אבל הוא תהליך למידה: גלה מדוע
אתה מרגיש צער כשאתה מאבד משהו בעל ערך. זו פרידה, פרידה ממישהו או משהו שרק אי פעם חשבת עליו בצורה חיובית קודם לכן. עם זאת, למרות שאבל הוא תהליך שאף אחד לא רוצה לחוות, לפעמים, הוא יכול להיות משקם ביותר. זה מה שקורה כשמבינים שאבל הוא תהליך למידה.
אתה צריך עצב ורגשות קשורים אחרים כדי שהמוח שלך יוכל לעבד ולהטמיע אובדן. לכן, אתה לא באמת צריך להתייחס אליהם כרגשות שליליים או לא מתפקדים ולנסות להכחיש אותם. למעשה, אתה צריך לחשוב שהם הפוכים לחלוטין.
בזכות עצב, שממה ותסכול אתה בעצם יוצר קשר עם המציאות. אתה חווה אבל ולבסוף יכול להיוולד מחדש ולהמשיך בחייך, גם אם יש משהו שחסר לו עכשיו.
מסיבה זו, חשוב לא לראות בתהליך האבל אויב שיש להימנע ממנו. אבל הוא חלק מהחיים, ובמוקדם או במאוחר, כולם צריכים להתמודד עם סוג זה של כאב. בין אם זה נובע מאובדן של אדם אהוב, התפרקות ממערכת יחסים או חדשות על מחלה, אתה מרגיש צער כדי לעזור לך להסתגל למצב החדש הזה.
מסיבה זו, כאשר אתה חש צער, עליך לעסוק בכל הרגשות שאתה חווה. כי פצעי נשמתך זהים בהרבה לפצעים אחרים. הרי כשיש לך חתך, לאחר חיטוי וניקוי, משאירים אותו חשוף לאוויר הפתוח כי זה מאיץ את תהליך ההחלמה. פעולות אלו כואבות אך חיוניות.
שלבי האבל
לפי הפסיכולוגיה, ובהתאם לאיזה מומחה מסוים אתה מתייעץ, אבל הוא תהליך שיש לו שלבים. בשלבים הראשונים, אתה חווה הלם, חוסר אמון או הכחשה. מאוחר יותר, אתה עובר לרגשות עזים יותר כמו כעס, דיכאון או שממה. לבסוף, אתה מגיע לשלב הקבלה. זה הזמן שבו אתה סוף סוף מרגיש רגוע מספיק כדי להמשיך בחייך.
למרות מה שהתיאוריות אומרות, לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם האבל. למעשה, בעוד שלבים אלה אופייניים, ייתכן שלא תחווה את כולם.
מצד שני, אתה עשוי לגלות ששלבים מסוימים נמשכים זמן רב יותר מאחרים. או שאתה עשוי לחוות את השלבים בסדר אחר. מה שלא משתנה הוא שהקבלה מגיעה בסוף כל התהליך, ברגע שהייתה לך הזדמנות לעבור את כל הרגשות שלך.
לכן, אתה לא צריך להשקיע את כל האנרגיה שלך בניסיון לכסות את הרגשות שלך. ואכן, לחברה ולתרבות שלנו יש נטייה להתכחש לרגשות שליליים. למשל, אנשים לא נוטים לבכות בפומבי או לדבר על הרגשות שלהם אלא אם כן הם חיוביים. למעשה, אם אתה רואה אדם במצוקה או נואש, אתה עלול אפילו לחשוב עליו כחלש או דרמטי יתר על המידה.
למעשה עדיף לא לעשות שיפוטים רגשיים ופשוט לתת לדברים לזרום במקום. אם הנסיבות שלך גורמות לך לחוות תחושות של עצב, הרגשות האלה באמת צריכים לצוץ.
מה קורה כשאתה מתבצר באבל?
אם אתה סובל מאובדן בחייך ופשוט מדביק עליו פלסטר מבלי לנקות אותו קודם, אתה עוצר את הפצע מלהחלים. סביר להניח שתמצא את עצמך נטועה באבל. יתר על כן, האבל יחמיר וימשיך לאורך זמן.
זה פרדוקס. לפעמים, ככל שאתה מנסה יותר ולהימנע מהאבל שלך, אתה שוקע בו יותר. למעשה, אתה מפחד לעבור למצב שבו אתה עלול להתחיל להרגיש אחרת, אז אתה נוקט בצעדים נואשים לא לעשות זאת.
רופאים ירשמו תרופות פסיכופרמצבטיות כדי למנוע ממך להתמודד עם מבול של רגשות. אנשים סביבך יגידו לך "להמשיך הלאה". יתר על כן, תמנע מלדבר או אפילו לחשוב על האובדן שלך.
עם זאת, הימנעות מהחוויה רק תוביל ללוח זמנים מתמשך של אבל עבורך. למעשה, לאחר שניסו כל כך להתחמק מהשדים שלך, הם בסופו של דבר ישלטו בך. יתר על כן, הם נוטים להסתובב במשך זמן רב.
ראה את האבל כתהליך למידה
ברגע שתתחיל להבין את האבל כתהליך למידה, תמצא את עצמך במקום אחר. מקום שבו אתה מסוגל ללמוד ובסופו של דבר להבין. לאחר שהצלחתם בכך, תוכלו להתקדם, לאט לאט, ולהחזיר את חייכם. תוכל לעשות חשבון נפש ולהמשיך הלאה. אתה תבין שיש לך מקום לצמוח כאדם. יתר על כן, תבינו שמסע האבל שלכם הוא זה שנתן לכם את ההזדמנות ללמוד.
לבסוף, הבנת האבל כתהליך למידה פירושה שאתה כבר לא צריך להתמודד איתו כאילו הוא האויב. בנוסף, אתה כבר לא צריך להאכיל את התסכול שנוצר ממשהו שאתה פשוט לא יכול לשנות. למעשה, אתה מסוגל לאזרח את האבל, מה שמקל עליך לשלב אותו בסיפור חייך.
בסופו של דבר תבין שהפסדים משמעותיים הם לעתים רחוקות הפסדים מוחלטים. אתה תוכל לשחזר את רוחך, למרות שהיא עשויה להרגיש פגועה וממורמרת כרגע. אחרי הכל, הרגשות שלך הם שמזכירים לך שאתה בעצם חי. כתוצאה מכך, עדיף להפסיק לשפוט אותם ולקבל אותם. תן להם להיכנס לחיים שלך והשאיר את עצמך פתוח למה שהם אומרים לך.
