רציונליזציה, מנגנון הגנה מסוכן
רציונליזציה היא מנגנון הגנה שרוב האנשים השתמשו בו יותר מהזדמנות אחת, אפילו בלי לשים לב. זה מגדיר את המצבים שבהם אתה מבין מה בלתי אפשרי ומצדיק את הבלתי מוצדק כדי להימנע מכאב. אנשים רבים מספרים לעצמם סיפורים מרגיעים כשהם מתעמתים עם משהו שהם לא רוצים להכיר בו.
ישנן מספר דוגמאות לדינמיקה פסיכולוגית זו. למשל, כשאדם תופס את בן/בת הזוג שלו כקר ומרוחק, הוא אומר לעצמו ומסביר שהכל נובע מלחץ הקשור לעבודה ושהיחסים ביניהם ישתפרו בקרוב.
דוגמה נוספת היא כאשר אמרת לעצמך שלא הצלחת בפרויקט שלך כי אחרים לא תמכו בך, לא כי לא עבדת מספיק קשה. כמו כן, אולי המתבגר שלך נכשל בכל נושא ואמרת לעצמך שזה בגלל שהמורים לא עושים את העבודה שלהם, לא בגלל שלבני הנוער שלך יש בעיה שאתה אולי לא מודע אליה.
רציונליזציה זהה לבניית סדרה של שיפוטים שמונעים ממך להתמודד עם מציאות מוחשית. זו מלכודת נפשית שרבים נופלים אליה.
רציונליזציה היא בעצם התנגדות לשינוי. למרבה הצער, אי התמודדות עם המציאות רק תוביל אותך להמשיך לעשות את אותן טעויות.
"רציונליזציה היא תהליך של לא לתפוס את המציאות, אלא של ניסיון לגרום למציאות להתאים לרגשותיו של האדם."
-אין ראנד-
רציונליזציה, הגדרה והמנגנונים שבהם אתה מיישם את זה
אפשר להגדיר רציונליזציה כיצירת סדרה של טיעונים המבקשים להיות מספיק סבירים כדי להצדיק משהו שאתה לא באמת רוצה לקבל. זה ניסיון לשכנע את עצמך שמה שקרה לא כל כך נורא. מה התוצאה של אי היכולת להכיר בגלוי בטעות, כישלון או מצב לא נוח?
התוצאה ברורה: זה הופך לכרוני ואתה עושה את אותן טעויות שוב ושוב. בספרו בחיפוש אחר זמן אבוד אמר מרסל פרוסט שאושר טוב לגוף ולנפש, אם כי מה שבאמת מניע אותך לשנות ולשפר הוא כאב. חוסר הרצון להכיר בכאב משאיר אותך לכוד בהכחשה, חוסר הכרה ומצוקה מתמדת.
עם זאת, הדבר הבולט ביותר במנגנון ההגנה הזה הוא שאדם הנוטה לרציונליזציה אינו מודע לכך. זה מסביר מדוע כל כך קשה למטפל לחשוף מלכודות הונאה עצמית מתוחכמות כל כך בטיפול.
הכחשת המובן מאליו היא אחת הכישורים המסוכנים של רציונליזטור
סוג זה של אנשים יוצר טיעונים מורכבים כדי להצדיק את החולשות, הטעויות או החסרונות שלהם. אדם שלא מוצא את בן הזוג המושלם עושה זאת. לדבריהם, אף אחד לא תואם את הערכים שלהם.
דוגמה נוספת היא אדם שבילה עשר שנים בניסיון להשיג את התואר שלו וממציא אלף תירוצים אחרי כל כישלון. הם לא מצליחים להודות שאולי הקריירה לא בשבילם. מה שמגדיר את האנשים האלה הוא הכחשת המובן מאליו כדי להימנע ממגע עם המציאות הקשה ומה שהיא מרמזת: להיות אחראי לתוצאה.
בנוסף, מחקרים כמו אלה שנעשו באוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה מצביעים על כך שהסטטוס קוו, החברה עצמה, מוביל גם אנשים לרציונליזציה. במילים אחרות, לעתים קרובות אנו מתייחסים לממדים שנויים במחלוקת כמובן מאליו רק בגלל שכולם עושים זאת. זה בהחלט משהו שצריך לזכור.
פחד והתנגדות לשינוי עומדים מאחורי הרציונליזציה
בית הספר הפסיכואנליטי דיבר על מנגנוני הגנה בזמנו. זיגמונד פרויד הגדיר עד 15 מנגנונים, כולל רציונליזציה. באופן ספציפי, הוא הגדיר את האמצעי הפסיכולוגי הזה כניסיון של האגו להפוך מצב לא נוח או טראומטי למקובל על הסופר אגו.
דוגמה לכך הייתה סיפורו של אחד המטופלים של הפסיכולוג הווינאי, שפחד מהחושך. האיש טען שלפחד מחללים חשוכים זה נורמלי כי אף אחד לא יודע מה מסתתר בחללים לא מוארים. עם זאת, מציאות לא נוחה וטראומטית עמדה מאחורי המאמצים הללו לרציונליזציה של הפחד שלו: התעללות מינית במהלך ילדותו.
במילים אחרות, פחד והתנגדות לשינוי שוכנים במנגנון ההגנה המיומן והיעיל הזה. אף אחד לא אוהב למצוא את עצמו פנים אל פנים עם הפצעים, החולשות או העובדות שלו שבסופו של דבר מעוותות את הדימוי שיש לו על עצמו.
איך להפסיק לעשות רציונליזציה
איך אתה יכול להיות מודע יותר למציאות שאתה צריך להתמודד איתה כדי להשיג רווחה ואיזון פסיכולוגי? האמת היא שזה לא קל להסיר את משקפי הסינון המסוגלים לגרום לעובדות אפרפר להיראות תוססות.
בלהיטותך להוריד את החום מכישלונות או טעויות, אתה יוצר נרטיבים אלטרנטיביים המשמשים כחבל הצלה. עם זאת, קווי החיים הללו יובילו אותך לשקוע שוב בהזדמנות הקלה ביותר. מה אתה יכול לעשות כדי להימנע משימוש במנגנונים פסיכולוגיים אלו?
משאב בסיסי שיכול לעזור לך בנסיבות אלה הוא תמיד לשאול את עצמך מדוע. שאל את עצמך מדוע משהו לא הלך כפי שציפית. תנו לעצמכם זמן לעשות מדיטציה ולהרהר לפני שתפנו למעשים והונאה עצמית.
האומץ טמון גם בזיהוי שאתה מוטעה, בצניעות "ללקק את הפצעים שלך" מבלי להביט לאחור, ולהגיד לעצמך "זה לא היה כל כך נורא, אני יכול להתמודד עם זה".
