אפשריות במצבים קריטיים
המוח במצבים קריטיים יכול לשלוח את הפקודה לברוח
המוח שלנו לא ישאל אם אנחנו חושבים שזה מתאים לברוח או להתעמת עם מצב. לכן, תגובת אזעקה ברגעי סכנה עלולה להחמיר את המצב מכיוון שאנו מקבלים החלטות מהירות מבלי למדוד את ההשלכות האפשריות שלהן. למשל, כשאנחנו בורחים כדי לברוח מסכנה.
לעומת זאת, מצב קריטי יכול להוביל אותנו להימלט מהסכנה הנתפסת מבלי לזהות סכנות אחרות שאנו נצטרך להתמודד איתנו. למשל, לחצות רחוב בלי להסתכל לשני הכיוונים או לזרוק את עצמנו ממרפסת.
המוח שלך יכול להגיד לך להישאר ולהילחם בסכנה הנתפסת
זה כאשר אדם מתמודד עם האיום כדי להציל את חייו על ידי חיסולו. כאשר המערכת הסימפתטית הזו מופעלת, תגובת הלחימה הזו מגבירה את רמות האדרנלין בדם. כמו כן, הוא מייצר תגובת מתח חריפה שהופכת את השרירים לעמידים יותר, את העור פחות רגיש, והריאות רוכשות יכולת גדולה יותר. כל זה מתורגם לחוזק גדול יותר.
שיתוק או תמיהה
אדם שנמצא בסכנה מאבד את יכולת התגובה שלו. לפיכך, הם מתחבאים ואינם מסוגלים לעשות דבר. כתגובה, השיתוק מצפה שהאיום פשוט ייעלם. כאשר תגובה זו מופעלת, לאדם אין יכולת להפעיל את מערכת השרירים והשלד שלו, ולכן הוא נשאר חסר תנועה.
כפי שניתן לראות, למוח יש מערכת הישרדותית במצבים קריטיים המופעלת באופן מיידי וכמעט לא מודע. יתר על כן, בתוך אלפיות שניות, המוח שלנו יכול להוביל אותנו להגיב בצורה לא הולמת למצב מסוים. למעשה, יש מקרים שבהם תגובת האזעקה מגדילה את הסכנה. זו הסיבה שיש אנשי מקצוע המוקדשים להכשרת אנשים לדעת כיצד לפעול בשעת חירום.
ההשלכות של הפעלת מערכת ההישרדות
התוצאה המיידית הבטוחה ביותר של מצב קריטי היא תשישות פיזית ורגשית. עייפות קיצונית זו היא תוצאה של הבלאי עקב מצב מסוכן ויכולה להימשך יותר מיממה. יתר על כן, הוא יכול אפילו להתעכב לאחר שינה ומנוחה. זה קורה בגלל שכל המשאבים הנוירונים והפיזיים שלנו התמקדו בהישרדות.
בנוסף לתשישות, גם מצבים קריטיים משאירים את חותמם בזיכרון שלנו מכיוון שהאמיגדלה וההיפוקמפוס (המבנה האחראי על אחסון מידע וזיכרונות חדשים) פועלים יחד.
בהקשר זה, האמיגדלה מפעילה את ההיפוקמפוס כדי ליצור זיכרונות חדשים. מסיבה זו, רוב האנשים לעולם אינם נוטים לשכוח מצבים טראומטיים.
הפרעת דחק פוסט טראומטית
באופן דומה, תוצאה אפשרית נוספת של הפעלה זו היא PTSD (הפרעת דחק פוסט טראומטית). מצב בריאותי נפשי זה מתבטא לאחר הפעלה פיזית ורגשית אינטנסיבית.
עם זאת, PTSD לא תמיד מתבטא לאחר מצב קריטי.
PTSD מצריך טיפול פסיכולוגי מיוחד בשל הפלאשבקים האופייניים לאירועים, המובילים לרגעי עצב רב ולתפיסה של איום מתמיד בסביבה הקרובה.
לבסוף, חשוב לזכור שהמוח יכול ללמוד להגיב ביתר הסתגלות למצבים קריטיים או מסוכנים. אימונים, פרוטוקולי פעולה חירום ואסטרטגיות הגנה עצמית הם מרכיבים מרכזיים שיכולים לעזור לנו לשפר את תגובת ההישרדות שלנו.
