החמצה היא יותר מסתם לזכור
התגעגעות למישהו היא אחת התחושות הכואבות ביותר שאתה יכול לחוות. זה מעבר לזכור את הזמנים הטובים שהיו לך עם אותו אדם. למרות שהם כבר לא חלק מהחיים שלך וכבר עבר הרבה זמן מאז שהם עזבו את חייך, הזיכרון שלהם רודף אותך יום ולילה.
כשפספוס מישהו כואב
ישנן דוגמאות רבות של אנשים שאנו עלולים להתגעגע אליהם: אהבה בגיל ההתבגרות, חבר יקר, סבא וסבתא שנפטרו לפני זמן רב, הזמנים המאושרים שבילינו עם משפחותינו במהלך הילדות...
אנחנו לא רוצים להתגעגע לאנשים, אבל בכל זאת, זה משהו שאנחנו לא יכולים לשלוט בו וזה כואב מאוד. יותר מסתם להרגיש את היעדרם, זה גורם לנו להרגיש כובד בחזה, וזה גורם לדמעות לברוח מעינינו. זה חלל ריק שאנחנו לא יכולים למלא.
כשאתה אוהב מישהו עמוק, כשאתה באמת מאושר איתו, העובדה שהוא לא שם יותר היא בהחלט סיבה לעצב. כמובן שזה מובן בהתחלה, אבל אחרי פרק זמן מסוים אתה צריך להתקדם ולהמשיך בחייך.
ההחמצה היא יותר מלזכור, וזה הרבה יותר מסבל. כי אתה יכול להיזכר בזיכרון היפה של מורה או טיול שעברת, אבל ההחמצה היא הרבה מעבר לזה. חסר הוא ביקור מחדש בחלל הריק שהפרידה השאירה. וכל כך קשה למלא אותו שוב!
חסר קשה להסביר
חיפשנו במילון את ההגדרה של "להתגעגע", שאולי תעזור לנו במעט. זהו פועל טרנזיטיבי שפירושו "להבחין בהיעדר משהו שהיה בשימוש רגיל ושהוחלף במשהו אחר". אנו יכולים להסיק כמה מסקנות מהגדרה זו.
אז חסר הוא היעדר משהו ש"השתמשו בו" לעתים קרובות. אם נעביר את ההגדרה הזו לרגשות, נוכל לומר שאנו מתגעגעים לאדם כשאיננו רואים מישהו שהיינו רואים כל הזמן ושאהבנו מאוד.
שנית, הוא קובע שהדבר שאנו מתגעגעים הוחלף במשהו אחר. אם אתה סובל, זה בגלל שלא הצלחת להחליף אותם. או ליתר דיוק, המקום שהם תפסו בעבר אינו מכיל אלא חלל ריק שלא ניתן למלא.
חסר או זוכר?
כבר יש לנו את ההגדרה המשוערת של "להחמיץ". אבל אנחנו צריכים את ההגדרה של "לזכור" כדי להשלים את הפאזל. אם נחזור למילון, גילינו שזכירה היא "להביא לזיכרון משהו שנתפס, נלמד או ידוע. שמירה על משהו בתודעה".
מה ניתן להסיק מכך? שזיכרונות מוחזקים במוח! כלומר, הם לא קשורים לרגשות ואם היו כאלה, לא היינו עצובים או מתחשק לבכות. לסיכום, התגעגעות למישהו היא געגוע לאותו אדם ולזמן שביליתם יחד.
בינתיים, ההיזכרות מעלה את הסצנות היפות הללו לתודעה, אבל משאירה בצד את תחושת הגעגוע או הנוסטלגיה. במילים אחרות, אנחנו נזכרים במשהו בלי הרגשות שחוו אז. כמובן שקשה להוציא את הרגשות מהזיכרון; אנחנו לא מכונות או רובוטים. אבל לעתים קרובות כדאי לעשות את הניסיון כדי שתוכל להימנע מהדיכאון, הבכי או אפילו השנאה שהוא עלול להעלות.
אם אתה רוצה להימנע מלהחמיץ מישהו בכל פעם שאתה נזכר בו, אולי יתאים לך להרחיק את המחשבות האלה כמה שיותר רחוק. למשל, לא לעשות דברים שגורמים לך לחשוב על הפנים שלהם, על המילים שהם אמרו או על הרגעים שחלקתם יחד. עם הזמן, תראה שהזיכרונות יפסיקו להכאיב לך, ולמרות שאתה עלול להתגעגע לאותו אדם, החלל הריק שהוא השאיר מאחור לא ימנע ממך להתקדם.
