כל אחד יכול ללמד אותך משהו

הפנים שלנו וכל נשיקה שאנו נתקלים בה יכולים לשנות אותנו וללמד משהו על מי שאנחנו, לטוב ולרע.

תמיד היו אנשים שמשווים את המעבר שלנו בעולם לנסיעה ברכבת או באוטובוס. על הדרך אנחנו מטפחים את מערכות היחסים שגורמות לנו לחייך, ויש לנו הזדמנות להכיר כל מיני אנשים וחוויות חדשות.

החלק הכי טוב במסע הוא שכל מה שמחכה לנו בתחנות עתידיות הוא תעלומה, אבל התחנות שכבר עברנו, או עוברות בהן עכשיו, מעצבות אותנו כל הזמן רגשית.

יש אנשים שפשוט משאירים חותם

הלבבות שמשפיעים עלינו בצורה כזו או אחרת, שמאפשרים לנו ללמוד מהם קצת, יישארו בליבנו לנצח. כמה לבבות, פרצופים ונשיקות פשוט משאירים חותם, מעירים אותנו ומעשירים את חיינו. ואחרים פשוט מקשטים את הנוף.

חלקם מופיעים ללא אזהרה ונשארים כדי ללמד אותנו מה זה אומר להרגיש חברות, אהבה, אמון וכו'. אחרים נמצאים שם לפרק זמן קצר, מספיק כדי לעזור לנו למצוא את הדרך החוצה מהמבוך. וכמה היו שם מההתחלה, כמו המשפחות שלנו. איתם אנו לומדים במיוחד את ערך הזיכרון ואת כוח החיבה והחום.

יום אחד, אולי אפילו תזכרו את האנשים האלה שהלב שלכם החליט למחוק מהזיכרון בשלב מסוים. כי כן, יש אנשים שהלב מחליט למחוק, כי פגעו בנו, כי רצו לעזוב, או פשוט כי הגיע הזמן לשחרר אותם.

אנשים שמלמדים אותך להיות שונה

אני חושב על מה שפורסט גאמפ אמר, שהחיים הם קופסת שוקולדים, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל, וזה נכון בכל דרך. כמו שוקולדים, יש אנשים שיש לנו כל כך הרבה חיבה אליהם, שמשמחים אותנו, אבל יחד עם זאת, יש אנשים שאכזבו אותנו, פגעו בנו, או בקיצור, הפתיעו אותנו לרעה.

האנשים האלה נכנסים לחיינו מסיבה מסוימת: כדי שנוכל ללמוד מההתנהגות הרעה שלהם, כדי שלא נעשה את אותן טעויות עם אנשים אחרים. הם גם מלמדים אותנו מה אנחנו לא רוצים להיות, ושאנחנו צריכים להיות ההפך מהם ולהעמיד אותם במקומם.

לכן, בדיוק כמו חוויות כואבות, האנשים שפגעו בנו הם גם מורים במידה מסוימת. אחרי שהם ירדו מהרכבת שלנו, נבין שהם לא שם יותר, שאנחנו לא יכולים לחזור, ושהמשימה שלהם הושלמה. הם יישארו בעבר והסימן שהם משאירים ישמש לעזור לנו בעתיד, תאמינו או לא.

קטעים מחיים של אנשים אחרים

במהלך היום אנו מצטלבים עם אנשים רבים, חלקם פרצופים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם ואחרים שהופכים לקטעים קסומים ואמיתיים מחיינו. הם פיסות זמן קטנות וחוויות משותפות שהופכות לעצומות כשמחשבים את הערך הרגשי שלהן.

במהלך השנים אנו אוספים ברכות בתחנות אוטובוס, מפגשים בקונצרטים, השתקפויות של נפשו של האחר בדמעה, אמון שנצבר בבית קפה, שיעורים והחלטות שגרמו לנו לגדול... וזה בידיים שלנו ללמוד, להבין מדוע אדם אחד מופיע פתאום ומחליט להודיע על עצמו, גם אם רק לדקה.

יותר חשוב מהיכולת ללמוד מאחרים, אתה תמיד יכול ללמוד מהאדם שתמיד איתך: עצמך. יש לך הרבה מה ללמד את עצמך והרבה מה לדעת על עצמך. ותגלו שזה תמיד תהליך יפה.