האהבה שלי אליך היא הרבה מעבר להיקשרות, הרגל או פחד להיות לבד

לאהוב במודע פירושו לאהוב את עצמך קודם כל כדי שנוכל להיפטר מהחזקות לא בריאות או מהריקנות הקרה שאנו מחייבים אחרים להרגיע. לאהוב בדרך בוגרת פירושה לתת את עצמנו בחופשיות לאחר במעשה של כנות אמיתית, אבל לעולם לא להרגיע את הבדידות שלנו, ובוודאי אף פעם לא באופן שבו נאבד את כבודנו.

איינשטיין עצמו אמר פעם שלעולם לא ניתן להסביר אהבה תחת עדשת המדע, כי את הדבר הביולוגי, הכימי והמרתק הזה לעולם לא ניתן לכמת או לצפות במיקרוסקופ. כי אם יש משהו שהנוירולוגיה הוכיחה היום, זה שאהבה היא ממכרת.

התקדמות בתחום מדעי המוח יכולה, במקרים רבים, להפיג את תחושת הרומנטיקה שלנו ואת ההילה הפואטית הזו שיכולה לעטוף את מערכות היחסים שלנו, ממש כמו סוכריות מורעלות. אהבה עמוסה בדופמין, כך שפעמים רבות אנו נופלים כאילו סוממנו לקשר שעולה לנו הרבה לברוח ממנו, או אפילו לראות את הנזק שהיא גורמת לנו.

אהבה היא עיוורת, אנחנו יודעים את זה, וכולנו יכולים ליפול לאחת מאותן מערכות יחסים המבוססות על משיכה מטורפת, חונקת ואינטנסיבית בו זמנית. עם זאת, האחריות שלנו היא לפתוח את עינינו כדי לראות את עצמנו באמת קודם. מערכת יחסים שמבטלת פרסונליזציה שלנו, שמסירה את האני הפנימי ביותר שלנו, היכן שממוקמים ההערכה העצמית והביטחון העצמי, אינה בריאה. זה כמו לשרוף את עצמנו באש של אומללות לא ראויה.

אהבה המבוססת על היקשרות היא התמכרות טהורה

היו יותר מחקרים על שברון לב מאשר על אהבה הקשורה לאובססיה והתמכרות. יש לזה הסבר מאוד פשוט: היסטורית ותרבותית הוקרן התמונה שאהבה מוגזמת, יצרית, שולטת ועיוורת היא משהו ראוי להערצה, חיובי ואפילו מעורר השראה.

אנחנו חייבים להודות... כולנו נמכרנו על הרעיון שהאהבות הכי טובות הן אלה שהן הכל או כלום. אלה שבהם אנו ממזגים את שני חצאי הלב שלנו כדי ליצור לב אחד שלם, היכן שאנו הנשימה שהשני נושם, אנו נחלצים מכל פחדינו ונרפאים מבדידותנו. עם זאת, אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד עם הרעיונות האלה, כי כולם מסתירים משהו מופרך, משיכות מכחול מרירות ורעל אכזרי של הונאה.

עלינו לזכור זאת בבירור, מערכות יחסים המבוססות על התקשרות חיבה הן מטורפות מכיוון שכולן מחזיקים ביד את המחק הזה שיכול לבטל את כל ה'עצמי' של האישיות שלנו: הערכה עצמית, תפיסה עצמית, כבוד עצמי ועוד. יתרה מכך, כאשר אנו הופכים כפופים לסוג זה של אהבה תלויה בשיתוף, עד כמה שזה נראה מוזר, לא קל לראות בבירור מה מסנוור אותנו. זה לא משנה שאחרים מזהירים אותנו, זה לא מועיל שהם אומרים לנו שאנחנו לא כזה "סוג של אדם".

אהבה המבוססת על היקשרות היא עקשנית ועיוורת, והיא לא יוצרת ראשים או זנבות, כך שכאשר לב גדול ושבור זקוק לתרופה שלהם, תופעות הלוואי אינן פוסקות.

אני אוהב אותך מעבר לפחדים, הבדידות וההרגל

נוירולוגים אומרים לנו שאהבה היא אובססיבית מכיוון שהיא מווסתת על ידי סרוטונין, ואף נוטה לפזיזות מכיוון שגם קליפת המוח וגם האמיגדלה מאבדות מעט את השליטה ב"שרשרת הפיקוד" שלהן. עם זאת, רק בגלל שרבות מההתנהגויות שלנו הן תוצאה של כל הספינה הכימית ההיא לא אומר שאנחנו לא יכולים לאהוב בצורה בריאה, ולקיים מערכת יחסים מאושרת, מספקת ומלאה.

הדבר הטוב ביותר לעשות במקרים אלו, הוא קודם כל להשקיע בצמיחה האישית שלך, לנהל את הפחדים שלך, להפוך לאנשים בוגרים רגשית ולא כאלה שמחפשים לנצח מישהו שיטפח את הצרכים שלהם.

בדיוק כפי שנאמר על ידי אנטואן דה סנט-אכזופרי, אהבה אינה מסתכלת כל הזמן אחד על השני. כי בסופו של דבר נאבד כל פרספקטיבה. לאהוב באופן מודע הוא היכולת להרמוני את הלב שלנו כך שיחד נוכל לראות את יופיו של העולם, תמיד מאוחדים על אותה דרך. זה מה שאנחנו יכולים לכנות "מודעות להיות זוג".

ההיבט המופלא הזה, "מודעות להיות זוג", מבוסס על שלושת ה-C שעליהם עלינו להרהר לרגע:

• פשרה. פשרה לא מבוססת רק על התקשרות מלאה ומכבדת לאדם אחר, אלא גם לעצמנו. עלינו לדאוג לרווחה הפסיכולוגית שלנו כדי שנוכל להתחייב באופן מלא למי שאנו אוהבים.
• תקשורת. לכל הזוגות המאושרים והיציבים יש את היכולת לתקשר כשמתעורר הצורך, הם עושים זאת באסרטיביות, באמצעות הקשבה אקטיבית, באמפתיה ובסוג הקרבה שלא מותיר מקום לאגואיזם ולא לסחטנות.
• התכתבות. התכתבות אינה אלא הדדיות שבה אנו מבינים שאהבה היא לא רק נתינה, היא גם קבלה. זוג הוא לא תחרות של חוזקות, אלא קבוצה שיכולה להגיע להסכמות, ברית שבה שניהם מנצחים, שבה צמיחה אישית של יקירנו נחשבת להשקעה בזוגיות.

לסיכום, עלינו להבין שהמשתנה של אהבה אינו מספיק במשוואה של זוג. מערכת יחסים היא כמו שריר שצריך להפעיל אותו באמצעות חוש הומור, כבוד וחופש אישי. עלינו להיות מסוגלים לעודד ניתוק בריא המבוסס על היעדר פחד, תלות משותפת, ומעל לכל, על אי-התמכרות.