הגבול הדק בין התעסקות לאובססיה

לכולנו יש דאגות מעת לעת שמטרידות את המחשבות שלנו וקוטעות את חיי היומיום שלנו. הם משפיעים על הביצועים שלנו בעבודה ומעסיקים את תשומת הלב שלנו בזמן שאנחנו מנהלים שיחה או צופים בסרט. יש אנשים שדואגים יותר מדי, או מדברים שלא צריכים לזכות בתשומת לב או חרדה כזו. מתי הדאגה מפסיקה להיות נורמלית והופכת לפתולוגית? איך אתה יודע מתי חצית את הגבול בין התעסקות לאובססיה?

ישנן הפרעות חרדה שונות המסווגות בהתאם לסוג, כמות ועוצמת הדאגה, כמו גם הסיבה מאחוריה. אלה כוללים הפרעת חרדה כללית, פוביות ספציפיות, פוביות חברתיות והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

אבל הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, המאופיינת באובססיות שפולשות לנפש, הופרדה מהפרעות חרדה ב-DSM החדש.

הכלא של האובססיה

חשוב להבדיל בין פרק רגיל של התעסקות לבין תקופה אובססיבית או אובססיה ספציפית. השאלות הבאות יכולות לעזור לך לזהות אובססיה:

• האם החשש לא ריאלי? - הדבר שאתה מודאג ממנו הוא מאוד לא סביר, מה שאומר שאתה פשוט צופה שאירוע נדיר מאוד או כמעט בלתי אפשרי להתרחש.
• האם החשש לא פרופורציונלי? - רמת הדאגה שלך אינה תואמת את חומרת הבעיה.
• האם אתה משקיע זמן רב בחשיבה על נושא או נושא ספציפי? - אתה מבלה את כל היום בדאגה, עד לנקודה שבה זה מפריע לך בחיי היומיום.
• האם העיסוק המתמיד שלך גורם למצוקה? - אובססיות הן אגודיסטוניות, כלומר הן גורמות למצוקה רבה שתרצה להסיר מהמוח שלך, למרות שזה נראה בלתי אפשרי.
• האם המחשבות האלה דוחפות אותך לעשות משהו שאתה יודע שהוא אבסורדי או לא סביר לפתור את הבעיה? - דוגמאות כוללות שטיפת ידיים כל הזמן, פתיחה וסגירה של הדלת מספר פעמים, אי נגיעה בחפץ כלשהו בידיים וכו'.
• האם אתה מתבייש להודות בזה בפני אחרים? - אתה יודע שיש לך בעיה, שהמחשבות ו/או ההתנהגויות שלך אינן נורמליות, אבל אתה מעדיף לשמור את זה בסוד כי אף אחד לא יבין או כי הוא יחשוב שאתה מוזר.
• האם אינך יכול לשלוט מתי או כמה זמן אתה דואג? - מחשבות מטרידות מופיעות פתאום, ללא אזהרה מוקדמת, ואתה יכול לעשות מעט כדי לשלוט בהן או להעלים אותן.

אם עניתם בחיוב על רבות מהשאלות הללו, שקול להתייעץ עם איש מקצוע כדי להעריך את הבעיה. ההבדלים המהותיים בין התעסקות לאובססיה הם שאובססיות מופיעות באופן לא רצוני, מפריעות למחשבות שלך, גורמות למצוקה, תופסות חלק גדול מהיום שלך, ובמקרים מסוימים, דוחפת אותך לבצע פעולות וטקסים (קומפולסיות) שנועדו להפחית את הבעיות הקשורות אליה. חרדה.

