תסביך אדיפוס

תסביך אדיפוס נחשב לאבן הפינה של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית. זה אחד המושגים הבסיסיים של התיאוריה הפסיכואנליטית. זה לא רק מסביר את היווצרות מבנה האישיות, אלא הוא גם מסייע בהבנת ביטויים קליניים.

לגבי התיאוריה, תסביך האדיפוס מייצג את הציר המרכזי של תורת הדחף והמטאפסיכולוגיה הפרוידיאנית. זה מסביר את התפקוד הנפשי ואת היווצרות האישיות. בזמנו, זו הייתה אבן דרך ומהפכה מכיוון שגישה חדשה זו התבססה על עקרון הסיבתיות הנפשית. במילים אחרות, הוא השתמש במוח הלא מודע כדי להסביר את היווצרות האישיות.

תסביך אדיפוס וביטוייו הקליניים חשובים בשל הסיבתיות שלהם. בהתאם להתפתחותו ולרזולוציה, יתפתח מבנה אישיות נחוש. בתורו, זה יפנה מקום ליצירת סימפטומים באופנים מבניים שונים (פסיכוזה, נוירוזה או סטייה).

מהו תסביך אדיפוס?

ראשית, עלינו להבהיר שהמונח הטכני -מורכב- מתייחס לקונפליקט בפסיכואנליזה. המשמעות של מילה זו שונה לחלוטין מהשימוש בה בפסיכולוגיה או בסלנג פופולרי, שם היא מתייחסת ל"להיות מודע לעצמו" או "בעל תסביך".

לכן, תסביך אדיפוס רומז לקונפליקט המבוסס על מערכת מאורגנת של רצונות רומנטיים ועוינים שחווה ילד כלפי הוריו. פרויד מגדיר זאת כרצון הלא מודע לשמור על מערכת יחסים מינית (בעל אופי עריות) עם ההורה מהמין השני (האם) ולחסל את ההורה מאותו המין (הרצחת).

פרויד נותן רשמית מעמד של תסביך לתסביך אדיפוס בעבודתו שכותרתה "חמש הרצאות על פסיכואנליזה" (1910). אנו אומרים באופן רשמי כי הוא התחיל להשתמש במונח זה בשנת 1897. זה כאשר הוא התייחס ליצירת המופת של סופוקלס בשם "אדיפוס רקס".

פרויד משתמש בטרגדיה היוונית של אדיפוס רקס כדי להמחיש את האוניברסליות של אמביוולנטיות של ילד כלפי הוריו, כמו גם את התפתחותם של מרכיבים הטרו והומוסקסואלים. נושא זה יועבר בחזרה במהלך גיל ההתבגרות. בתקופה זו מתרחש הטרנספורמציה של המיניות והניתוק מהסמכות ההורית.

מה חשוב בתסביך אדיפוס?

בעבודתו שכותרתה "שלושה מאמרים על תורת המיניות " (1905), פרויד מבטיח שפנטזיות גילוי עריות של החלפת ההורה היריב חוזרות על עצמן אצל ילדים. זה אומר להחליף את האב בשביל הבנים ואת האם בשביל הבנות. הפנטזיה הזו גורמת לילדים להרגיש אשמה ופחד מעונש בו זמנית.

מנגנוני הגנה הם תגובה "טבעית" לדינמיקה הזו. הם נותנים פתרון לרצונות האלה. מנגנוני הגנה אלו ישתנו בהתאם לסוג האישיות המתהווה. במקרה של נוירוזה, הדחקה תאפשר פתרון אדיפלי. במקרה של פסיכוזה, הפתרון האדיפלי מתקבל על ידי עיקול. ובמקרה של סטייה, ההכחשה תהיה המנגנון שיופעל.

מנגנוני ההגנה שישמשו כל אדם לפתרון תסביך האדיפוס יקבעו את מבנה אישיותו. לכן, הם גם יתנו את האופן שבו אנשים אלו מתמודדים ויחשבו על העולם החיצוני והפנימי כאחד. ז'אק לאקאן, פסיכואנליטיקאי צרפתי המחובר מאוד לתיאוריות פרוידיאניות, מסביר בצורה הטובה ביותר את התפקיד שמשחקים העיקול וההכחשה כמנגנוני הגנה.

עם זאת, בהתעמקות בתפקיד שמילא תסביך אדיפוס לגבי תחושות האמביוולנטיות העשויות להתקיים, ישנה פונקציה הבולטת מעל כולם. תסביך זה מאפשר לילד להכיר את הנורמות - החוק - והתרבות. פרויד מתייחס לכך ביצירתו "טוטם וטאבו" (1913), כאשר הוא כותב על עדר הפרימיטיבי.

היחס בין טוטם לטאבו ותסביך אדיפוס

ביצירתו של פרויד "טוטם וטאבו" נוצר סדר חברתי חדש המבוסס על אקסוגמיה לאחר שרצח הטוטם גורם לחרטה ורגשות אשמה בתוך ההמון. אקסוגמיה פירושה, האיסור - או הטאבו - להחזיק בנשים מאותה שבט. במקביל, הם סללו את הדרך לטוטמיזם. המשמעות היא שהריגת הטוטם היא טאבו (כאשר הטוטם הוא דמות המסמלת את האב).

איסורי הטוטמיזם (הכוללים גילוי עריות והריגת האב) מייצגים את שני הרצונות הלא מודעים המרכזיים של הסכסוך האדיפלי. פרויד מסיק בעבודתו שתסביך אדיפוס הוא התנאי המרכזי של הטוטמיזם. לכן, זה גם אוניברסלי וגם בסיסי בתרבות של כל חברה אנושית.

פרויד משייך את תסביך אדיפוס לתסביך הסירוס, שהוא התגובה להפחדה מינית או צמצום התרגול המיני במהלך הילדות המוקדמת. תסביך הסירוס יהיה תולדה של כינון הנורמה, איסור שהנהיגה דמות האב.

איום הסירוס (אצל גברים) או הרעיון של סירוס (בנשים) יובילו להדחקה של החוויה המינית הראשונה. לאחר מכן, במהלך גיל ההתבגרות, זה יאפשר בחירה או אובייקט אקזוגמי.

בדרך זו, לאחר פעולת ההדחקה אצל הנוירוטי, (המייצג את מנגנון ההגנה), מכונן מופע נפשי חשוב מאוד, העל-אגו. מופע זה ייצור מבנה נפשי באמצעות הכנסת הנורמה החברתית, נורמה המיוחסת גם לדמות האב. הכנסת החוק הזו תאפשר לילד להתחיל לשלוט בעולמו הפנימי, תוך התחשבות גם ברצונות ודרישות חיצוניות.

פונקציות של תסביך אדיפוס

תסביך אדיפוס הוא עמוד תווך של התיאוריה הפסיכואנליטית. פרויד גם ייחס לו פונקציות שונות:

• גילוי של מושא אהבה הנובע מפתרון רגשות אמביוולנטיים כלפי ההורים.
• קבלת איסור גילוי עריות כחוק.
• הגישה לאיברי מין כאדם שכבר הוקם, אינדיבידואל עם תכונות ומאפייני אישיות משלו.
• המבנה של מקרים נפשיים שונים, במיוחד הסופר-אגו כתוצר של הטמעת סמכות אבהית.
• זיהוי של אידיאל.
• קבלת המין שלהם.