עדיף לא להתעכב במקום שאי אפשר לאהוב
סופה של מערכת יחסים לא חייב להיראות ככישלון. "כישלון" האוטונומיה הרגשית שלנו מתרחש כאשר אנו שואפים להישאר בזוגיות. מערכת יחסים לא בריאה ולא פרודוקטיבית שהפסיקה להתפתח. מכאן, מערכת יחסים שבה אי אפשר לנו לאהוב באופן טהור ואינטנסיבי.
כי, כפי שהכריזה פרידה קאלו בימיה, עדיף לא להתעכב במקום שאי אפשר לאהוב. כי אנחנו נושאים את הדברים שאנחנו לא מרפים מהם כמו נטל. ומה שאנו נושאים מכביד עלינו. ומה שמכביד עלינו סופו לטבוע אותנו.
על בסיס זה, חיוני שנבין שפחד וספק הם רגשות נורמליים ושכיחים. יתר על כן, לעתים קרובות הם מלווים אותנו לאורך חיינו. אבל, עלינו להיות ברורים בעובדה שהחתירה לאהבה ללא קשר למחירה יכולה להסתיים רק בהתאבדות רגשית.
לדעת לסגור שלבים, שלב של בגרות רגשית
לפעמים קשה לקבוע מתי עלינו לסגור שלב מסוים בחיינו. האמת היא שפעמים רבות מערכות יחסים נופלות קורבן לעצם המשקל של אי הנוחות ותחושת הלכודים. אחד התסמינים הראשונים הוא קלסטרופוביה רגשית. טובע בתוך מערכת יחסים ומרגיש שאתה צריך לעוף. מרגישה שאיבדת כל אוטונומיה ושאין טעם להמשיך ככה.
לפי האופן שבו אנו מתכננים לפתור את המצב הזה (כלומר, אם אנו מרגישים מוטיבציה לעשות זאת), הקונפליקט הרגשי יכול לפתור את עצמו באחת משתי דרכים. קל מאוד להרגיש שאתה לכוד בשטויות האלה, ולהסתובב סחור בלי למצוא מוצא.
על מנת להקל על היסורים מכך שאין קסם "מרפא", הרבה מאוד תלוי בשילוב הגישות, החוויות, התחושות והציפיות המובילות אותנו לצעד זה או אחר. כל אחד מאיתנו צריך לבחון את עצמו ולקבוע באמת מה אנחנו עושים ולא עושים כדי לשנות את המצב. כמו גם לחשוב מה היינו רוצים לעשות.
ברגעים המכריעים הללו, אנו נוטים להיות מאוימים על ידי הפחד מהריקנות בצורה של כאב עמוק. הפחד הזה מלעזוב הוא נורמלי. לכן זה הכרחי לברר מה אנחנו רוצים ומה אנחנו מוכנים לעשות, כמו גם את המניעים של החבר השני בסיפור.
אם נחליט לטוס עלינו לזכור שזה כנראה לא ישאיר אותנו רגועים בהתחלה. למעשה, להיפרד מצריך אומץ רב בשל חוסר הוודאות והכאב שנוצר ביציאה מהטירה שבנינו מתוך כוונה להרוס אותה.
מדובר בעצירת סוג של כאב שניתן להימנע ממנו. הכוונה היא לזוגיות, לחברות או לכל סוג אחר של מערכת יחסים. לפעמים צריך לשים קץ להתפכחות ולהתפכחות...פשוט כי אין לה פתרון אפשרי אחר.
מדי פעם נחשים משילים את עורם. על מנת להיפטר מעורו הישן, הנחש בוחר לחמוק דרך שני סלעים הממוקמים קרוב מאוד זה לזה. אלה ילחצו את גופו, ישרטו אותו ויעזרו לו לחסל את השכבה הלא רצויה הזו. מטבע הדברים, המסע הזה לא נעים. למעשה, זה כואב. אבל הפעולה הזו עוזרת להם להיפטר ממשהו שכבר נשחק. והם עושים זאת כדי לפנות מקום למשהו חדש ורענן.
כשאנחנו צריכים להשיל את עורנו ולהיפרד, ההתחלה החדשה יכולה לצלול אותנו לתוך ייסורים עמוקים. בל נשכח שאנו מספקים לנו מקום להיוולד מחדש, לגדול. סבל הוא בלתי נמנע כשמגיע הזמן לסגור כמה דלתות בחייך, אבל לעשות זאת הוא שם נרדף לאהבת עצמך.
מדובר בחזות את חייך בדרך אחרת, להיות אמיץ ולהחליף את המנעולים. כי בסופו של יום, זה מה שקובע, לדעת איך להתפתח. אתה צריך לאפשר לעצמך יציבות ולהתאים את טמפרטורת חייך כך שתתאים לצרכים שלך.
טוב ומומלץ לעשות שינויים מדי פעם. לרוקן את התרמיל שלנו מהאבנים הכבדות יותר. לנסות להקל על כאב הגב שאנו נתונים לו עקב האינרציה של שמירה על מה שנראה לנו מתאים.
