אני רווק, אבל אני לא לבד

אל תטעו: אני רווק, אבל אני לא מרגיש ריק או בודד. אז אל תרחמו עליי, אל תתייגו אותי ואל תנסו למצוא לי בן זוג. אני בדיוק איפה שאני רוצה להיות. כי להיות רווק זה הרבה יותר חכם מלחלוק את חייך עם האדם הלא נכון.

כפי שכולנו יכולים לראות, הרצון או הצורך להיות רווק ברגע נתון אינם מובנים היטב על ידי החברה. למעשה, אפילו אריסטו נהג לומר שרק אלים וחיות אוהבים להיות לבד. עם זאת, אנשי מוסר צרפתים של המאה ה-18, כמו המרקיז דה וובנרגוס, הסבירו כי בדידות היא לנפש מהי דיאטה לגוף: משהו שכולנו צריכים לתרגל מדי פעם.

כולנו צריכים ללמוד איך להיות רווקים וליהנות מזה מדי פעם. למעשה, אנשים שאינם משיגים זאת עומדים לעתים קרובות במשימה הקשה למלא את החללים הריקים שלהם, לרפא את פחדיהם ולהקל על חוסר הביטחון שלהם בצורה הגרועה ביותר: באמצעות שימוש באנשים אחרים או התקשרות לאדם הראשון שהם רואים.

הם עושים כל שביכולתם כדי להגן על עצמם מפני שד הבדידות וחוסר היכולת שלהם להיות לבד עם עצמם. אבל זו לא הדרך הנכונה להתמודד עם זה.

אני רווק, אבל אני מאושר

"אני רווק, אבל מסתדר לי טוב מאוד". למרות שהביטוי הזה הולך ונהיה נפוץ יותר, הוא ממשיך לשדר צורך מסוים להצדיק את עצמו, להבהיר שלמרות שחי לבד, בלי בן זוג או מישהו אחר לצידם, זו התבודדות נעימה. חוויה נבחרת שהם נהנים ממנה, למרות שאחרים לא מבינים אותה.

הזמנים משתנים, אין ספק בכך. עם זאת, דמותה של אישה רווקה אינה נתפסת כמו גבר רווק. זה כאילו הזמן עובר מהר יותר אצל נשים, כאילו נדחפים להן לעשות הכל כמה שיותר מהר כדי להסתגל לשעון ביולוגי כפוי חברתית. עליהם להיות עבודה טובה, למצוא בן זוג טוב ולהפוך לאמא-על.

עם זאת, כפי שאמרנו, הזמנים משתנים, ונשים כבר לא בהכרח אובססיביות לגבי מציאת בן זוג. רבים מעדיפים להימצא. אחרים מניחים בצד את השעונים הביולוגיים שלהם כדי לעקוב אחר המצפנים הנפשיים והרגשיים שלהם. הם יכולים להרגיש שלמים עם בן זוג, כמובן, אבל אם הקשר נכשל, הם מסוגלים ללכת בדרכם שלהם. כי הם אחראים לעצמם, והם לא מפחדים מהבדידות. הם יכולים למצוא את עצמם שוב, וזה תמיד בריא ומנחם.

אתה לא לבד, אתה מוקף בחיים

כשיש לנו חבר רווק, אנחנו תמיד מנסים למצוא לו הזדמנויות לפגוש מישהו. אנחנו אומרים להם שלא טוב להיות לבד, שההתאהבות תמיד שווה את זה, ושהחיים הרבה יותר יפים אם עוברים אותם יד ביד עם מישהו אחר.

עם זאת, החברים הרווקים שלנו עשויים לומר "אני רווק, ואני מאושר בדרך זו", או "אני לא רוצה שום קשר לזה". חלקם יבינו זאת, אבל רובם יראו זאת כמוזר, כי בדרך כלל, בדידות לא נתפסת כבת קיימא, אלא ככישלון מצער.

אם תחשבו על זה לרגע, תבינו שבמציאות אף אחד מאיתנו לא לבד, אנחנו מוקפים בחיים. ולרובנו יש קבוצה להשתייך אליה: משפחה, חברים, מכרים וכו'. שותפים לא תמיד מצילים אותנו מבדידות, ולא בשביל זה הם שם. לפעמים, הם אפילו מקרבים אותנו לצדדים האפלים ביותר של הבדידות, כמו בדידות רגשית למשל.

אף אחד לא לבד אם הוא ילמד לאהוב את עצמו. כי כולנו חיים בתוך המוח שלנו, כי חשיבה, חלימה, השלכה והרגשה אינם מעשים בודדים. אנחנו רקדנים בעולמנו הפנימי שלנו. אנחנו מרפאים של פצעים, מוציאים לפועל של סליחה ואדריכלים של גורלנו.

אז אל תטעו, אני לא לבד, כי אני קשור לחיים, כי יש לי תקווה. הפסקתי לפחד מפחד. אני דייר מרוצה של המרחבים הפנימיים שלי ואני מסתכל לעתיד ללא חרדה, כי אני יודע לנצל את ההווה.

כולנו צריכים להיות מסוגלים ליהנות מרגעים נבחרים של בדידות מדי פעם, שבהם השקט והשלווה הפנימית מבשילים את פירות הנשמה.