בכי רגשי: תרופה ל"ניקוז" הנשמה

יש כאלה שבוכים בשקט, לרגע קצר, ובבדידות בדידה. עם זאת, הדרך היחידה להתחיל מחדש, לנקז את העצבות, התסכול והמתח שלנו היא באמצעות בכי רגשי. הקלה אמיתית אפשרית רק באמצעות אותן דמעות שנשפכות כמו אוקיינוסים שנרגעו על ידי קול שבור.

מומחים בפסיכוביולוגיה אומרים לנו שמעט התנהגויות הופכות אותנו לאנושיים כמו צחוק ובכי. למעשה, לשני הביטויים הרגשיים יש הרבה דברים משותפים. שניהם כרוכים במרכיב "התמדה", כלומר כאשר מתחילים צחוק או דמעות, יש להם משך זמן נחוש שלא ניתן לקצר בקלות. יתר על כן, שניהם משיגים את אותו מטרה: לגרום לנו להרגיש טוב יותר.

מצד שני, כולנו יודעים שבכי רגשי - מהסוג שמייצר הקלה אמיתית - זוכה לזעף חברתי. לעומת זאת, בכי דיסקרטי שגולש לנאום פוליטי או ברעידות מול פנים, נרגש מגאווה או התבוננות ביופי, הוא המקובל ביותר.

אולי מסיבה זו בדיוק, רובנו נמנעים ממה שמכונה "בכי קולי". תמיד נוח יותר למצוא פינה חשוכה שבה אף אחד לא רואה אותנו כדי לשחרר את הדמעות שלנו, אבל בדיוק כך: בשקט הכי דיסקרטי. לא יכול להיות שמישהו ישמע אותנו, יראה אותנו ויגלה שאנחנו לא חזקים כמו שאנחנו נראים.

אף על פי כן, פסיכיאטרים ונוירוביולוגים אומרים לנו בצורה ברורה למדי: ההקלה, בין אם זה בבדידות או עם מישהו אחר, חייבת להיות אמיתית, קתרטית ומשחררת. כל מה ש"שליטה עצמית" מסוימת מרמזת עליו ממשיך ליצור מרכיב מתח ומתח. בכי הכרחי לאנשים.

בכי רגשי, התנהגות רב תכליתית

כשרוב התינוקות באים לעולם, הם בוכים. עם זאת, הבכי שלהם חסר דמעות. המנגנון המוחי שיגרום לבלוטות הדמעות שלהם להפריש דמעות עדיין לא בשל. עם זאת, הבכי שלהם כבר ממלא תפקיד ביולוגי הכרחי: להבטיח את הישרדותו על ידי חיבורו לדמותו לקבלת תשומת לב, טיפול, נחמה וחיבה.

בנוסף, ככל שאנו גדלים ומתבגרים, הבכי שלנו ממשיך למלא פונקציות שונות שהן מעניינות כמו שהן שימושיות. למרות שבמציאות, לא תמיד אנחנו מנצלים אותם.

מלכתחילה, אחת המטרות של הבכי היא סילוק רעלים בגופנו הנגרמים ממתח וחרדה. אין צורך שמשהו שלילי קרה לנו, כדי שנרגיש עצב או צער. לפעמים, אנחנו גם בוכים מתוך תשישות פשוטה, והעובדה שאנחנו עושים את זה היא בריאה ביותר.

מחקר מבית הספר לפסיכיאטריה באוניברסיטת קליפורניה - לוס אנג'לס (UCLA) מסביר שהבכי ממלא גם פונקציית אזהרה. זה כמו קריאת השכמה לתודעה שלנו. יש תקופות שבהן אנו מרגישים מתוסכלים, המומים ממשהו שעלינו להגיב אליו אך לא.

עם זאת, העובדה הפשוטה שאנו נותנים לדמעות שלנו מפעילה מנגנונים ביולוגיים מתוחכמים, ומאפשרת לנו לראות דברים בצורה ברורה יותר.

