אנחנו צעירים מכדי להיות כל כך עצובים
השינויים הבולטים והשליליים בחברה ובכלכלה משפיעים על הדור הצעיר ומעציבים אותו. כולם מושפעים ממגמות חברתיות וכלכליות רחבות יותר, אבל זה יכול להיות קשה לראות איך בחיי היום יום שלנו. לפני המיתון הכלכלי של לפני כמה שנים, רצינו לתקווה שהדור שלנו לא יצטרך לחכות עשור עד שישתפר. עכשיו אנחנו רואים שהנתון הזה אופטימי מדי, אבל אנחנו ממשיכים באותה הדרך.
הכותרת של מאמר זה הפכה ויראלית ברשתות החברתיות. זה בא מאיור של שרה הרנץ. לסופרת היה רעיון לאיור בזמן שהיא צפתה בסרט מתחילים, והיא כללה אותו בספרה Everything I Never Told You Is Kept Here.
אלפי צעירים מזדהים עם התמונה הזו, אנשים שאין להם בעיות בריאות ושלא חסר להם צרכים בסיסיים, אבל ראו את עתידם עושה תפנית של 180 מעלות. השאיפות האקדמיות והאישיות שלהם השתנו, ולרבים יהיה להם הרבה יותר קשה להגשים מטרה שהייתה פעם נתונה: יציאה מבית הוריהם.
למרות זאת, אנחנו צעירים מכדי להיות כל כך עצובים. בכל יום אנו עשויים לחוות רגשות שונים, ולאורך כל השבוע אנו יכולים לעבור תקופות עצובות ומאושרות כאחד. אבל המכנה המשותף של הדור הזה הוא חוסר תקווה ביחס לעתיד.
חוסר תקווה הוא אחד הטריגרים העיקריים של אפיזודות דיכאון. חלה עלייה של כ-15 או 20% במקרים של דיכאון שאובחנו אצל הצעירים של היום בהשוואה לדור הקודם.
צעירים רבים רואים שאחרי שבילו כל חייהם בלימודים, הם נאלצו לקחת עבודות שאינן קשורות לתחום הלימודים שלהם. אחרים נאלצו להגר, אבל כשהם עושים זאת, הם מבינים שהם צריכים לעבוד בעבודות שאינן מתאימות לכישוריהם במדינות זרות. אף אחד לא מוכן לעולם למצב הזה, כלומר תוך זמן קצר, הם צריכים להתחיל להשתמש במשאבים האישיים שלו במצבים מלחיצים וסוחפים מדי יום ביומו.
לכן, זה רק הגיוני להפסיק להאשים צעירים ולקבל את העובדה שהדור המשכיל ביותר אינו מתפקד. במציאות, המצב השתנה באופן דרסטי בזמן קצר מאוד.
אנחנו צריכים ללמוד על כל מה שקורה לנו
המצב הכלכלי הירוד הזה לא משפיע על אנשים שכבר היו להם עבודה יציבה ורקורד מוכח באותה מידה שהוא משפיע בצורה חזקה על אנשים שרק יוצאים לעולם בפעם הראשונה ולא נתקלים בשום דבר מלבד טריקת דלתות.
לא הוכחת את עצמך כי לא נתנו לך. אתה צריך לשחות נגד הזרם, חסר התמצאות. אבל הודות לכל מה שקורה, תלמדו שיעורים ששווים שניים או שלושה תקופות חיים.
אז כשאנחנו מרגישים עצובים, אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו מרוויחים ומה אנחנו מפסידים. לפני הכל, עלינו ללמוד על כל מה שקורה סביבנו. נפתח תחושה ייחודית של אמפתיה ומצפון חברתי שיאפשרו לנו לנתח את בעיות העולם מנקודות מבט רבות ושונות. החוסן שלנו התפתח במהירות הבזק, האינטליגנציה הרגשית שלנו הוציאה אותנו מיותר מצבים מכל מה שלמדנו בשנים קודמות.
אנחנו יותר פתוחים, פחות תמימים ויותר תומכים. אנו מעריכים כנות, פשטות והגינות כפי שעשו כמה דורות קודמים. אנו רואים בצביעות האויב שלנו, כמו גם יהירות ופזרנות.
אנחנו ערוכים לשינוי, ונשפר אותו. אולי ההתנגדות הפסיכולוגית שלנו מתקלקלת מדי פעם, אבל נקום שוב. אנחנו צעירים מכדי להיות כל כך עצובים, אז אנחנו קמים וממשיכים.
אנחנו עצובים, אבל אנחנו לא לבד
כאשר אתה עובר מצבים מדכאים או חסרי תקווה לבד, אתה עלול לפחד ולהתבייש, אבל במצב זה ניתן לסבול את העצב אם אתה מרגיש שאתה חלק מרשת של אנשים שעוברים את אותו הדבר.
אנחנו לא יכולים להירגע כי זה מצב כאוטי באופן כללי, אבל מתרחשת גם תופעה פסיכולוגית: האשמה הופכת נסבלת ומתפוגגת יותר כי אנחנו כבר לא מייחסים את המצב לכישלונות אישיים או לתכונות אופי. במקום זאת, אנו מבינים שזו אחריות משותפת.
במצב הזה, אל תבודד את עצמך, כי כל מה שאתה עושה זה להתעמת עם המצב בצורה פסיבית וקטסטרופלית שלא תעזור לכלום. אתה צריך להרים את עצמך, להתלבש ולצאת מהבית, גם אם לא בא לך. הרצון לעשות זאת יבוא בהמשך. ההזדמנות בחוץ לקחת בחזרה את השליטה על החיים שלך. כמו שאמר ז'אן פול סארטר: "אנחנו לא יכולים לבזבז זמן. אולי היו אנשים טובים יותר, אבל זה שלנו."
