יכול להיות שהחיים פשוט אומרים לך לחכות

לפעמים אנחנו חושבים שהחיים מונעים מאיתנו משהו שאנחנו רוצים, כשבמציאות הם רק אומרים לנו לחכות. כואב לנו להכיר בכך שיש זמן לכל סיטואציה ואירוע, ושרק לעתים נדירות העולם עוקב אחר אותו קצב שאנו עושים.

נרמלנו והפנמנו את הרעיון של לרצות משהו ולרצות אותו עכשיו. אז כשמשהו שאנחנו באמת כמהים אליו לא מגיע כשאנחנו רוצים שהוא יגיע, אנחנו חייבים להבין שיש זמן לכל רצון להתגשם, ושהדברים ממהרים לא עושים דבר מלבד לרסק את התקוות שלנו.

עלינו לעשות מאמץ לחיות כאן ועכשיו, לפתח את היכולת שלנו לחכות ולהיות סבלניים, כי זה יעזור לנו ליהנות מתהליך החיים בצורה משמעותית.

עלינו להשקיע את מאמצינו בקצירת יבול ההצלחה, בהשגת מטרותינו ובהגשמת רצונותינו. רק על ידי כישלון, נפילה וקימה מחדש נוכל להתענג על הפרס כשהוא סוף סוף יגיע.

אותו דבר קורה עם אהבה, שמגיעה לא כשמחפשים אותה, אלא כשמתחשק לה. זה משהו שאנחנו לא יכולים להבין וגורם לנו להרגיש חסרי תקווה לחלוטין. למעשה, כשאנחנו רוצים אהבה והיא לא מגיעה, בסופו של דבר אנחנו מרגישים פחות תקפים, פחות ראויים מאלה שיש להם אותה.

רגע: דברים חולפים, דברים באים ודברים משתנים

לומר לעצמנו לחכות שדברים יקרו דורשת מידה רבה של שליטה עצמית. כלומר, כפי שתראו בסרטון הבא, אם מישהו שם לפנינו את סוג הממתק האהוב עלינו ויבקש מאתנו לא לאכול אותו עד לשעה מסוימת, נשתדל לא להתמקד בממתק כדי שנוכל להכין זה לאורך תקופת ההמתנה.

נשתמש באסטרטגיות של שליטה עצמית המאפשרות לנו לדכא את הפיתוי לאכול את הממתק או המתוק (בסרטון משתמשים במרשמלו). זה חביב לראות ילד מתמודד עם המצב הזה. אלה שמסוגלים להחזיק מעמד את כל תקופת ההמתנה משתמשים באסטרטגיות כמו שירה, ריקוד, כיסוי עיניים, משחק וכו'...

ניסוי זה נערך במקור בשנות השישים על ידי הפסיכולוג וולטר מישל מאוניברסיטת קולומביה. כאשר עקב אחר הילדים שהשתתפו במחקר בשלב מאוחר יותר בחייו, הוא גילה שהיכולת לשלוט בדחפים במהלך הילדות קשורה קשר הדוק לשליטה עצמית בחיים הבוגרים. היכולת לחכות ולהפעיל שליטה עצמית מתחילה להתפתח מאז הלידה, והופכת ברורה בסביבות גיל 4-5 שנים.

עכשיו בואו נמשיך מהמטאפורה הזו ונחשוב עד כמה דחיית סיפוקים היא משהו שאנחנו עושים כל יום (למשל, הולכים לעבודה כדי שנוכל לקבל כסף בסוף החודש). המאבק בין הרצונות והשליטה העצמית שלנו (או בין סיפוק מיידי לסיפוק מושהה) מיושב באמצעות למידה רגשית שמתחילה כשאנחנו צעירים.

לקחת את הזמן שלנו מאפשר לנו לסבול תסכול

לפעמים כשהסיפוק מתעכב, חוסר הסבלנות שלנו יכול להתחיל לפענח את המצב, להפיל את חומות הטירה שבנינו בקפידה רבה כל כך.

הדברים שבאמת כדאיים דורשים מאמץ רב, יכולת המתנה עצומה ויכולת לעמוד בתבוסה רגשית ופיזית. בטח, לא נוכל להבין מדוע רגע התהילה שלנו לא הגיע, ואנחנו נתמוטט תחת משקל אי הוודאות.

עם זאת, נלמד במהלך הדרך לקחים רגשיים חשובים שכנראה לעולם לא נשכח:

• הדברים שאנו באמת מעריכים הם הדברים שאנו שמים בהם את הלב והנשמה, או הדברים שדורשים מאמץ והתמדה.
• שום דבר לא ישתפר אם לא ננקוט פעולה.
• עבודה באחריות ובעקביות היא הדרך היחידה להשיג את הדברים שאנו רוצים.
• כל אחד צריך להיות הקפטן של הספינה שלו, כי אם לא תדריך את עצמך, לעולם לא תגיע לנמל הנכון. אתה פשוט תנווט ללא מטרה, אבוד בים פתוח במשך רוב חייך.
• חשוב תמיד לנסות לשפר את עצמך על סמך מה שאתה יודע, מה שאתה חושב שנכון, ומה שאחרים עם יותר ניסיון אומרים לך.
• אין צורך לעשות הכל טוב, כי השלמות לא קיימת.
• בזמן שאתה מחכה, דברים גדולים יכולים לקרות.
• הדברים שאתה רוצה יבואו בסופו של דבר, אבל לעולם לא תוכל להחזיר זמן אבוד.

אם בסופו של דבר לא נשיג את מה שאנחנו רוצים, עלינו לזכור תמיד ששום דבר שקרה לנו לא היה טעות. נראה שכל החלטה וכל תחושה נכונות באותו זמן.

לכן אסור לוותר על הגיון בכל מה שקורה לנו, כי כפי שאמר ויקטור פרנקל, " החיים הם בעלי משמעות עד הרגע האחרון, הנשימה האחרונה, הודות לעובדה שניתן לשאוב משמעות אפילו מתוך סבל ".

תמונה ראשית מאת כריסטיאן שלואה