מדוע אנשים מסוימים אובססיביים לגבי צבירת כסף ורכוש?
כולנו מכירים סיפורים של אנשים עשירים מאוד שבסופו של דבר הרסו את חייהם בגלל זיקתם המוגזמת לכסף. הונאה, שחיתות, כלא וחובות הם רק חלק מההשלכות של אובססיה לכסף.
יש אנשים שיש להם אובססיה מוחלטת לצבירת עושר ורכוש, וזה למעשה נחשב למחלת נפש. כל מה שמעניין אותם זה לרכוש עוד ועוד. משפחה, חברים, שותפים... הם מתפוגגים כאשר יש אפשרות להגדלת הכנסה או חפצים.
המוח שלהם מתקבע באובססיביות ברעיון להרוויח כסף, מבלי להתחשב בהשלכות של האובססיה שלהם.
כסף, במידתו הנכונה, עוזר לנו לחיות טוב יותר בעולם הנשלט על ידי הקפיטליזם. אבל בל נשכח שכסף הוא עדיין רק פיסת נייר עם ערך חליפין. הכרחי שיהיה לנו מספיק כסף לחיות בכבוד: אנחנו צריכים להאכיל את עצמנו, לשים קורת גג ובגדים על הגוף שלנו.
אובססיה לכסף
אדם אובססיבי לכסף אף פעם לא מרגיש שיש לו מספיק.
אבל לא מדובר רק בהפקדת סכומי כסף גדולים לחשבון הבנק שלך. בחברה בה אנו חיים, שיש כסף קשור קשר הדוק להצלחה. והצלחה, בתורה, מתייחסת לערך שלנו כבני אדם.
הצורך באישור הוא כל כך גדול שהוא הוביל אנשים להקריב קורבנות גדולים, להיכנס לחובות במטרה היחידה להצליח וראוי להערצה... ואפילו לבצע פשעים.
אם נעמיק יותר, נראה שחוץ מההכרה החברתית שכסף יכול לתת, יש בעצם יותר. יש פרץ אדרנלין ממכר מלעשות דברים אסורים או פליליים.
ופעולה בפזיזות יכולה למעשה להפוך לסם רב עוצמה עבור האנשים האלה. זה מעוות את תפיסת העולם שלהם, גורם להם לחשוב שהם מעניינים ומושכים יותר.
מה הם משיגים?
מה בעצם הם משיגים עם כל זה? כמו בכל פעם שאנשים נותנים עדיפות לנהנתנות לטווח קצר, הם מאבדים את הערכים והאמונות העמוקות ביותר שלהם. שום דבר כבר לא משנה, ויחד עם זאת, שום סכום כסף, רכוש או הישגים לא מספיקים.
בנוסף, בטווח הארוך הם מאבדים את החברים שלהם, הורסים את המשפחה שלהם, נקלעים לבעיות ובסופו של דבר מרגישים בודדים נורא.
הצורך האובססיבי הזה להתקבל – מכיוון שהם חסרים קבלה עצמית – נותן להם באופן אירוני את המצב שמהם הם חוששים. הם נותרים לבד וחסרי האישור שלמענו הקריבו הכל.
הם אף פעם לא ממלאים לחלוטין את הצורך הנפשי שהם מטפחים. ואז מתברר שהפתרון לריקנות הפנימית שלהם אינו בשום דבר שטחי כמו כסף, רכוש או סחורה.
הפתרון הוא להעריך מחדש את הערכים שלך ולהבין שכל מה שאתה באמת צריך כבר בידיים שלך.
דוגמאות כמו הזאב מוול סטריט או שחיתות פוליטית הן דוגמאות שקשה להכחיש למה שאנחנו מנסים לומר. אנשים כל כך ריקים שהם צריכים משהו חיצוני כדי לכסות על הריק הזה. מה מוביל את האנשים האלה לרצות תמיד יותר ממה שכבר יש להם? איזה סוג חיים הם באמת רוצים?
התמונה מעניינת אותם, לא הכסף עצמו. יש להם צורך בהכרה, להיראות כמושכים ועוצמתיים, בנוסף להתרגשות אסורה.
הצורך באישור
הצורך באישור עמד מאחורי סוגים שונים של התנהגות לאורך ההיסטוריה. בתקופות פרהיסטוריות, כל מי שלא התקבל על ידי הקבוצה נותר מחוץ למקום מבטחים. המוות היה הרבה יותר קרוב אם הם לא התקבלו על ידי הקהילה שלהם...
הכל נובע מכאן. נראה שצורך זה באישור עדיין רודף אותנו, למרות שאנו מודעים שנצליח לשרוד ללא קבלה.
לחסל את הצורך הפסאודו-האבסורדי הזה יהיה סופה של המחלה הפסיכולוגית הזו. היינו מבינים שכסף הוא אשליה. כי האמת היא שזה לא משרת שום מטרה אחרת מלבד לענות על הצרכים החומריים שהם כבר מסופקים.
בני אדם זקוקים למעט מאוד דברים חומריים כדי להרגיש מרוצים בעולם הזה. כשאנחנו מקבלים משהו, אנחנו אוהבים את זה לזמן מה, ואז אנחנו חושבים שאנחנו צריכים שדרוג. וזה משהו שכל המותגים הגדולים יודעים היטב, ובגלל זה יוצאים כל הזמן דגמים חדשים.
מאחורי כל זה עומד הצורך הבא: להראות משהו לסובבים אותנו, לקבל מחמאות ואז אנחנו מרגישים מאושרים. אסור לשכוח כמובן שהאושר הזה הוא חולף מאוד ויכול להיעלם ברגע.
בואו לא נלך שולל: מה שבאמת נותן לנו אושר זה להסתפק בדברים הקטנים בחיים. זה להראות אהבה לעצמנו ולקבל את עצמנו בדיוק כפי שאנחנו.
