היסטוריה קצרה של מדעי המוח
ההיסטוריה של מדעי המוח התחילה לפני הרבה מאוד שנים. במאה החמישית לפני הספירה, אלקמאון מקרוטון מנתח חיה כשגילה את עצב הראייה. ממצאיו הובילו אותו לתיאוריה שמחשבות ורגשות שוכנים במוח. בתגובה לתיאוריה די מודרנית זו, אריסטו נאחז בטיעון הישן לפיו תהליכים אינטלקטואליים אנושיים מתרחשים בלב. אריסטו (ורבים מבני דורו) האמינו שהמוח אחראי לקירור הדם שהלב חימם יתר על המידה.
מאוחר יותר, היפוקרטס פיתח את התיאוריה ההומורלית. הוא הציע שהבריאות הגופנית והמחלות של האדם מבוססות על האיזון של ארבעה נוזלי גוף. לפי היפוקרטס, חוסר איזון בפרופורציות של נוזלים אלו יוביל למחלות או לשינויים באישיות. הרופא והפילוסוף היווני גאלן לא הסכים עם התיאוריה ההומורלית. הוא טען שהמוח אחראי לעיבוד רגשות וזיכרון.
בין 1630 ל-1650, רנה דקארט פיתח את התיאוריה המכניסטית. הוא גם כתב על דואליות הגוף-נפש, שבאמצעותה המוח יהיה אחראי להתנהגות. לא רק זה, אלא שהוא האמין שבלוטת האצטרובל היא הקישור התקשורתי בין שני הממדים. רעיונותיו הציבו אותו בחזית הוויכוח בין המוח למוח שממשיך להציק למדעי המוח גם היום.
מדעי המוח במאה ה-19
לוקיונליזם
בשנת 1808 פרסם גאל מאמר על פרנולוגיה. הוא טען שיש אזור ספציפי במוח לכל תהליך נפשי. התיאוריה הזו של לוקיונליזם גרמה לחוקרים להסתכל על תהליכים נפשיים קרובים עוד יותר למוח. במהלך המחקר תיאר ברודמן 52 אזורים במוח והתהליכים המנטליים הקשורים ביניהם.
מדענים האמינו גם שהתפתחות מיומנויות ויכולות מסוימות קשורה לגידול בגודל באזור המוח המקביל. זו הייתה ההתחלה של הרעיון של המוח כאיבר דינמי שיכול להתאים את המבנה הפיזי שלו לדרישות הסביבתיות ועדיין לחסוך מספיק מקום למיומנויות החשובות ביותר.
כל התיאוריות הללו הובילו מדענים להאמין שהם יכולים לזהות את היכולות האינטלקטואליות והמוסריות של אנשים לפי גודל וצורת הגולגולת שלהם. ברור שלמדענים האלה לא הייתה טכנולוגיית הדמייה המוחית שיש לנו היום.
קונקטיביות
בשנת 1861, פייר פול ברוקה הרצה באגודה לאנתרופולוגיה של פריז על מטופל שספג פגיעת ראש. המטופל איבד את יכולת הדיבור, אך עדיין הצליח להבין מה אנשים אומרים. עבור הקהילה המדעית, זו הייתה ההוכחה הראשונה שהייתה להם לקשר בין המוח לשפה. האזור המסוים הזה במוח נקרא מאוחר יותר אזור הברוקה.
בשנת 1874, קרל ורניקה גילה תגלית דומה. היו לו מטופלים שיכלו לדבר, אבל לא מבינים. זה הוביל לנקודת מבט חדשה שנקראת קונקטיביות. תיאוריה זו טענה שרק התפקודים הבסיסיים ביותר מוגבלים לאזורים מסוימים במוח. בינתיים, פונקציות מורכבות יותר הן תוצאה של האינטראקציה בין אזורים שונים.
ב-1885 כתב הרמן אבינגהאוס את הפרסומים הראשונים על זיכרון. במאמריו הוא תיאר שיטות הערכה שמדענים משתמשים בהן עד היום. זמן קצר לאחר מכן, חוקרים טבעו את המונח "נוירון" הודות לעבודתו של סנטיאגו רמון דה קחאל ב-1891.
