אני אוהב אנשים שמותירים סימנים ולא צלקות
אני אוהב אנשים שמשאירים סימנים ולא צריכים לפגוע. אנשים שזכו למקום בליבנו. שלימדו אותנו את הערך של חברות, להתענג על כנות ולהיות מסוגלים לסמוך. הודות לכל האנשים המיוחדים הללו, התעשרנו והצלחנו לחוות אושר אמיתי. עם זאת, לא היינו הוגנים כלפי אף אחד מהם.
אנחנו מלאים בטביעות של אותם אנשים ששכחנו מהר מדי. נשכח לא בגלל שלא הערכנו את כל מה שחי איתם או בגלל שלא הערכנו את התמיכה שהם נתנו לנו, אלא בגלל שנתנו חשיבות רבה יותר לכל האנשים שאיכשהו פגעו בנו.
"יש אנשים שנכנסים לחיינו כברכות ואחרים באים כשיעורים"
-אנונימי-
אנשים שמותירים צלקת
אנחנו יודעים להבדיל בין אותם אנשים שגורמים לנו להרגיש טוב לבין אלה שלא. עם זאת, ההחלטה לשחרר, לברוח או פשוט להיעלם היא קשה. אנחנו מאפשרים להם לשחק עם הרגשות שלנו, להמשיך להתייחס אלינו רע. אשמה ופחדים גורמים לנו לפקפק גם כאשר אנו מודעים לדרך שעלינו ללכת,.
אולי זה קורה כי זה באותם רגעים של עצב, דיכאון או אימה אמיתית כאשר אנו מתחילים להעריך ולהעריך את מה שיש לנו. תחשוב על הזמנים שבהם היית חולה מאוד, עם שפעת, בלי יכולת לקום מהמיטה. נכון שאתה מעריך אז את הרגעים האלה שבהם אתה טוב? עם זאת, כאשר אתה כבר לא מרגיש רע, התחושה הזו מטושטשת.
מבחינת מערכות יחסים אנחנו רואים בדיוק אותו הדבר. אנשים שמותירים צלקת נשארים בזיכרון שלנו זמן רב יותר. אנחנו גורמים להם להיות אחראים לאי הנוחות שלנו. אנחנו מתמקדים בכל מה שהם יצרו, במה שהם גרמו לנו להרגיש. אינסטינקט ההישרדות שלנו שומר על ההד בצורת זיכרון, למקרה שהגורל יחזיר אותנו לנסיבות דומות.
אבל האנשים הם אלה שמותירים סימנים, לא צלקות, שעלינו לתת להם את מלוא תשומת הלב. להיות מודעים לכמה הם תרמו לחיינו, מבלי לקחת מאיתנו דבר. אין צורך לסבול או להיות פצע כדי שמישהו יסמן אותנו. הסימנים הטובים ביותר הם עדינים, מורגשים רק למי שיודע להעריך אותם.
סימן אלה שראויים
יהיה שווה להתמקד בכל אלה שהשאירו בך משהו טוב.
שאלו את עצמכם "איזה חותם אני רוצה להשאיר?" כמו שיש אנשים שמשאירים סימנים בלי לפגוע, אנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר. כשאנחנו לא מעריכים אחרים, אנחנו יכולים להשאיר פצע שיכול להפוך לצלקת מכוערת.
למרות שקשה להרפות מזיכרונות מוצפים בכאב, האמת היא שיש קיצורי דרך להשיג זאת. פשוט תעצום את העיניים. הקשיבו לגוף שלכם ותנו לעצמכם ללכת לקראת מה שאתם רוצים, לעבר מה שעושה לכם טוב. פתאום האנשים האלה שהשאירו בך צלקת ייעלמו. הזיכרונות האלה יוחלפו במי שהביא לך רק דברים טובים.
"עלינו ללמוד לתת לאנשים את אותו ערך וחשיבות שהם נותנים לנו"
-אנונימי-
הנורמה צריכה להיות שאתה לא תהייה מטרה של אף אדם מרושע, וגם לא שיש לך רק מזל רע. כנראה פגשת מישהו שלא ידע איך להתייחס אליך בצורה הטובה ביותר. עם זאת, זה לא אמור לגרום לך להתאבל. האנשים האלה לא צריכים להפוך לגיבורי הטיולים שלכם במורד הזיכרון. אלה שראויים לכל תשומת הלב שלך הם אלה שהיו שם כשרבים ברחו. אלה שהקשיבו לך היטב כאשר רבים רק העמידו פנים שהם עושים זאת. האנשים שסימנו אותך לא בצלקת, אלא באהבה.
