הערך של הזיכרונות החיוביים שלך
זיכרונות חיוביים מספקים יציבות ומהווים מקלט בטוח עם יכולת יוצאת דופן להגן עלינו.
המוח מסוגל לאחסן, לארגן ולתעדף את כל הזיכרונות שלך. למעשה, במשך שנים רבות, פסיכולוגים השתמשו במטאפורת המחשב כדי להסביר כיצד פועל המוח. הם כבר לא, אבל זה יכול להיות מועיל להשוות את הזיכרון שלך למחשב. הזיכרון שלך הוא עיר הזיכרון.
פסיכולוגים מאמינים שהזיכרון שלך קשור קשר הדוק לרגשות שלך. זו הסיבה שאתה יכול להחזיר את הרגשות המקוריים של חוויה אם אתה מתמקד בזיכרונות שלך ממנה. זיכרונות חיוביים יכולים להביא לך שלווה ולרפא את ההערכה העצמית הפגועה שלך. מצד שני, אם זיכרון לא נעים, הדבר האחרון שאתה רוצה לעשות הוא לזכור אותו.
"לפעמים לעולם לא תדע את ערכו של רגע עד שהוא יהפוך לזיכרון."
-ד"ר. סוס-
הערך של זיכרונות חיוביים
לפני זמן מה שמעתי סיפור יפה על ערכם של זיכרונות. במאי 2017, ילד בן 14 בשם פטריק לסמן היה בחופשה עם משפחתו באגם יזיורק בפולין.
הצעיר נהנה לעשות מבצרים ולדוג באגם. יום אחד, הוא מצא שני כדי חלב ישנים ממתכת קבורים ביער. הוא סיפר מיד להוריו מה מצא. הם אמרו לרשויות המקומיות, שחזרו לאתר עם גלאי מתכות כדי לחפש חפצים נוספים.
חודשים לאחר מכן, לאחר ניתוח מדוקדק של מה שמצאו, התקיימה מסיבת עיתונאים על התגלית. שני כדי החלב הכילו חפצים אישיים ומזכרות משפחתיות מהרוזן הנס יואכים פון פינקנשטיין, שהיה בעבר הבעלים של החווה.
הם מצאו מסמכים רבים במכולות הישנות, כולל צוואתו האחרונה של הרוזן. השלטונות מצאו גם את החותם ואת הסמל של פון פינקנשטיין, מכיוון שהם היו משפחה פרוסיה אצולה ותיקה. הם אפילו מצאו את הדרכון והיומן של הנס יואכים ממלחמת העולם הראשונה. במיכל השני מצאו את מדי מלחמת העולם השנייה שלו ומכתבים ושירים מבנותיו.
הנס יואכים פון פיננקנשטיין נולד ב-1879 וחי את שתי המלחמות הגדולות. בקיץ 1944 שלחו הנס יואכים ואשתו הילדגרד את בנותיהם לפומרניה כדי להגן עליהן מפני הצבא הסובייטי הפולש. פומרניה הייתה טריטוריה בין גרמניה לפולין. הנס יואכים ורעייתו נשארו בפולין והתחבאו מהסובייטים.
מחזיר סיפורים מלפני שנים רבות
החוקרים איתרו את וולדטראוט, בתו הצעירה של הרוזן, בגרמניה. כעת היא בת 81. כשהיא ראתה את החפצים שנמצאו, היא התרגשה. היא הרימה את נעלי הבית של אביה, חיבקה אותם בחוזקה ובכתה שעה ארוכה. וולדטראוט סיפרה לעיתונאים איך היא נהגה לעמוד על נעלי הבית של אביה כשהוא היה לוקח אותה ואת אחותה למיטה. היא דיברה על איך שהם צחקו ושיחקו עד שהם נרדמו.
היא עדיין יכלה לדקלם כמה מהשירים שגילו מהזיכרון. רבים מהם היו שירים שכתבה שבעים שנה קודם לכן. עם דמעות בעיניה היא אמרה לעיתונאים שראיינו אותה: " תמיד רציתי לכתוב. אמא שלי עודדה אותי ללמוד לתפור ולרקום, אבל ברור שספרים זה הקטע שלי".
Waldtraut זוכר את סערות הקיץ באגם ג'זיורק ואת ריח האדמה הרטובה. "במהלך אחר הצהריים האינסופי שבהם לא יכולנו לצאת מהבית בגלל הגשם, הייתי מדקלמת שירים בזמן שאחותי ניגנה קצת מוזיקה כדי להחיות את השקיעה. כל המשפחה אהבה לראות את המחזה. זו הייתה תקופה נפלאה בחיי., ועכשיו יש לי את זה בחזרה הודות למזכרות האלה", אמרה לעיתונאים.
הסיפור הזה מזכיר לנו כמה זה יפה לחיות את החיים במלואם, מונעים על ידי רצונות אמיתיים ועמוקים. זה מעודד אותנו להפסיק לדחות את הדברים החשובים או להסתיר את מה שאנחנו מרגישים. זה פשוט: כל רגע הוא קסום כמו שאתה בוחר לעשות אותו. אם היית יכול לעצב זיכרונות חיוביים, איך היית עושה את זה? איך הם היו נראים?
"זיכרון הוא דרך להחזיק בדברים שאתה אוהב, בדברים שאתה, בדברים שאתה אף פעם לא רוצה לאבד."
קווין ארנולד-
