למה אתה צריך בדידות סלקטיבית?
יש כמה דברים שמעוררים השראה כמו עצב וחמלה כמו צפייה במישהו "שהיה לבד". למרות שכילדים אולי ידענו להעריך רגעים של חברות לעצמנו, ברגע שהגענו לגיל בית ספר אנחנו מתחילים להיות חברתיים כדי לחפש את חברתם של אחרים. ככל שאנו מתבגרים, אנו שומרים על האמונה המטעה כי אין לנו בני לוויה בחיים זה משהו מפחיד.
"יש אנשים שיש להם בני זוג אבל הם מרגישים כל כך בודדים וריקים כאילו אין להם.
ישנם אחרים שבכך שהם לא מחכים הולכים יחד עם האדם הלא נכון ובאנוכיותם אינם מאפשרים למישהו להתרחק גם כאשר הם יודעים שהוא לא משמח אותו.
יש אנשים שנשארים בנישואים ובמערכות יחסים שכבר נהרסו, שכן המחשבה על לבד היא קשה ובלתי מתקבלת על הדעת.
יש אנשים שבוחרים לקחת את המקום השני בניסיון להגיע למקום הראשון, אבל המסע הזה קשה, לא נוח וממלא אותנו בכאב ובנטישה.
אבל יש אנשים אחרים שהם לבד וחיים ומאירים ומתמסרים לחיים בצורה הטובה ביותר. אנשים שלא דוהים, להיפך, כל יום הם זוהרים יותר ויותר בהירים. אנשים שלומדים ליהנות מהבדידות כי זה עוזר להם להתקרב לעצמם; לגדול ולהתחזק עמוק בפנים.
האנשים האלה הם אלה שיום אחד, בלי לדעת את השעה המדויקת או למה, מוצאים את עצמם ליד מישהו שאוהב אותם באהבת אמת ומתאהבים בצורה נפלאה. "
אמא תרזה
יש אנשים שלא יודעים, לא רוצים או לא מבינים את האפשרות שלא יהיה להם בן זוג או ללכת לבד בחיים, ולכן הם כל כך נבהלים מאנשים שמעדיפים להיות לבד. אכן, ניתן לחוש וניתן לחוש את הפחד מלהיות לבד.
רוב האנשים לא מבינים שלהיות חברה משלו מלמדת אותך להבחין מה אתה רוצה ומה לא רוצה בחיים, כמו גם לכבד ולהגן על עצמך. הזמן לבד מאפשר לך לטפח אהבה עצמית.
אנשים הרואים באהבה הכרח משתעבדים בכך שהם מחויבים להישאר במערכות יחסים שהיו רעילות מההתחלה. התבוננות באהבה כך יוצרת תלות שהן קטלניות לחלוטין לאהבה עצמית.
לכן מציאת חברה בעצמך היא אוצר נפלא. זה לא קשור לחשוב שאנחנו עצמאיים בכל היבט, כי למרות שאנחנו באמת צריכים רק את עצמנו כדי לנשום, ההיבט החברתי-רגשי באמת חשוב כדי לשמור עלינו שפויים.
מה שאנחנו יכולים לומר הוא שאנחנו לא צריכים אף אחד, אבל אנחנו מעדיפים להקיף את עצמנו באנשים שמכוונים למי שאנחנו מבפנים. זהו הבסיס לעצמאות רגשית . הרבה יותר טוב להזדקק לאחרים בגלל שאנחנו אוהבים אותם, במקום לאהוב אחרים בגלל שאנחנו צריכים אותם.
בילוי סלקטיבי לבד הוא נהדר כי זה עוזר לך להכיר את עצמך, ולטפח ולסמוך על עצמך. אתה יכול לבחור בבדידות גם אם יש לך בן זוג; אתה יכול לנהל חיים יחסיים מלאים אך עדיין להקדיש לעצמך כמה דקות ביום או בשבוע.
בקיצור, מדובר בהנאה מרגעים אינטימיים יותר של בדידות. וזו לא רק אופציה, אלא ממש מומלצת לכולם.
לעתים קרובות אנו חושבים בטעות שבדידות נבחרת ובדידות כפויה זהים. בדידות כפויה, שבה אתה כמהה ומרגיש מבודדת מהכאב שלך, היא נשק ששובר את האדם. גרוע מכך, כאשר אנו חשים סוג זה של בדידות, אנו נוטים להעמיד פנים על אדישות, מתוך מחשבה שזה מגן עלינו ויסתיר את השממה שלנו, אבל זה רק מצליח להרוס את אהבתנו.
עם זאת, זה לא קורה כאשר הבדידות נבחרת; כשאנחנו צריכים את זה כדי לייעץ לנו ולעזור לנו למצוא את החלק הזה בעצמנו שאיבדנו. הליווי וההנאה מאותם רגעים של אינטימיות אישית עוזרים לנו לחשוב ולהפעיל את דעתנו.
אנו מבלים מחצית מחיינו בניסיון להיות ולשמח אחרים, תוך יצירת מחויבות מתמדת למלא את מה שאחרים דורשים מאיתנו מבלי לחשוב על העולם הפנימי שלנו. הבדידות הנבחרת והאוטונומיה שהיא מאפשרת היא החוויה הקרובה ביותר של חופש שאנו יכולים לחוות; בעזרתו, אנו יכולים ליהנות מהחיים הפנימיים שלנו ולבטל את עול המחויבויות שלנו כלפי אחרים, גם אם רק לכמה שעות.
ללא ספק, למרות מה שהחברה אומרת לנו, לחבר לעצמנו זה משהו רצוי מאוד וכמובן הדרך היחידה להגיע לאיזון פנימי.
