ריפוי פצעיו של אב נעדר
כולנו יודעים כמה מסובך זה יכול להיות להגדיר את המונח "משפחה". האם זה מוגדר רק כמי שאנו חולקים דם? או אותם אנשים שבחרנו בחופשיות ואיתם בנינו קשרים חיוביים ומשמעותיים?
דיבור על משפחה יכול לפעמים לפתוח מחדש פצעים מסוימים, אכזבות או טינה. וללא ספק, אחת הדמויות המסובכות ביותר היא זו של "האב הנעדר".
האב הנעדר הוא לא רק חלל פיזי של מי שלא היה נוכח בחיינו, אלא יכול להתייחס גם למקרים שבהם האב, למרות שהוא נוכח פיזית, לא יודע איך או לא רוצה לקחת על עצמו את תפקידו.. זהו היעדרות פסיכולוגית שיוצר מכלול מגוון של פצעים רגשיים אצל ילד.
יתכן מאוד שאתה מכיר מצבים מסוג זה, או מניסיון ממקור ראשון, או מהתבוננות בה מתרחש בחייו של חבר.
לפעמים, כשאנחנו מבקשים ממישהו לספר לנו על משפחתו, הוא לא מהסס לספר לנו אלף סיפורים על אמו, סבא וסבתא, דודות ודודות וכו'... אולם, כשמגיע הזמן לדבר על אביהם, החיוך שלהם נהיה מתוח והם משתתקים. הם מושכים בכתפיים ואומרים בעצירה... "טוב, אני לא יודע... אבא שלי היה... הוא היה רק אבא שלי. הוא היה שם, לא יותר."
אנחנו לא מתכוונים לומר שסוג זה של פער רגשי הוא מאפיין שנמצא אך ורק אצל אבות. ניתן למצוא את זה גם עם אמהות. עם זאת, הרבה יותר מוצאים שכאשר הגיע הזמן לדבר על חוויה מזיקה מסוג זה, דמות האב היא זו שנוטה להיעדר.
האב שנעדר רגשית, אבל נוכח פיזית
לגדול בלי אבא, אם או כל סוג של דמות לחיקוי בילדות עקב אירוע טראומטי זה משהו שיעקוב אחרי אדם לאורך כל חייו. סוג זה של ילדות יכול להשאיר צלקות פנימיות ורגשיות שהאדם חייב לעשות כמיטב יכולתו כדי לסבול.
עם זאת, לגדול עם דמות אב, שלמרות היותה שם פיזית, אינה מסוגלת לספק חיבה או הכרה באופן מלא, יוצרת חלל בלבו של ילד שמנסה ללמוד כיצד לבנות את עולמו.
יש אנשים שאומרים שעיקר האחריות לאופן גידולנו, איך מטפלים בנו ואיך מחנכים אותנו, היא באחריות האם. אנחנו לא מתכוונים להכחיש את החשיבות של תפקידה ביצירת קשר בריא עם הילד שלה. הקשר הזה יעניק לילד ביטחון בכל אחד ואחד מהצעדים שהוא נוקט.
עם זאת, גם האב חשוב מאוד. זו אמת שאין להכחישה. מה קורה כאשר בליבת המשפחה יש רק אב נעדר שאינו יוצר קשר כלשהו עם ילדיו?
מוחו של ילד פעיל מאוד. בחיי היום יום שלהם, הם צריכים יותר מכל חיזוק חיובי כדי להיות מסוגלים לצמוח בצורה בריאה ובוגרת.
אב נעדר יוצר חוסר עקביות, פערים וקושי בטיפול. ילד יחכה ויקווה לחיבה, תקשורת ואינטראקציה יומיומית שיפתחו אותו לעולם דרך אביו. עם זאת, כאשר האב נעדר רגשית, הילד מתמודד עם חומה.