אובססיות נפוצות

למרות שאובססיות הן דפוסי חשיבה מאוד מעורבים שיכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות ושונות, יש כמה אופייניים. הנה כמה מהנפוצים ביותר:

• פחד מזיהום. לפחד מלגעת ישירות בחפצים עם הידיים מחשש לזיהום, לחשוב שהידיים מלוכלכות גם כשהן שוטפות כל הזמן, לפחד להיות ליד מישהו חולה ולהידבק במחלה וכו'.
• בריאות ומראה גופני. אובססיה לגבי מראה גופני, מציאת פגמים במקום שאין בהם, הסתכלות מתמדת במראה וכו'.
• מין. זה נפוץ מאוד לאלו שיש להם סוג זה של אובססיה לתהות אם הם הומוסקסואלים, מה שהם בדרך כלל לא.
• אופי אגרסיבי. פחד לעשות משהו אלים, לתקוף מישהו או משהו נורא שיקרה לאדם אהוב.
• פסיכוסומטי או היפוכונדר. פחד לחלות ולבצע מספר בדיקות כדי לבדוק. עם אובססיות כמו אלה, זה נפוץ שהאדם חושב שהוא נדבק ב-HIV או במחלה אחרת שעלולה להיות מסוכנת.
• יש מחשבות רעות או מגונות שלא נעלמו, כמו פגיעה באדם אחר. מחשבות אלו גורמות להרבה ייסורים ואשמה.

במקרים רבים, קומפולסיות עוקבות אחרי אובססיות, במטרה להפחית את החרדה הנגרמת מהאובססיה. לפעמים הקומפולסיה אינה קשורה בבירור לאובססיה, והעוצמה שבה היא מבוצעת בדרך כלל אינה תואמת את המציאות. בדיוק כמו שיש אובססיות טיפוסיות, יש גם קומפולסיות טיפוסיות, הכוללות את הדברים הבאים:

• שטיפת ידיים שוב ושוב, אפילו עד לנקודה שבה היא פוגעת בעור.
• בודקים כל הזמן האם דלת הגז נותרה פתוחה, האור נשאר דולק וכו'.
• צורך לגעת בחפץ מספר מסוים של פעמים.
• ספירה עד מספר מסוים נפשית או בקול רם לפני תחילת פעולה כמו פתיחת הדלת.
• מארגנים, מעמידים הכל במקומו, חוזרים לשים אותו שם למרות שהוא כבר שם עד שהכל מושלם, ומתחילים מחדש אם משהו משתנה או זז ממקומו, או אפילו לפעמים כשהכל עדיין שלם.
• אגירה, אי יכולת להיפטר ממשהו. גם אם עברו שנים מאז השימוש בו או שברור שלעולם לא יהיה צורך בו, הרעיון לזרוק אותו גורם לחרדה.
• להתפלל שוב ושוב על חטא או על מחשבות בלתי נסבלות או בלתי נסלחות, כניסיון לגאולה.

למרות שקומפולסיות יכולות להפחית חרדה בטווח הקצר, ההשפעה לא נמשכת ואתה צריך להמשיך לבצע טקסים לאחר מכן. למרות שהטקסים הללו לעולם אינם נותנים לך שום סיפוק או הנאה, הם כן נותנים לך תחושה קצרה ושקרית של שליטה על האובססיות שפולשות למחשבותיך.

האם יש בריחה מאובססיה?

ג'ודית ל. רפפורט, מומחית לנושא, חקרה והתנסתה בטיפולים שונים באנשים הסובלים מהפרעה טורדנית-קומפולסיבית. מחקריה מתמקדים במיוחד בשימוש בקלומיפרמין (אנפרניל) כטיפול באובססיה.

אחוז גדול מהאנשים הראו ירידה במחשבות אובססיביות, למרות שחלק מהאנשים לא הראו השפעה. כיום משתמשים בתרופות SSRI, שהן תרופות נוגדות דיכאון שיש להן פחות תופעות לוואי אך פועלות לאותה מטרה, אם כי תרופות הבחירה יכולות להשתנות.

מניעת חשיפה ותגובה (ERP) היא סוג של פסיכותרפיה שבה המטופל מתמודד עם מושא האובססיה שלו, ישירות או דרך דמיון, ונמנע מביצוע טקסים וכפייתיות. זה נחשב לטיפול יעיל, ובשילוב עם ssris, יכול לייצר תגובה חיובית מאוד ולהקל על סבלו של המטופל.