ביוגרפיה של ויקטור פרנקל, אבי הלוגותרפיה
רבים לא יודעים אם לקרוא לוויקטור פרנקל גיבור, קדוש מעונה או הוגה דעות גדול. האמת היא שהוא היה חלק מכל אחד. הוא היה גיבור כי הוא התמודד באומץ עם כמה מהמצוקות הקשות ביותר שאדם יכול לחיות בה. הוא היה קדוש מעונה, כי למרות שהיה יכול להימלט מהמצוקה הזו, הוא בחר להישאר ולסבול עם עמו במהלך מלחמה נוראית. לבסוף, הוא היה הוגה דעות גדול מכיוון שעזב אסכולה חדשה לפסיכולוגיה כמורשתו: לוגותרפיה.
ויקטור פרנקל הוא אחד מאותם בני אדם שהצליחו לצמוח כאדם בתוך כמה מהסבל האנושי הגרוע ביותר ולעזוב בחתיכה אחת. הוא היה רופא ופסיכיאטר אוסטרי, נולד למשפחה מהמעמד הבינוני בשנת 1905. היו לו שני אחים, אחד מבוגר ואחד צעיר יותר.
"כשאנחנו כבר לא מסוגלים לשנות מצב - אנחנו מאותגרים לשנות את עצמנו".
ויקטור פרנקל
חשוב לציין שהוא גדל בבית שקט ונהנה מינקות שלווה. הוא מתאר זאת במילותיו שלו עם סיפור מגיל 5. הוא התעורר במיטה, בלי לפקוח את עיניו, וחש תחושה עצומה של אושר ושלווה. כשפקח את עיניו ראה את אביו ישן לצדו.
במהלך התבגרותו, משפחתו נאלצה לשרוד את תלאות מלחמת העולם הראשונה. סחורות היו מועטות והוא למד מה זה מחסור ורעב. בתקופה זו פרנקל הפך לקורא נלהב ויצר התכתבות עם זיגמונד פרויד. הוא התלהב מהחידות של המוח האנושי.
ויקטור פרנקל ומשמעות החיים
כשויקטור פרנקל עדיין היה רק סטודנט לתואר ראשון, הוא ערך את הכנס הראשון שלו. זה נקרא "משמעות החיים" והוא נלמד באוניברסיטה העממית של וינה. מגיל צעיר הוא היה עסוק בשאלות שינסה לענות עליהן במהלך חייו: למה אנחנו קיימים? מהי משמעות החיים?
למרות שבתחילה התעניין מאוד בפסיכואנליזה, ב-1925 התרחק מפרויד. הוא האמין שהגישות שלה דטרמיניסטיות מדי. הוא הפנה את המיקוד שלו ל"פסיכולוגיה האינדיבידואלית" של אלפרד אדלר. לאחר מכן, הוא החל להתעניין בתזות של רודולף אלרס ושל אוסוולד שוורץ, מייסד הרפואה הפסיכוסומטית.
פרנקל תמיד היה נלהב לפילוסופיה, במיוחד עבור האקזיסטנציאליזם. אף על פי כן, הוא נטה ללמוד רפואה, תוך התמחות בנוירולוגיה ופסיכיאטריה. בין השנים 1933-1937 היה פסיכיאטר במרפאה הפסיכולוגית באוניברסיטת וינה. ב-1939 הוא מונה לראש המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים רוטשילד בווינה. הוא הצטיין במקצועו עד שגורלו קיבל תפנית קיצונית.
הנאציזם ומלחמת העולם השנייה
ויקטור פרנקל היה יהודי וחי באוסטריה. בשל כך, הוא חש בהשפעות התפשטות הנאציזם מגיל צעיר. מצבו נעשה רעוע יותר ויותר. כשהחלה מלחמת העולם השנייה, אחיו, וולטר, נתפס על ידי הנאצים ונשלח למחנה ריכוז.
מאוחר יותר אחותו, סטלה, ברחה למקסיקו. ויקטור ביקש ויזה מאירופה והיא ניתנה. עם זאת, הוא סבל מהגורל האפשרי של הוריו ומטופליו.
אז הוא קיבל החלטה קיצונית. הוא הסביר זאת כך: "ברדיו הייתה חתיכת שיש... על האבן חרוטה אות עברית. אבא שלי אמר לי שהמכתב הופיע רק באחת הדיברות, בדיבר הרביעי שאומר 'כבוד'. אביך ואמך ואתה תהיו בארץ המובטחת'". לאחר מכן, הוא החליט להישאר באוסטריה ולהחזיר את הויזה שלו לארה"ב.