טיפול ריק ומרוחק יוצר חרדה אצל ילדים. הם לא יודעים להסתגל. הם מפתחים ציפיות שלעולם לא מתגשמות. כשהם מבוגרים יותר והופכים מודעים יותר, הם נוטים להשוות הורים של ילדים אחרים לאלה שלהם. הם שמים לב שהאבות של חבריהם פועלים אחרת מאביהם.
אילו השלכות יש בחיים הבוגרים מהיעדר דמות אב?
היעדר דמות אב מייצר ניתוק רגשי. זה גורם לאדם להיות יותר חסר ביטחון כשמגיע הזמן לבסס מערכות יחסים מסוימות.
הילד עשוי לגדול להיות מבוגר חסר אמון. הרעיון של השלכת תקוות רגשיות גבוהות על מישהו יוצר פחד. הם חוששים שיבגדו בהם, לא יכירו אותם, או גרוע מכך, יתעלמו מהם והזניחו אותם.
עד שילד יגדל, סביר להניח שהוא מסוגל להיות מודע לעוד הרבה דברים. הם מזהים את המאמץ שעשתה אמם כדי לפצות על החסרונות של אביהם, ואיך, יותר מפעם אחת, התרצתה אמם את מעשיו של אביהם במשפטים כמו... "אתה יודע איך אבא שלך", "דון' לא לעשות דברים כאלה, אתה כבר יודע שאבא שלך לא אוהב את זה", "אתה פשוט לא מבין..."
ככל שאנו מתבגרים, העיניים שלנו נפתחות לעולם, ואנחנו לומדים איך לקרוא בין השורות. ענקים הופכים לגמדים, כי עכשיו אנחנו יודעים את הסודות שלהם. עם זאת, חלק מאיתנו ממשיך להיות פגיע לעבר.
איך להתגבר על פצעיו של אב נעדר
ברגע שאדם גדל ועשה את החיים שלו, הם לובשים את השריון הבלתי חדיר שלו בגאווה. הם יודעים היטב מה הם יעשו בכל יום כדי לא לעשות את אותן טעויות שעשה אביהם.
עם זאת, ההשפעה של אביהם הנעדר נותרת בעינה. זה לא משנה אם, בהווה, יש להם מערכת יחסים איתו, או אם הוא נפטר, או אם הם מתנהגים כאילו העבר מעולם לא קרה כשהמשפחה כולם מתאחדים.
הדבר הראשון שצריך לעשות הוא "להבין". יש להבין שהאב הנעדר הוא אדם שלא ידע לקחת על עצמו את תפקידו כאבא כי מעולם לא הבין היטב את תפקידו כאדם באופן כללי.
ייתכן מאוד שלא היו לו יכולות אישיות מפותחות, כמו הערכה עצמית חזקה, איזון פנימי, קבלה של טעויותיו, פחדיו וחסרונותיו האישיים.
אז, האם זה מצדיק את מה שהוא עשה לילד שלו, ואת הפנוי הרגשי שהשאיר אחריו? בהחלט לא, אבל הבנה יכולה לפעמים לעזור לנו להסתגל למציאות, ולהימנע ממניעת רגשות שליליים נוספים.
כמבוגר, הילד יודע שהם גדלו והתבגרו עם פערים רבים בשל סוג כזה של חינוך וחוסר חיבה. עם זאת, תמיד מגיע הרגע שבו הם צריכים לנתק את הקשר עם הסבל של העבר שלהם כדי לרפא את פצעיהם הנוכחיים.
ללא אב, סביר להניח שלאדם היה קשר משמעותי ובריא יותר של התקשרות עם אמו, סבא וסבתא, או אפילו חברים. הם שעומדים כעמודי הכוח שלהם יום יום.
הם המשפחה האותנטית, אלה שבאמת חשובים. אבא לא נותן חיים סתם. אבא הוא האדם שנמצא שם בשביל ילדו, שאוסף אותם, מטפל בהם ומדריך אותם בבטחה בכל יום, בונה נתיב של רגעים משמעותיים בחיי ילדו.
