הוקיר את מי שמחפש אותך ואהוב את מי שלא נותן לך ללכת

כפי שאומר ברנבה טירנו בספרו "השוליה החכם" אף אחד לא יכול לפקפק בצורך באהבה, באותו אופן שאנו זקוקים לאוכל, אוויר, אור, מים או שמש. אהבה היא תחושה ספונטנית וטבעית, לכן, אל תשכח זאת: הוקירו את מי שמחפשים אתכם ואהובים את אלו שלא מרפים אתכם.

זה לא הגיוני לדרוש אהבת אדם אחר כמו לאסור על אדם לאהוב אותנו, שכן כל אהבה נובעת מספונטניות ומהחופש הפנימי שלנו. אנחנו לא יכולים לשלוט במה שאנחנו מרגישים, וגם לא ברגשות שאנחנו מייצרים אצל אנשים אחרים.

כשאנחנו אוהבים אנחנו עושים את זה עם כל הווייתנו: האינטליגנציה, הגוף, החושים וכמובן הלב שלנו. זה משהו שאי אפשר לעמוד בפניו, הוא משלב יופי ולפעמים כאב, אבל הוא תמיד מלמד אותנו להכיר את עצמנו

הוקירו את מי שמגלה בך עניין

לפעמים מקובל שאהבה היא סבל, שכדי לאהוב עלינו לסבול, אבל זו אמונה פגומה שמרחיקה אותנו מזוגיות בריאה ומאוזנת. אוהבים ושתפו, תהנו מהחיים כזוג. תאהב אבל גם תשמור על המרחב שלך, אל תפסיק להיות עצמך.

עם חברים וכזוגות אנחנו מקבלים מצבים שבהם אנחנו תמיד צריכים לגלות עניין, שבהם רק אנחנו אומרים "אני אוהב אותך", שבהם נראה שרק אנחנו רוצים לחלוק דברים עם האדם השני.

קשה מאוד לקבל שאם מישהו לא מתקשר אליך זה בגלל שהוא לא רוצה לדבר איתך, שאם הוא מחפש תירוצים לא להישאר זה בגלל שהוא לא רוצה לראות אותך ושאם הם לא אומרים "אני אוהב אותך" זה בגלל שהם לא מרגישים את זה.

האגו שלנו לא מקבל שאנשים ירצו להתעלם מאיתנו ואנחנו מחפשים תירוצים כמו "הוא בטח עסוק", "הוא לא יכול היה לשמוע את הטלפון", "הוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי מתוך פחד ", אבל חשוב להיות מציאותיים, לראות את המצב כפי שהוא: שאם מישהו לא אוהב או מעריך אותנו, לא נוכל להכריח אותו לעשות זאת.

להיפך, אם מישהו מגלה בנו עניין, דואג לנו, מתקשר אלינו, כותב לנו, אז עלינו להעריך את העניין הזה, את ההפגנה הכנה של חיבה וכבוד. הפגנת חיבה ספונטנית היא משהו שבא מהלב, וזה גורם לנו להרהר במה שבאמת חשוב.

תאהב את מי שרוצה להיות לצידך

אדם שבאמת רוצה להיות לצידך קורא לך לראות מה שלומך, נמצא לצידך בזמנים קשים, מסתכל לך בעיניים ומקשיב היטב למה שיש לך לומר, מכבד אותך ומעריך אותך על מי שאתה., מעריץ אותך ומראה זאת בבירור. בקיצור, הוא או היא אוהבים אותך.

אם מישהו רוצה להיות לצידך, אז הוא שם ואתה יכול לסמוך אחד על השני על בסיס יומיומי, בין אם זה כמאהב או כחבר. אם אתה רוצה לבלות זמן עם מישהו אז אתה מחפש אותו ומשתף רגעים מבלי לדאוג לגבי הזמן, נותן לשעות לעבור אפילו בלי להבין זאת.

במקרה של זוג, כפי שטוען וולטר ריסו, חשוב שכאשר אנו אוהבים נדע להבדיל בין "להיות אחד", שמבטל את האינדיבידואליות שלנו והופך אותנו לאחד, לבין "להיות מחוברים יחד באהבה" מה שמרמז. בעל קשר שבו כל אדם שומר על האינדיבידואליות שלו וגם על השונות שלו.

חפש הדדיות במערכות היחסים שלך

כדי שאהבה בזוגיות או עם חבר תעבוד, חייב להיות שיתוף משותף. וולטר ריסו עושה אנלוגיה באמצעות החשיבה של אריסטו וסנט תומס ב"מדריך המעשי כיצד לא למות מאהבה" ואומר שאהבה הוגנת היא כזו המשלבת גם צדק חלוקתי (חלוקת אחריות והטבות באופן יחסי במערכת היחסים)., וצדק קומוטטיבי (הימנעות מטעיה בכל אחת מצורותיה).

עבור ריסו, מערכת יחסים מבוססת על הדדיות כאשר: חילופי האהבה והרכוש מאוזנים והוגנים, הפריבילגיות מחולקות בצורה הוגנת, הגישה לזכויות וחובות זהה בין שני האנשים, אף אחד מהחברים לא מנסה לנצל או לנצל השני ואף אחד לא חושב שמגיע לו יותר מהשני.