החוקרים מסבירים לנו שבכי רגשי הוא למעשה חידוש אבולוציוני יוצא דופן. זה לא רק עניין של "לתת לדמעות שלך לרדת". בכי אמיתי ועמוק המאפשר לנו להקל על עצמנו מפעיל את תפקוד הנוירוטרופינים במלואם . אלו הם סוג של חלבון המסוגל לעודד פלסטיות עצבית.

במילים אחרות, "זה מתקן אותנו". זה מעודד למידה חדשה ועוזר לנו להיות יצירתיים יותר כדי ליישם התנהגויות חדשות שיאפשרו לנו להסתגל הרבה יותר טוב לסביבתנו.

בכי, פגיעות ונחמה

אחריות עבודה, לנצח, גורמת לנו להיות קצת זמן לבד. רופאים, אחיות, כבאים, שוטרים... רבים מאיתנו מסתכלים לרגע הרחק מאחרים כדי להפיג דרמה, מתח יומיומי. עם זאת, לפעמים הרגעים האלה לא מספיקים. אין "תיקון" אמיתי. זה ממשיך עד שלאט לאט אנחנו מוצאים את עצמנו עמוסים, חסומים, חרדים... ועמוד השדרה הזה שכבר לא נותן לנו לנשום.

אותו דבר קורה עם הבעיות היומיומיות שלנו, עם המילים שאנחנו לא מדברות, עם האובדנים שאנחנו לא מתמודדים איתם, עם הכאב שדופק אבל שאנחנו מנסים להסתיר. למה כל כך קשה לנו לבקש עזרה? מדוע בכי רגשי גורם לנו להרגיש כל כך פגיעים כלפי אנשים אחרים?

לדעת לתת יד זו אמנות שלא כולנו שלטנו בה

עובדת העניין קשה כפי שהיא ברורה: לא כולם יודעים לתת יד. אומר דברים כמו " למה אתה בוכה עכשיו?" או " נו באמת, זה לא עניין גדול," בסופו של דבר אנו חוסמים את האדם אפילו יותר. העצמת הרגש השלילי והדיכאון.

כאשר אנו צריכים להקל רגשית עם מישהו, זה רעיון טוב לחפש את האדם הנכון. לא כולם מעריכים או יש להם את האסטרטגיות הטובות ביותר לספק לנו את הקרבה הזו, את היכולת הזו לשחרר את מה שכואב, מה שמייסר אותנו. חברים טובים וכמובן פסיכולוגים יכולים להיות המדריכים הטובים ביותר בתהליך זה.

לשחרר את עצמנו על ידי בכי רגשי מול מישהו אינו שיקוף של חולשה או פגיעות. זה הצעד שאדם חזק נוקט כדי להפיג את המתח, הפחד והעצב שלו. הוא עושה זאת מתוך כוונה לבנות את עצמו מחדש מאפס כדי שניתן יהיה לתקן אותו ולקבל עזרה.

לגבי לתת יד, זה לא רק לתת חיבוק. זה לא אומר "הכל בסדר". זה להיות אינטואיטיבי במטרה להקל על ההקלה הזו, לדעת איך לספק אותה. זה לדעת להגיד " אני כאן איתך " בלי שזו תהיה כפייה וכמובן בלי לשפוט. זה להיות דיסקרטי בזמן שאנחנו נוכחים, להעניק קרבה.

לסיום, למרות כמה זה מסובך לאפשר לעצמנו את אותם רגעים של הקלה רגשית אמיתית, בין אם זה לבד או בחברת אחרים, יש צורך לאפשר זאת לעצמנו מדי פעם. ניקוז הנשמה הוא צורך ביולוגי ופסיכולוגי. איננו יכולים לשכוח את המילים הקלאסיות של סיארה מולינה, "רגשות מובעים הם רגשות התגברו".