כשאב נוטש ילד?
למרבה הצער, ילדים רבים צריכים לגדול בעולם הזה ללא נוכחות של אב. הסטטיסטיקה של אבות הנוטשים את משפחותיהם עדיין גבוהה מאוד, במיוחד במדינות אירופה הלטינית. עבור חלק זה נובע מבעיות חברתיות כמו אבטלה ועוני. עבור אחרים, הגורם הגדול ביותר הוא התרבות: במסגרות מסוימות נראה עריקת האב כנורמלית יחסית.
נראה שיש קשר חזק בין הריונות לא מתוכננים, במיוחד אצל בני נוער, לבין נטישת האב של המשפחה. אם משלבים זאת עם התנהגות המאצ'ואיסטית האופיינית שלהם, התוצאה העצובה היא שגברים רבים לא שוקלים לנטוש את ילדם כמשהו שלילי.
"לנטוש את המחנה, להתחיל במלחמה"
-פזמון אנונימי-
אמנם זה נכון שבן אדם יכול לגדול ולהתבגר בלי שיהיה לו אבא מחויב לצידו, אבל זה גם נכון שלמי שיש לו יש הרבה הזדמנויות טובות יותר בחיים. ויש גם מקרים שבהם היעדרות אבהית הופכת לנטל שפוגע משמעותית בקיומם.
למה אנחנו צריכים אבא ואמא?
הפסיכואנליזה מעידה על כך שאהבת אימהות היא גם עזה וגם כוללת. לאם יש השפעה מלאה על חיי התינוק שלה. היא הכל. יש לה שליטה על הדברים הגדולים והקטנים, הטריוויאליים והחשובים. היא עולמו של התינוק, היקום שאליו נעים חיי הילד. יש תלות מוחלטת כבר מתחילת חייו של הילד.
הקשר החזק הזה בין אם לילדה נוטה להימשך ככל שעובר הזמן. הילד יודע שזה תלוי בה בכל דבר והוא נכנע לה. אהבתה לילד שלה היא ללא תנאי וזה נותן ביטחון לקטנה.
לרבים מאיתנו יש מזל שיש גם אבא לצידנו. למרבה המזל יש עולם מעבר לזה של האם. האב הוא עולם שאין לאמא שליטה מלאה בו. הוא צד אחר למציאות שלה. אדם שלישי שנכנס כדי להסדיר את מערכת היחסים הזו של תלות מוחלטת. הוא מייצג את הגבולות לאותה תלות הדדית בין האם לילד. באופן סמלי הוא החוק. והוא גם הפלטפורמה שממנה אנו למדים שהעולם לא יסתגל אלינו, אלא זה בדיוק ההפך.
דרכים שונות לנטישה
כשם שיש הרבה דרכים ללוות ילד, יש גם דרכים שונות להשאיר אותם. האב הנעדר הוא זה שמשאיר את האם לבד פיזית ופסיכולוגית כדי לגדל את ילדה. פעמים רבות הוא מנסה להיחלץ מתרומות כספיות לילד, הוא נמנע מהמשימות הביתיות ולא אכפת לו ממה שקורה לילד.
יש גם כאלה שעוזבים את ילדיהם רגשית, אבל לא פיזית. הם מרגישים שהילדים הם העסק של האם. הם שם, אבל הם לא חושבים שהם אחראים לגידול הילדים. הם לא מדברים איתם ולא מבלים איתם, ואין להם מושג איך מתנהלים חייהם. הם פשוט משלמים את החשבונות ומקבלים כמה החלטות מדי פעם כשנוח להם. הם לא מקיימים אינטראקציה כלל עם הקטנים שלהם.
יש גם כאלה שלא עוזבים מבחינה רגשית, אבל הם לא שם פיזית בשביל הילדים שלהם. יכול להיות שהם הקימו משפחה אחרת או שהם פשוט עברו רחוק. עם זאת, הם מנסים לעקוב אחר מצבם של ילדיהם. הם אף פעם לא יכולים לבלות איתם הרבה זמן כפי שהם היו רוצים, אבל יש להם אותם בראש ובלב.
השלכות שונות של נטישה
כל סוג של נטישה מייצר את ההשלכות שלו. במקרה של האב הנעדר לחלוטין, ההשלכות נעות בין חמורות לחמורות מאוד. אם הדמות האבהית תוחלף, אם כי באופן חלקי, ההשפעה השלילית תהיה פחותה. אם הפער לא יושלם, אז כנראה שהזיכרונות מהיעדרות זו יהיו לא פחות מהרסניים.
אי קיום אדם שלישי ביחסי אם-ילד, יקשה מאוד על הילד להסתגל. הם כנראה יתקשו להסתעף, להרחיב אופקים ולהסתמך על היכולות שלהם. הם יהיו עמוסים בתחושה של מודרים, של חסך רגשי. זה לא טוב שהאמא מנסה להיות "אבא ואמא בו זמנית". כמה שתנסה, הנוכחות שלה לעולם לא תחליף את זו של האב שכל כך נחוץ לו.
ילדים שננטשו על ידי אביהם מתקשים להסתגל לעולם ולמציאות. הם גם צפויים לפתח פחד להיקשר יותר מדי לאנשים. והם יכולים להפוך ל"נוטשים" בעצמם. אם הן בנות, הן לא יבטחו בגברים, או שהן יבטחו בהן יותר מדי, ובסופו של דבר יחזרו על הנטישה שהן ניסו להתגבר עליה.
כאשר הנטישה היא חלקית, ההשלכות פחות ברורות. אותם מאפיינים יש, אבל הם לא כל כך ברורים ובמידה מסוימת הם בלתי ניתנים לזיהוי. כך או כך, היעדרותו של האב פותחת פצע רגשי עמוק, במיוחד בשנות החיים הראשונות. החסר לעולם לא יתמלא ואת חותם היעדרותו יהיה קשה מאוד למחוק.
