כעס נסתר: הרגש שמשנה את האישיות שלנו
כעס נסתר, הזעם שאנו חשים אך שומרים לעצמנו, יכולים לשנות את האישיות שלנו. האכזבות שחוו, הכישלונות, הנזק שנגרם, אשליות אבודות, וכל אירוע שנקרה בדרכנו משאיר חותם. עם זאת, מה שאנו לפעמים לא מבינים הוא שחוויות האמורות מתורגמות לרוב לכעס. אם לא נעבוד על טיפול הולם במציאות הפנימית הללו, נגרור את כובד אי הנוחות על כתפינו.
לא הרבה אנשים מכירים את הכעס ואת הדרכים שבהן הוא מופיע. לעתים קרובות אנו מקשרים את זה עם התפרצויות שבהן הצד הרע שלנו יוצא אל פני השטח, שם אנחנו בסופו של דבר אומרים או עושים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם ומתחרטים עליהם בהמשך. עכשיו, משהו יוצא דופן בו הוא שבמקרים רבים אנחנו בסופו של דבר קוברים בתוכנו כעס. במקום לבטא את זה, אנחנו מחליטים להסתיר את זה.
יש גם היבט כמותי לרגש הזה: ככל שהוא מצטבר יותר, כך הוא מייצר יותר אי נוחות פסיכולוגית. עודף כעס לא תמיד מתורגם להבעת פנים נרגזת, אצל מי שדוחף אנשים, צורח או מגיב בצורה לא הולמת. רגש זה מייצר ייסורים, עייפות, מצב רוח רע, חרדה ובמקרים רבים הפרעת דיכאון מג'ורי.
כעס נסתר: הרגש המוסווה שאנו שוכחים לשלוט בו
למרות שאנו עשויים למצוא את זה מזעזע, בני אדם יכולים לחיות עם כעס נסתר במשך כל חייהם. למשל, סבל מנטישה או התעללות יכול להוביל לכך.
כעס אינו אלא דו- קיום של רגשות שונים. זה מוביל לעצב, לתחושת חוסר צדק, לייסורים ולעיתים לפחד. פחד שדברים מסוימים יחזרו או פחד לא הגיוני להרגיש פגיע שוב. כל הרגשות הללו הם חלק מהזעם, חולשה חסרת צורה ומתמשכת שמעסיקה הכל ומטשטשת אותו בו זמנית.
כעס, זעם, חוסר שביעות רצון, עצבנות, אגרסיביות, מתח, אובדן שליטה... כל הרגשות האלה עולים לנו בראש כשאנחנו חושבים על כעס. להתייחס לזה למונחים האלה זה לא שגוי, אבל האמת היא שאנשים לא תמיד מגיבים כך כשהם חווים את הרגש הזה.
ד"ר תומס דנסון מאוניברסיטת מישיגן הסביר במחקר שאנו יכולים להרגיש כעס בדרכים שונות. בעוד שחלק מהאנשים בוחרים להביע את זה, אחרים מחליטים לשתוק ולשאת את זה איתם בצורה מוסווה. הרגשה כזו במשך תקופות זמן ארוכות יכולה לעשות שקע עצום באישיותו של האדם.
"להיאחז בכעס זה כמו לתפוס פחם לוהט מתוך כוונה לזרוק אותו על מישהו אחר; אתה זה שנשרף."
-בודהא-
מהן המאפיינים של אדם עם כעס נסתר?
חווה כישלונות רגשיים. שיש מישהו מיוחד בוגד בנו. לא השגת מטרה חשובה. כל המציאות הללו הן דוגמאות לכך שחלק מהאנשים שומרים כעס מוסתר בתוכם.
להלן הסימנים שאנשים אלה מתבטאים בדרך כלל:
- חוסר אמון, קושי בולט לסמוך על הסובבים אותם.
- התנהגויות סרקסטיות, ציניות ותגובות קלות דעת.
- שינויים מתמשכים במצב הרוח.
- נטייה להתמהמה. הם מתקשים להתחייב ולמלא את המשימות שלהם.
- נרגנות.
- קושי ליהנות מרגעים מהנים.
- נדודי שינה, סיוטים והתעוררות באמצע הלילה.
- תשישות פיזית ונפשית.
איך נוכל להתמודד עם כעס?
לפעמים, כשאנחנו קוראים ספרים או מאמרים על איך להתמודד עם כעס, אנחנו רואים שהם לא מיישמים גישה שלמה. במציאות, לא רבים מהם נוגעים בכעס נסתר ועד כמה הוא יכול להיות מזיק. ביצוע תרגילי הרפיה או חיפוש אחר אמצעי ביטוי אינם מספיקים כדי לעבוד על הרגש הזה. אנחנו לא אומרים שהטכניקות האלה לא יכולות להועיל, אבל הן לא פותרות את בעיית הכעס הסמוי.
במקום זאת, עלינו לקחת בחשבון את הרעיונות הבאים.
פגיעות
כדי לנהל כעס נסתר, חשוב לטפל בשורש הבעיה, שבמקרים רבים היא תחושת הפגיעות. כעס מתעורר כאשר אנו מרגישים הרוסים, נבגדים, מוקפים בעוולות, מתוסכלים או כועסים על משהו או מישהו.
הערכה עצמית
השלב השני הוא לעבוד על הערכה עצמית וערך עצמי. לפעמים פשוט לא ניתן לפתור את הבעיות שייצרו בנו את הכעס החבוי. לכן, כדי לא לתת לזה להשפיע עלינו, חיוני שנעבוד על עצמנו ונממש את הערך, הפוטנציאל והערך שלנו.
מחשבות שימושיות
לכעס נסתר יש כוח מעלה גירה גדול. המוח שלנו מתמקד תמיד במה שמביא לנו כאב ואכזבה ובחוויות שליליות מהעבר. גישה זו מעיבה לעיתים קרובות על כושר השיפוט שלנו ומובילה לתשישות פסיכולוגית גדולה. אנחנו צריכים לשמור על הדיאלוג הפנימי שלנו בריא כדי להתקדם ממה שפגע בנו.
התמקד בריפוי כעס נסתר, לא בהאכלתו
כעס הוא אש המזינה את המחשבות שלנו ביום יום. אנו מעצימים אותו בנוקשות, דחיינות ובגישה מנטלית נוקשה המעוגנת באירועי העבר. אם אנחנו באמת רוצים לתקן ולרפא את הכעס החבוי שלנו, עלינו להרים את העוגן הזה ולתת לעצמנו את ההזדמנות להתקדם.
יתרה מכך, להתקדם אפשר רק אם אנו מציבים יעדים סבירים ונעבוד קשה עבורם, נפסיק לפחד מלעזוב את אזור הנוחות שלנו, להכניס את עצמנו למצבים חדשים ולהתיידד עם אנשים שמכניסים שמחה לחיינו. לפעמים, יש צורך להתחיל מחדש בכל דרך כדי להשאיר מאחור את המשקל שלא אפשר לנו לנשום.
"רגשות לא מובעים לעולם לא ימותו. הם נקברים בחיים ויצאו אחר כך בדרכים מכוערות יותר".
-זיגמונד פרויד-