כשאמא מתעלמת מהתינוק שלה?
בתשעת החודשים שבהם גדל תינוק ברחם, הוא חי בסביבה מגוננת ובטוחה, השונה מאוד מהעולם החיצון שמחכה לו. כשהתינוק נולד, הוא נתקל בעולם מלא בגירויים, שבו הוא תלוי לחלוטין בטיפול ובתשומת הלב של האם בשלבי חיים מוקדמים אלו.
השנתיים הראשונות לחיים מהוות את תקופת הצמיחה הרגישה ביותר, כי אז מונחים היסודות להתפתחות לבגרות. תקופה זו היא קריטית ברמה הנוירופיזיולוגית, שכן כל הקשרים והתפקודים העצביים נקבעים במהלך תקופה זו.
מחקרים הראו עד כמה חשובים תשומת הלב, האהבה והחיבה מצד האם, כמו גם מהמטפלים בכלל, בשלבים הראשונים של התפתחות התינוק.
החיבה שמקבלים תינוקות באמצעות מגע פיזי היא צורך בסיסי שעוזר להם להרגיש בטוחים ומוגנים. זה יעצב את אישיותם, אופן ההתייחסות שלהם לעולם והתפתחותם הקוגניטיבית. חוסר חיבה וגירוי במהלך השנתיים הראשונות לחייהם עלול להשפיע באופן רציני על התפתחותם המוחית ועל הצמיחה העתידית שלהם.
תפקידה של האם בביטחון התינוק
תינוקות נולדים עם רפרטואר של התנהגויות כדי לעזור להם ללכוד את תשומת הלב של אמם. הם לומדים להשתמש בבכי, בחיוך, בפלפול ובאסטרטגיות שונות אחרות שיעזרו להם להתחבר לדמויות ההתקשרות שלהם. אנרגיה אינסטינקטיבית זו מנוצלת כשיטת הישרדות.
"למרות זאת, לאדם לדעת שדמות התקשרות זמינה ומגיבה מעניקה לו תחושת ביטחון חזקה ומרחיבה, ולכן מעודדת אותו להעריך ולהמשיך את הקשר."
-ג'ון בולבי-
בהתאם לתגובות האם לניסיונות החיבור של התינוק, הוא ימשיך לחקור כדי לקבל את החיבה שהוא צריך. כשהוא לא מקבל את החיבה הזו, לא משנה מה הוא עושה, הוא הופך לעצבני, עצבני, מבולבל ומפחד.
קל להעריך את הדרך שבה תינוקות מתנהגים כלפי אמהותיהם. כל הביטוי הרגשי של האם מזוהה על ידי התינוק, אשר לוכד ברגישות את כל מה שהיא מעבירה.
היווצרות התקשרות
הקשר הרגשי שילדים יוצרים עם הוריהם נחשב לחוויה הראשונה שלהם ביצירת התקשרות. מהי החשיבות של היווצרות התקשרות? סוג ההתקשרות שילד מפתח כלפי המטפלים בו יביא לו ביטחון רגשי, שימבנה את אישיותו.
בולבי, שפיתח את תיאוריית ההתקשרות, אמר את הדברים הבאים על התנהגות התקשרות: "התנהגות התקשרות היא כל צורה של התנהגות שגורמת לכך שאדם משיג או שומר על קרבה לאיזשהו פרט אחר מזוהה ביוקר, אשר נתפס כמסוגל יותר להתמודד עם העולם. זה בולט ביותר בכל פעם שהאדם מבוהל, עייף או חולה, ונרגע על ידי נחמה וטיפול. במקרים אחרים ההתנהגות היא פחות עדות."
בעיקרון, אנחנו יכולים לדבר על היקשרות כעל הנטייה ליצור קשרים רגשיים חזקים עם אנשים מסוימים. במיוחד בילדות המוקדמת, החוויות עם האם מתועדות כאסמכתא לתגובות עתידיות לכל השאר שהילד שומר איתם על קשר רגשי.
הפונקציות הבסיסיות של ההתקשרות הן ביטחון, ויסות רגשי והישרדות. היא מאפשרת לנו להתרחק מהבסיס המאובטח שלנו, לחקור את העולם למרות הפחדים שלנו, ולאסוף את הידע והמשאבים הדרושים לנו כדי לנהל את הרגשות שלנו ולהפוך את האשמה לאחריות.
לכן, ליחסים בין התינוק לאם יש חשיבות מכרעת לפיתוח קשרים רגשיים עתידיים. בבגרות, אנו נוטים לעקוב אחר דפוסי יחסים מסוימים, אותם ניתן לראות בצורה הטובה ביותר בקשרים רומנטיים.
חיזוק קשרים
הדרך בה אנו מתקשרים עם אנשים תלויה בסוג ההתקשרות שפיתחנו במהלך הילדות (בטוחה, אמביוולנטית, נמנעת או חסרת התמצאות).
הנכונות שלנו לקיים אינטראקציה עם אנשים אחרים מעצבת את הדרך שבה אנחנו נקשרים איתם. חוסר אמון, רכושנות, חרדה ופחד מנטישה, שאננות וחוסר אסרטיביות יכולים לנבוע מקשיים בהתייחסות לאנשים אחרים. פחדים שונים יכולים להיגרם גם: פחד ממחויבות, פחד ממערכות יחסים עמוקות ופחד מפגיעות רגשית.
כל ההתנהגויות הללו קשורות לסגנון ההתקשרות שלנו ולאופן שבו האישיות שלנו התפתחה. אלו נטיות שניתן לערער עליהן ככל שאנו הופכים למבוגרים. אפשר ורצוי למצוא דרכים משלנו ליצור קשר עם אנשים מבלי לגרום למצוקה או חרדה.
כמבוגרים, אנו מסוגלים לקחת אחריות על ההתנהגות שלנו ועל הדרך בה אנו מתייחסים לאחרים, הכרוכה בלמידה מתמדת ודורשת מודעות, כדי שלא ניפול להונאה עצמית, אשמה ובידוד.
אנחנו יכולים לבחור להאשים את ההורים שלנו בסגנון ההתקשרות שפיתחנו במהלך הילדות, או שאנחנו יכולים ללמוד מכל מערכת יחסים וקשר שאנו מקיימים ולהפוך אותם למספקים ומהנים יותר. אתה תחליט.