בשנת 1941, ויקטור פרנקל התחתן עם טילי גרוסר. כמה חודשים לאחר מכן, הנאצים גרמו לה להפיל את התינוק שהשניים ציפו לו. ב-1942 נאלצו ויקטור, אשתו והוריו למחנה טרזינשטט. בשנה שלאחר מכן, אביו מת מרעב, שנחלש מאוד בגלל מחלות בדרכי הנשימה. ב-1944 הועבר ויקטור לאושוויץ עם אשתו. הם הופרדו, והוא לא שמע ממנה יותר עד אחרי המלחמה.
תקופה זו של כליאה קשה ועבודות כפייה עוררה הרהורים גדולים אצל פרנקל. לבסוף, בשנת 1945, שוחרר פרנקל על ידי צבא אירופה. גם אשתו, שהועברה לברגן בלזן, זכתה לחירותה. באופן טראגי, היא נרמסה למוות בדריסה שהתרחשה כאשר כל האסירים החדשים ששוחררו רצו לחופש. אמו של ויקטור מתה כמה שנים לפני כן בתא גזים.
ויקטור פרנקל בחיפוש אחר משמעות
כשעזב את מחנה הריכוז, פרנקל חיפש את משפחתו והתמודד עם האמת ההרסנית שהוא לבד. הוא לעולם לא יראה שוב את אהוביו. הדבר הראשון שניסה לשחזר היה ספר שלו שהיה בכתב יד ונלקח ממנו בכניסתו למחנות. הוא הצליח ליצור אותו מחדש ופרסם אותו, ספרו הראשון, תחת הכותרת פסיכואנליזה ואקזיסטנציאליזם.
זמן קצר לפני חג המולד של 1945, פרנקל חש דחף שאין להכחישו. הוא היה צריך לדבר על מה שהוא חי ומה שלמד במחנות הריכוז. אז הוא שכר שלוש מזכירות והורה להן לרשום רשימות בזמן שסיפר את כל מה שקרה לו. במשך תשעה ימים הוא הפסיק לדבר רק כשלא יכול היה לעצור את הדמעות.
כך נולדה היצירה הגדולה ביותר של ויקטור פרנקל: החיפוש של האדם אחר משמעות. ספר זה תורגם כמעט לכל שפה. רבים רואים בו יצירת מופת של עדות כמו גם פסיכולוגיה. הדבר המרגש ביותר בספר הוא שפרנקל לא רצה לספר על האכזריות. המטרה שלו הייתה להעביר מסר מרגש לעולם. הוא אמר: "רציתי פשוט להעביר לקורא, באמצעות דוגמה קונקרטית, שלחיים יש משמעות ופוטנציאל בכל התנאים, אפילו באומללות ביותר".
לוגותרפיה, מורשת לאנושות
ויקטור פרנקל הצליח ליצור מחדש את חייו. הוא התחתן בשנית ב-1947, נולדו לו בת, שני נכדים ונין. נישואיו נמשכו 50 שנים מאושרות. הוא קיבל יותר מ-40 תארי דוקטור לשם כבוד, פרסם יותר מ-30 ספרים ולימד בכמה מהאוניברסיטאות היוקרתיות בעולם. אלה כוללים את הרווארד, סטנפורד ווינה. הוא מת ב-1997, מיד לאחר טיסתו הראשונה כטייס חובב.
בית הספר לפסיכולוגיה של פרנקל נקרא לוותרפיה ופסיכיאטרים רבים משתמשים בשיטות שלו כיום. התיאוריות שלו קובעות שלבני אדם יש 3 מימדים: הסומטי או הפיזי, הנפשי והרוחני. מנקודת מבטו, בעיות פסיכולוגיות נובעות מחוסר כוח במימד הרוחני ו/או בהגדרת משמעות החיים. עבור הלוגותרפיסטים, "הרצון למשמעות" הוא זה שמאפשר לנו להמשיך לחיות.
איך אנחנו מוצאים משמעות? לדברי פרנקל וחסידיו, ישנם 3 דרכים שאנו יכולים ללכת: יצירה, חוויה רגשית טרנסנדנטלית ויחס לסבל. הראשון מתכתב עם ערכי היצירה והיצירתיות. זה קשור ליכולת ליצור אמנות, כתיבה וכו'. השני מבוסס על ערך החוויה, אינטראקציות בין אישיות והתנסות בתחושות. השלישי מתייחס לחשיבות הגישה ומניח את היכולת להתגבר על הסבל.
המסר שוויקטור פרנקל היה רוצה להעביר לאחרים הוא שהפרעות נפשיות אינן מקורן בסבל, אלא במשמעות שניתנת לסבל הזה. חייו היו, ללא ספק, דוגמה ליכולת האנושית להתעלות מעל כל נסיבות.
