מאפיינים פסיכולוגיים של דעות קדומות בתהליך הרדיקליזציה
המאפיינים הפסיכו-סוציאליים של דעות קדומות משפיעים על תהליך ההקצנה. השכיחות המוגברת של רדיקליזציה בחברה שכיחה ביותר במצבים קריטיים שמקורם במניעים אידיאולוגיים או כאלה מסוגים אחרים (moyano-pacheco, 2017). תפיסת הסיכון עלתה בימינו עקב השפעת הדיווחים בתקשורת על טרור ואלימות פוליטית.
לחוקרים במדעי החברה חשובה הבנת תהליך ההקצנה ותופעת הטרור. זה תנאי מוקדם למניעת אלימות. בנוסף, זה גם חשוב לשילוב מחדש של אותם אנשים שנפלו תחת השפעת קבוצות אלימות בחברה. אחד ההיבטים המעניינים ביותר בתהליך זה הוא זה של גיוס וגיוס של אנשים פגיעים.
רדיקליזציה היא תהליך מורכב ורב מימדי. משתנים מרובים יכולים להפוך לגורמים התורמים להתפתחותו. ככזה, מומחים חייבים לנתח תהליך זה תוך הקפדה על כל הגורמים הללו. במילים אחרות, עליהם להיות מודעים לאינטראקציה של המשתנים הפסיכו-סוציאליים השונים המעורבים (Kruglanski et al., 2014).
מדוע זה שאדם מאמץ אמונות פוליטיות או דתיות מחוץ לדעות המיינסטרים? זו השאלה שהפסיכולוגיה מבקשת לענות עליה לגבי הגורמים המשפיעים על תהליך ההקצנה.
"חופש המושג מבחינה אינטרסובייקטיבית מבדיל את עצמו מהחופש השרירותי של הפרט המבודד. אף אחד אינו חופשי עד שכולנו חופשיים."
-יורגן הברמס-
תהליך ההקצנה
אתה יכול להגדיר את המושג רדיקליזציה כתהליך שבו הנטייה של אדם לאלימות גוברת. באופן ספציפי, הקוגניציות, הרגשות וההתנהגויות שלהם הופכים לאלימים יותר. כל זה למען עימות בין קבוצות. הרדיקלים עושים את כל זה לעתים קרובות בשם אידיאולוגיה המספקת לה כיסוי (מויאנו וטרוחיו, 2013).
הכל מצביע על הרדיקליזציה כצעד מקדים לקראת ביצוע מעשים אלימים. כמובן, לא כל הרדיקלים באים לבצע את הפעולות הללו. המשמעות היא שהקצנה היא רק הצעד הראשון לסוג זה של אלימות. אף על פי כן, הרדיקליזציה לבדה אינה כוללת בהכרח אלימות.
אפשר לומר שהקצנה היא יותר תהליך מאשר מדינה. לאורך תהליך זה, לגורמים פסיכו-סוציאליים תפקיד חשוב ביותר (Moyano-Pacheco, 2017). יש כרגע הרבה מיתוסים פופולריים שיש להפריך אותם. זה נכון לגבי המיתוסים המופצים הן על ידי התקשורת והן על מה שמכונה "הידע הנפוץ".
אחד מהם הוא הרעיון שיש פרופיל סטנדרטי של רדיקלים וטרוריסטים. לאחר סקירה שיטתית של הביוגרפיות הזמינות, אתה יכול להסיק שיש מגוון פרופילי אישיות. רדיקלים אלו יכולים לבוא מרקע חינוכי וסוציו- אקונומי שונים (ויקטורוף, 2005).
נראה שנקודת המיקוד היעילה ביותר בעת ניתוח רדיקליזציה וטרור היא התהליכים הפסיכו-סוציאליים. זה כנראה שימושי יותר מאשר להסתכל על המאפיינים של האדם המדובר (Moyano and Trujillo, 2013).
"לפעמים שתיקה היא השקר הגרוע ביותר".
-מיגל דה אונאמונו-
מאפיינים פסיכולוגיים של דעות קדומות
דעות קדומות יכולות לאמץ צורות וביטויים שונים. יש לו גם מקורות מגוונים בהתאם לקבוצת היעד. גורדון אלפורט מסווג דעות קדומות לפי ההגדרות הפסיכו-סוציאליות. הוא מגדיר זאת כשנאה או עוינות המבוססים על הכללות פגומות או בלתי גמישות.
יש הסבר כללי להטיות שמייצרות דעות קדומות, בדרך כלל כלפי חברי קבוצות חיצוניות משלו. הסבר זה נשען על עוצמת הצורך בשייכות חברתית. אנשים מרגישים בדרך כלל תחושת מחויבות ומעורבות רגשית עם הקבוצה שאליה הם שייכים. זה עשוי להוביל אותם להפוך את הקבוצה לחלק מהזהות שלהם.
התמונה שלך של עצמך מקושרת לתמונה של הקבוצה שלך. לעתים קרובות זה יוביל אנשים להגן על ערכי הקבוצה. ההגנה על ה"אנחנו" יכולה לאלץ אנשים להפלות ולהדיר את אלה שאינם חלק מהקבוצה שלהם.
שיח חברתי ורטוריקה מזינים דעות קדומות וסטריאוטיפים. אלה מועילים לרוב לבעלי עוצמה כאשר מנסים לשלוט ביחסים בין קבוצות. זה נכון במיוחד בתחום החברתי והפוליטי.
סטריאוטיפים של דה-לגיטימציה דוחפים חלק להדיר קבוצות של אנשים מתחום הכללים והערכים המקובלים. זה מוביל לדה-הומניזציה שמאפשרת ביטוי של בוז ופחד. רדיקלים רבים משתמשים בכך כדי להצדיק את המעשים האלימים והדעות הקדומות שהם גורמים לקבוצות אחרות.
כאשר דעות קדומות מפנה את מקומה לתהליך הרדיקליזציה
קבוצות חברתיות דומיננטיות נוטות להדגיש פרטניות ולהפלות זהויות. בני קבוצות מיעוט, לעומת זאת, מגלים נטייה להומוגנית. הם גם מגדירים את זהותם החברתית על בסיס המאפיינים שהרוב מייחס לקבוצתם.
זה מוביל אותנו לשקול את ההשפעות של סיווג חברתי. באופן כללי יותר מזה, זה גם מוביל לשאול מה ההשפעות של דעות קדומות וסטריאוטיפים על המטרות שלהם. עניין נוסף הוא כיצד אלה יכולים להעניק לגיטימציה לאלימות כלפי קבוצות מיעוט. ולבסוף, איך זה יכול לגרום ליותר אלימות מצד הקבוצות האלה נגד הרוב.
המאפיינים הפסיכו-סוציאליים של דעות קדומות והתהליכים הקוגניטיביים שלנו נוטים גם לפתח סטריאוטיפים על אנשים שהם חברים בקבוצות חיצוניות. על מנת לרכך זאת, יש להתמקד בכל אדם בנפרד. היית עושה זאת במקום לראות אותם כחבר בקבוצה שלהם. תהליך זה מצריך שימוש בחשיבה רציונלית.
התהליך מלווה כנראה גם בסטריאוטיפים תואמים. צריך להיות מסלול של הגנה על מיעוטים למיעוטים השונים. כפי שמראים המאמרים המדעיים שאנו מצטטים, הם היעדים הסבירים ביותר לאלימות כזו.
"הטרור הגלובלי קיצוני הן בהיעדר מטרות ריאליות והן בניצול הציני של הפגיעות של מערכות מורכבות".
-יורגן הברמס-