ההיסטוריה של מדעי המוח במאה ה-20
בתחילת המאה ה-20, שתי מלחמות עולם השפיעו על התפתחות מדעי המוח. מלחמת העולם הראשונה הותירה אנשים רבים הרוגים, אך גם פצועים רבים.
היו אלפי חולים עם נזק נוירולוגי, מה שהגביר באופן אקספוננציאלי את הצורך בשיקום נוירולוגי. הייתה דחיפה חזקה למחקר נוסף על המוח ועל בעיות נוירולוגיות. במהלך מלחמת העולם השנייה, מדעי המוח התגבשו כדיסציפלינה. גם מדעני מוח חשובים כמו אלכסנדר רומנוביץ' לוריא פיתחו התערבויות נוירופסיכולוגיות חשובות בתקופה זו.
בשנת 1962, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) השיק את תוכנית המחקר למדעי המוח. מטרת התכנית הייתה לחבר בין מדענים התנהגותיים ונוירולוגיים מאוניברסיטאות בכל רחבי העולם. הם ערכו פגישות שבועיות, כנסים ודיונים ששפכו אור על תוכניות השכלה אוניברסיטאית שונות.
"מדעי המוח הם ללא ספק הענף המרגש ביותר במדע כי המוח הוא האובייקט המרתק ביותר ביקום. כל מוח אנושי הוא שונה - המוח מייחד כל אדם ומגדיר מי הוא או היא".
-סטנלי ב. פרוסינר, פרס נובל לרפואה בשנת 1997-
מאותו שיתוף פעולה נבעה החברה למדעי המוח, שנוסדה בוושינגטון בשנת 1969. זוהי עדיין החברה הגדולה בעולם למדעי המוח, עם כ-37,000 חברים. זה מהווה אמת מידה עולמית להתקדמות במדעי המוח ומקיים מפגש שנתי שמושך בקביעות למעלה מ-30,000 משתתפים.
הודות למאמצים של ארגונים אלה ולשיתוף הפעולה הבין-תחומי המוצלח שהתקיים, בשנת 1990 פרסמה המועצה הלאומית להפרעות נוירולוגיות ושבץ מוחי דו"ח בשם "עשור המוח: תשובות באמצעות מחקר מדעי". הדו"ח זיהה ארבע עשרה קטגוריות של הפרעות נוירולוגיות שלא נחקרו, מה שגרם לפריחה במחקר הנוירו-מדעי.
המאה ה-21 וההיסטוריה העתידית של מדעי המוח
בשנת 2002, חוקרים השיקו את פרויקט המוח הכחול, בתקווה ליצור הדמיה של מוח יונק ברמה מולקולרית על מנת לחקור את המבנה שלו. מדינות רבות מכל העולם חתמו על הפרויקט המרגש הזה.
ואז, ב-2013, הכריז ברק אובמה על תחילתו של פרויקט בשם BRAIN. הצעה זו היא באותה רמה כמו פרויקט הגנום האנושי. המטרה היא לפתח מפה מפורטת ודינמית של המוח האנושי. ארה"ב השקיעה בתחילה 82 מיליון יורו ביוזמה. זהו האתגר החדש והגדול עבור ארה"ב, כמו גם הכלי שבעזרתו הם מקווים להוביל חקר מוח עתידי.
עם זאת, לאירופה יש יתרון קל על פני ארה"ב בתחום המסוים הזה. במקביל לאובמה הכריז על פרויקט BRAIN, אירופה יישמה יוזמה בשם HUMAN BRAIN. הם מתכננים להשקיע יותר ממיליארד יורו בפרויקט. המטרה שלהם היא לעשות התקדמות משמעותית בהבנתנו את המוח האנושי בעשר השנים הבאות.
לסיכום, ההיסטוריה של מדעי המוח היא היסטוריה מרתקת. מדענים עשו צעדים מדהימים לאורך השנים וההבנה שלנו לגבי המוח האנושי מתוחכמת מתמיד. עם זאת, העניין המוגבר וההשקעה במחקר על המוח האנושי פירושו שיש הרבה תגליות מדהימות שעדיין צפויות להגיע.
